מפתח האתר

 

עמוד הבית

 

אודות IsraCampus

 

חיפוש

 

English

 

Русский

 

מוסדות חינוך ישראליים

 

   אוניברסיטת בן גוריון

   אוניברסיטת העברית

   אוניברסיטת תל אביב

   אוניברסיטת חיפה

   מוסדות חינוך אחרים

 

Gallery of Rogues

    A-C

    D-G

    H-K

    L-N

    O-R

    S-V

    W-Z

 

קיצוניות אקדמית ישראלית כללית

 

קיצונים אקדמים ישראליים בחו"ל

 

חתימות של אקדמאים ישראליים על עצומות אנטי-ישראליות

 

ALEF Watch

 

IDI Watch

 

מאמרי IsraCampus

 

כתובות לתלונות

 

צור קשר

 

אוניברסיטת תל אביב

עמירם גולדבלום (האוניברסיטה העברית) ואלון ליאל (אוניברסיטת תל אביב) מארגנים עצומה כדי להשפיע על בית הנבחרים הבריטי להכיר במדינה פלסטין ערבית

גולדבלום וליאל, בין היזמים של ה"סקר" השקרי שטען שהיהודים תומכים ב"אפארטהייד", כעת שואפים למחוץ ולמחוק את הריבונות הישראלית ואת הדמוקרטיה. הם דורשים שבריטניה תכיר ב"מדינה פלשתינאית" שאינה קיימת ושאזרחי מדינת ישראל מתנגדים לה. בשמאל הפאשיסטי אין צורך לשכנע את רוב המצביעים, כאשר אפשר לגייס מדינות זרות לאנוס את הישראלי!

אולי גולדבלום יהפוך לנציג דאי"ש - עוד "מדינה" השואפת להכרה בינלאומית?

אני כותב מכתב זה בשמי ובשמם של יהודה שאול (שוברים שתיקה) ואלון ליאל אחרי סדרת שיחות שהיו בינינו אמש בענין ההצבעה שתהיה בפרלמנט הבריטי ביום ב על קריאה לממשלת בריטניה להכיר במדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל

ברור שממשלת ישראל ומפלגות הימין פועלות בכל האמצעים שיש ברשותן, בעיקר איומי בוחרים יהודים בבריטניה, שלא להצביע בעד. לכן - מי שיצטרפו למכתב פתוח (רק חתימות, ללא צורך במודעה) לחברי הפרלמנט בבריטניה בקריאה לתמוך בהצעה יעזרו לשכנע את מי שעדיין מתלבטים בפרלמנט הבריטי ויחזקו את מי שכבר החליטו לתמוך

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב ענת מטר (החוג לפילוסופיה) השתתפה בהפגנה בלתי חוקית בקמפוס

מטר אישרה על דעת עצמה את חוקיות ההפגנה וקבעה שאין צורך באישור מטעם האוניברסיטה להפגין בעד מחבלת.

אוניברסיטת תל אביב תבצע בדיקה מקיפה של התנהלותה של ענת מטר, מרצה מהסגל הבכיר, שהשתתפה בהפגנה לא חוקית שהתקיימה בתוך המוסד האקדמי. לאבטחת האוניברסיטה נמסר כי ההפגנה תתקיים מחוץ למוסד ותופנה נגד הטבח בסוריה, אולם בפועל, התקיימה המחאה בתוך שטח האוניברסיטה, כאשר המוחים הניפו שלטים לשחרורה של שלבי וסגרו את פיותיהם בפלסטרים. סטודנטים אחרים שהגיעו למקום זיהו בין המפגינים גם את ד"ר ענת מטר, מרצה בסגל הבכיר של האוניברסיטה, המלמדת בחוג לפילוסופיה.

ד"ר ענת מטר מסרה בתגובה: "אני לא חושבת שההפגנה הייתה לא חוקית. זה היה בכלל מיצב: אנשים עמדו בשקט על הדשא עם עיניים וידיים קשורות, ולזה לפי דעתי לא צריך אישור."

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב דנה אולמרט (החוג לספרות) מזועזעת משלט חוצות התומך בחיילי צה"ל ומצבע 'צוק איתן'

במאמר דעת מסורבלת ולא ברורה, אולמרט, הבת של רה"מ לשעבר, מסכמת את דבריה מתוך הכנס לכפיית המחשבה השמאלנית שאירגן ישי רוזן צבי. עבור אולמרט, שלט החוצות הוא רק תירוץ לעודד את ההשתמטות מצה"ל.

איך אפשר להסביר את העובדה שרובן הגדול של האמהות הישראליות משתף פעולה עם חלוקת התפקידים המגדרית־לאומית ברוח ספרטה העתיקה, שבמסגרתה הן מגדלות את בניהן להיות לוחמים ושולחות אותם לסכן את חייהם, גם כאשר מתברר בכל פעם מחדש שאין תוחלת לניסיונות לפתור את הסכסוך באופן צבאי? כיצד פועלים מנגנוני השכנוע וההזדהות המאפשרים למכונה המשומנת של הלאומיות להמשיך להתקיים כמעט ללא חריקות?

דימוי הלחימה למעשה של השפלה מינית של האויב דרך אינוס סמלי של אמו - כנסו ב"אמא שלהם", במירכאות כפולות, כלומר לא באמא הקונקרטית אלא באמא הלאומית, באומה כאם - נשען על שגרת לשון מוכרת: להיכנס באמ־אמ־אמא של מישהו משמעו להכניע אותו הכנעה ניצחת. להביאו לשיא השפל: למנוע ממנו להגן על האם מפני ביזוי מיניותה. אלא שהשימוש השגור בביטוי שחק את האפשרות להבחין באלימות המוטבעת בו והפך אותו למטאפורה מתה.

השלט חושף גם את המלכודת הגדולה שבה נלכדות אמהות לחיילים - מלכודת ההמשכיות בין האמא לבין האומה כאם. ההמשכיות הזאת נועדה לטשטש את ניגוד העניינים בין האמהות לבין האומה, לערפל אותו ולמסך אותו. אם האומה היא אמא, שהבנים יוצאים להגן עליה, אזי האמהות המגדלות את הבנים להיות לוחמים עושות זאת כדי להגן בסופו של דבר על עצמן. כלומר על האמא הגדולה שהיא האומה המייצגת אותן וממשיכה אותן באופן סמלי. ההמשכיות המתﬠתﬠת ומוליכת השולל הזאת, בין האם לאומה, מעמידה את כל מעשי האומה מעל לכל שיפוט, והופכת אותם לראויים להגנה; ובכך היא מספקת הצדקות לאלימות הכרוכה בהתנהלות לאומית שמקיימת כיבוש ארוך שנים.

נקודת האור היחידה שאפשר למצוא בשלט המדכדך הזה ובתמונה המשתקפת מתוכו היא שהמלחמה, המדומה לאקט מיני של חדירה, מעניקה לאמהות מעמד מרכזי. והשאלה היא האִם קיימת מסה קריטית של אמהות שעשויות לתרגם את המרכזיות הזאת כדי להשתחרר מן המלכודת, לחבור לאמהות פלסטיניות ולשנות מן היסוד את האיזונים והכללים שמאפשרים למצב הנוכחי להמשיך ולהידרדר.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב - אייל גרוס (החוג למשפטים) מנהל מו"מ בשרות החמאס ע"ג דפי עיתון 'הארץ'

גרוס, ברטוריקה שמאלנית סוג ב' שחוקה, מגנה את "הכיבוש" אע"פ מזה 9 שנים לא היו חיילי צה"ל בעזה. הוא עושה מאמצים לחטוף תבוסה ישראלית מתוך ניצחון, לסחוט פשעי מלחמה מתוך ניהול קרב מוסרי, להשכין שלום ע"י כניעה לטרור ולמנוע מלחמה ע"י ירי רקטות ופצמ"רים בידי החמאס.

למרות האשליה הישראלית ﬠל סיום הכיבוש, חייהם של תושבי ﬠזה נותרו תלויים במדיניות השרירותית של ממשלתה. במקביל ממשיכה המדינה להתﬠלם מיוזמות שלום כמו היוזמה הסﬠודית, ומהזדמנות הפז בדמות ממשלת הפיוס הפלסטינית. חמאס מוחלש נכנס לממשלה זו בתנאים של מחמוד ﬠבאס, מה שאיפשר לנהל משא ומתן ﬠם הנהגה פלסטינית מייצגת. במקום זאת השתמש נתניהו בממשלת הפיוס כתירוץ להימנﬠ ממו"מ, למרות שכﬠת הוא מנהל מו"מ ﬠם חמאס.

אם סוברים שבסירוב למו"מ, המשך הבנייה בהתנחלויות וההתעמרות בתושבי עזה דירדר אותנו נתניהו למלחמה, אי אפשר להפריד בין המדיני לצבאי. נגררנו למלחמה כי נתניהו, בניגוד למיתוס, לא הפגין איפוק ומתינות.

מדוﬠ מלחמה שניתן היה למנוﬠ, שלא משיגה דבר, שגורמת לקורבבות רבים אצלנו וכרוכה כפגיﬠה כה גדולה באוכלוסייה האזרחית בﬠזה, זכתה כתמיכה כה גדולה? איפה ההמונים שהפגינו לאחר הטבח בסברא ושתילה, כאשר שם, כדברי מנחם בנין, גויים הרגו גוייס"? איפה אלו שהפגינו נגר מחדל מלחמת יום הכיפורים? האם החﬠמולה וההפחרה שיתקו את החברה הישראלית שנהייתה קהת חושים לסבל שאנו גורמים לפלסטינים ואף שותקת לנוכח ההקרבה שניתן היה למנוﬠ של חיי ישראלים?

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב ישי רוזן צבי (החוג לתרבות עברית) אירגן כנס להעברת ביקורת על הציבור הישראלי הפטריוטי ולהכתיב אילו מחשבות מותרות

רוזן צבי עוד אמר שהאחדות הלאומית מפחידה אותו והתקשורת הישראלית פעלה בשיתוף כדי להשתיק ולמנוע את המחשבה השמאלנית הקיצונית.

כינוס ייחודי נערך שלשום בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב, תחת הכותרת "איך לחשוב על המלחמה". לאחר תקופה ארוכה במהלך מבצע "צוק איתן" שבה נראה היה כי אנשי האקדמיה נאלצים להתיישר עם השיח האחיד בציבוריות הישראלית, המעודד את המבצע, בכנס הושמעו גם דברי ביקורת נוקבים על המבצע ועל השיח הציבורי עצמו.

יוזם הכינוס, פרופ' ישי רוזן צבי מהחוג לתרבות עברית, אמר בשיחה עם "הארץ" כי "לאחר המכתב מהנהלת האוניברסיטה הרגשנו שמוטל עלינו אלם. נוסף על כך, השיח הציבורי בכלי התקשורת היה אחיד ומונוטוני, והרגשנו שמשקרים לנו כל הזמן".

בדברים שנשא בכנס הוסיף כי "חייבים להתאמץ ולנקות את השטח מהדיבור האינסופי הביטחוניסטי והפטריוטי, לא רק כי הוא מוכר עד לזרא, אלא כי הוא נועד לסגור ולמנוע מחשבה. המחשבה היא הדבר הדחוף ביותר במלחמה הזאת והכי חסר. הרבה ממסדים פועלים לחסום אותו, למשל התקשורת".

הוא אמר עוד כי "מוות של חיילים לא מייצר יותר אותו לחץ ציבורי כשהיה בעבר. זהו מנגנון חדש ואחר מזה שהכרנו שבו ארונות קבורה יצרו תחושת מיאוס שהביאה ביקורת ולחץ תקשורתי."

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אקדמאים ישראליים שמאלניים קיצוניים דורשים פטור מביקורת

אילן סבן (אוניברסיטת חיפה) מפיץ ומצטרף לעצומה של עדי אופיר (אוניברסיטת תל אביב) וישי רוזן-צבי (אוניברסיטת תל אביב) שבה הם דורשים את הזכות להביע דיעות קיצוניות ובוגדניות כלשהן ללא ביקורת או התנגדות.

Re: [Segel-plus] an open letter - from Adi Ophir and Ishay Rosen-Zvi
On Thursday, July 31, 2014 12:19 PM, Ilan Saban <isaban@research.haifa.ac.il> wrote:


אנו, חוקרים וחוקרות, מורים ומורות בסגל האקדמי בישראל, פונים אליכם בקריאה לשמור בימים קשים אלה על האוניברסיטה כעל מרחב פתוח לדיון ביקורתי, שבו המיעוט אינו נרדף כ'קיצוני', מחשבה רדיקלית היא סגולה מבורכת וגם אנשי האמצע זוכרים שהאמת עשויה להימצא באחד הקצוות. במצב שבו הרחוב נעשה מסוכן יותר מיום ליום למי שמעז לבקר את המלחמה, המרחב האקדמי צריך להישמר כמרחב מוגן, שבו סטודנטים ומורים, יהודים וערבים, שמאלנים ואנשי ימין, מרגישים חופשיים לבטא את עמדותיהם, ומוכנים להאזין לקולותיהם של אחרים.

עדי אופיר וישי רוזן צבי
אוניברסיטת תל אביב

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב - אייל גרוס (החוג למשפטים) מוצא כמה פשעי מלחמה

גרוס מאיים על ממשלת ישראל וחיילי צה"ל בחקירה בינלאומית אודות התקיפות במבצע 'צוק איתן'. גרוס שייך לאסכולה שבה מגן אנושי הוא כלי מותר כדי להניס צבא מוסרי.

פילאי הדגישה גם את האיסור למקם מטרות צבאיות באזורים צפופי אוכלוסייה ולהתקיף מאזורים אלה. דבריה היו חלק מנאום שהתייחס לפגיעה בחיי אדם בשני הצדדים והזכיר שלפי נתוני האו"ם, כשלושה רבעים מ-600 הפלסטינים שנהרגו בעזה מאז ה7 ביולי הם אזרחים וכרבע הם ילדים. פילאי הזכירה מקרים כמו הרג ארבעה ילדים בחוף עזה, הרג משפחות שלמות בשג'עיה ועוד.

מקרים אלה מעידים, כדבריה, על אפשרות חזקה שהמשפט הבינלאומי הופר בצורה שעלולה להגיע לכדי פשעי מלחמה ושעליהם להיחקר בצורה ראויה ועצמאית. פילאי הזכירה את עקרונות המשפט הבינלאומי שמחייבים להבחין בין אזרחים ולוחמים ובין מטרות אזרחיות ומטרות צבאיות; לנקוט אמצעי זהירות על מנת למנוע פגיעה באזרחים; ואת עקרון המידתיות שקובע שאם הותקף יעד צבאי אך עלולים להיפגע אזרחים, הדבר אינו חוקי אלא אם הפגיעה באזרחים מידתית, ביחס ליתרון צבאי קונקרטי וישיר הצפוי מההתקפה.

אם ועדת החקירה תמצא כי בוצעו לכאורה פשעי מלחמה על ידי ישראל, הדבר עשוי להמריץ את הפלסטינים לחדש את הפנייה לבית הדין הבינלאומי הפלילי. בעבר קבע התובע שלא ברור אם פלסטין יכולה לבצע פנייה כזו, שכן ספק אם היא מדינה. אך ההכרה כמדינה, שבה זכתה מאז פלסטין באו"ם, עשויה להוביל לתוצאה אחרת. מצב זה יכול להוביל לחקירה כנגד ישראלים ופלסטינים בהאג. זאת בנוסף לחקירות במדינות עם חוקים לשיפוט אוניברסלי. הדרך לכתבי אישום כנגד ישראלים עוד רחוקה, אך תסבוכות משפטיות ופוליטיות נמצאות כבר מעבר לפינה. הימים שבהם המשפט הבינלאומי היה קיים כתיאוריה בלבד, חלפו ועברו, כפי שלמדו על בשרם אנשים כמו מילושוביץ או צ'רלס טיילור.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב - אייל גרוס (החוג למשפטים) צועק 'געוואלד' כשישראל מגנה על אזרחיה

גרוס, העוסק בקידום של זכויות הטרנסווסטיטים, מאשים את ישראל ב"פשעי מלחמה". גרוס מציע למחבלים לפגע במשפחות המפקדים הצבאיים כאסטרגיה חדשה.

אף כי יש לבדוק כל מקרה לגופו בזהירות, הרי שהנתונים המעידים כי רבים מההרוגים בעזה הם אזרחים, בצירוף הפרסומים עד כה על נסיבות מותם של אזרחים אלו, מעוררים חשש לביצוע מעשים אסורים על ידי ישראל - שחלקם עלול להגיע לכדי פשעי מלחמה. הכמות של מקרים אלה, מקשה מאוד על האפשרות לפטור אותם בטענות של "חוסר דיוק" או "טעות".

לפי הנתונים שהתפרסמו עד כה, יותר מחמישית מההרוגים בעזה הם ילדים ורבים אחרים הם אזרחים לא מעורבים. חלק מהמקרים מדאיגים במיוחד היתה זו התקפה על יעד אזרחי. אף אם מתקבלת טענת צה"ל שהבית הפך למרכז פיקוד של הג'יאהד (ואז היה מטרה צבאית לגיטימית לכאורה), ההתקפה פגעה באזרחים באופן בלתי מידתי.

... כפי שכתב כאן ביום שישי אמיר אורן, צה"ל מתקיף לא רק בתים המשמשים כמחסני רקטות וכני שיגור, אלא בתים של משפחות מפקדים בחמאס. מקרים אלו מדאיגים במיוחד ומחייבים להעלות שאלה: מה היתה אומרת ישראל על התקפת בית מגורים אזרחי של מג"ד בצה"ל, תוך הרג אזרחים המתגוררים בו? בהקשר זה יש לציין כי מתן אזהרה לאזרחים המתגוררים בבית (דבר שלפי הדיווחים נעשה רק בחלק מהמקרים) אינו פוטר את הצבא מאחריות. לא רק משום שזמן ההתראה קצר ולא תמיד מאפשר את פינוי הבית, ולא רק בשל כך שלעתים קרובות אין לאזרחים בעצם לאן לברוח - אלא כי אין הוא משנה את העובדה שזהו יעד אזרחי, אותו אין לתקוף מלכתחילה.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב בשיתוף עם מכון ון ליר קיים סדנא בינלאומי לשמאלנים בלבד

שורה של שמאלנים קיצוניים, וביניהם דוד ניומן, אלכסנדר (סנדי) קדר, דני פילק וחיים יעקבי, דנו על היבטים שמאלניים שונים אודות ההתנחלויות.

מרכז מינרבה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב (בשיתוף מכון ון ליר והמרכז הצרפתי למחקר בירושלים) יקיים סדנת מחקר של חוקרים בכירים וצעירים, מהארץ ומחו"ל, בנושא ההתנחלויות בגדה המערבית.

הסדנה תתקיים באוניברסיטת תל אביב, בניין גילמן, חדר 496, ב-29-30 ביוני.

את תוכנית הסדנה ניתן למצוא כאן:
https://settlementsworkshop.files.wordpress.com/2014/06/settlements_workshop_poster.pdf

מידע נוסף לגבי הסדנה והרציונל המחקרי העומד מאחוריה נמצא כאן:
http://settlementsworkshop.wordpress.com/

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב ענת מטר (החוג לפילוסופיה) מפתחת את תיאורית הפוליטיסייד

היא מיחצ"נת את המקרה של עומר סעד, מסרב גיוס דרוזי. עבור מטר לא מספיק שסעד יסרב מטעמי מצפון אלא היא נלחמת כדי שסעד, ואחרים כמוהו, יוכלו לצדד עם האויב ולבגוד במדינה ללא שום ענישה. על הדעת האנרכיסטית של מטר, אין בריבונות הישראלית זכות כדי להפעיל על אזרחיה סנקציות במסגרת הליך משפטי תקין כאשר לאזרח בעל שאיפות להצטרף לח'ליפות הפאן הערבית בתוך גבולות המדינה.

הפוליטיסייד מחריף כשהוא מופנה כלפי הפלסטינים אזרחי ישראל, להם אסור אפילו לחלום על הוויה פוליטית פלסטינית ועל הזדהות עם האומה הערבית. הרשעתם בדין של הח"כ לשעבר סעיד נפאע ו16 שייחים דורזים שהעזו לנסוע לדמשק, ורדיפת העיתונאי מג'ר כיאל שנסע לביירות, הם ראיה לכך.

רק מעטים מתעניינים במוסיקאי עומר סעד, המרצה עונש מאסר בכלא צבאי בשל סירובו להתגייס "איך נוכל להילחם נגד הקרובים לנו בפלסטין, בסוריה, בירדן, בלבנון ובמצרים? איך אוכל לאחוז בנשק נגד אחי ובני עמי בפלסטין?"

אילו היה סעד מבליע את מניעיו הלאומיים ומחצין את סיבותיו האוניברסליות לסירוב (וגם זאת, רק בנוסח הצנום שדורשת ועדת המצפון הצה"לית), היה זוכה לפטור מיידי. אולם הוא מסרב להיות אנוס. סעד, שהוכר על ידי ארגון אמנסטי כאסיר מצפון, מבקש להתנגד בדרך פציפיסטית גם לדיכוי זהותו העצמית. לפיכך, בצד התנגדותו לאלימות ולדיכוי הצבאיים, הוא מתנגד גם לניתוקם הכפוי של הדרוזים מן העולם הערבי. הוא, בן הארץ הזאת, תובע את זכותו להגדרה עצמית. לא הממסד יכול להחליט רק על משך החזקתו בכלא. סירובו של סעד להתגייס הוא סירוב לפוליטיסייד. יישר כוחו.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב - 300 סטודנטים מתאבלים על "האסון" שבהקמת המדינה

הסטודנטים מחקים את טקסי יום הזיכרון ומציגים "עדויות" של טיהור אתנית לכאורה. הם דורשים הכרה באסון, בדיכוי ובנישול כתנאי לחיים משותפים. תנועת 'אם תרצו' קיימה הפגנת נגד ממול.

כ-300 סטודנטים ערבים ויהודים הפגינו הבוקר (א') מחוץ לאוניברסיטת תל אביב לציון יום הנכבה. הם נשאו תמונות של קרובי משפחה והקריאו עדויות של פלסטינים שגורשו מבתיהם או נעקרו מכפריהם במהלך מלחמת העצמאות. "האסון של העם הפלסטיני החל ב-48' ונמשך עד היום", הדגישו.

מולם הפגינו כמה סטודנטים יהודים כנגד ציון יום הנכבה. הם הניפו דגלי ישראל וצעקו "נכבה - חרטא" ו"ביזיון". אלון שוורצר, ראש אגף מדיניות ב"אם תרצו", אמר: "הם מתאבלים על הקמת מדינת ישראל. בואו נזכיר את העובדות: הערבים הם אלה שדחו את תוכנית החלוקה, הם אלה שהתחילו את המלחמה, והם עדיין מחפשים איך להשמיד אותנו. אנחנו כאן כדי להילחם על האמת".

ותד הגיב להפגנת הנגד "אין ספק שיש כמה נרטיבים למה שקרה ב-48'."

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב - מירב אלוש לברון (החוג לקולנוע וטלוויזיה) קובעת שגינוי פעולות 'תג מחיר' ע"י הממשלה מוכיח כי הממשלה היא הכוח המניע מאחורי הפעולות הללו

המשותף לגינויים של תג מחיר מפיהם של נציגי הממשלה, הוא בהתייחסות אל המבצעים כאל דגי רקק ובטיהור העצמי, המלווה בחיזוקה של עמדה מוסרית המתוארת כמהות הטבעית של הממשלה ושל העם כולו. תגובותיה של הממשלה מבטאות למעשה את הלך הרוח הפוליטי, המאפשר במידה רבה באופן עקיף את התופעה המסוכנת של תג מחיר. כאשר אנשי תג מחיר מוגדרים כבריונים וכעבריינים - פירוש הדבר הוא שהממשלה לא מקבלת אחריות, מוסרית ופוליטית, על אירועים המתרחשים מתחת לאפה. פירוש הדבר הוא גם כיבוסה של הגזענות, ערפולה והדחקתה מסדר היום, למרות שהיא הכוח המניע מאחורי הפעולות הללו. הבריונות היא רק הביטוי המוחשי שלה.

בכסות הפטריוטיזם נסתם הגולל על קיומו של דיון הכרחי בשאלה מהם אותם "ערכינו" עליהם מדברים נתניהו ולפיד. ראוי לשאול, למשל, האם הכוונה לערכים המונחים בבסיס הצעות החוק הפוגעות בזכויות האדם של המיעוט הערבי בישראל, אשר עברו בתמיכת הממשלה הנוכחית?

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב - ברשת למדעי החברה, דניאל בר-טל (החוג לחינוך) מפרסם מילת גנאי ייחודית שחיבר כדי להעליל על ישראל

בר-טל מבקש גם לזכות בקרדיט ולהתפרסם על השמצת המדינה. למה בר-טל מסכים עדיין לקבל משכורת מכספי המדינה?

למדעני הרשת---יש לי הצעה---כיוון שהמושג אפרטהייד תפוס לתאר משטר מסוג מסוים עם נסיבות מסוימות ובגלל שהוא מעורר חילוקי דעות קשים כאשר משתמשים בו לתיאור המציאות בישראל, אני מציע מושג חדש שמתאר את אשר קורה כאן. מציע מושג אוקופרטהייד OCCUPARTHEID שאותו אני מגדיר כאפליה על בסיס אתני בין אוכלוסיות כתוצאה מכיבוש מתמשך ששוללת מאוכלוסייה הנכבשת זכויות פוליטיות וכלכליות. אני מבקש קרדיט על הכנסת המושג ללקסיקון של מדעי החברה ואפשר לציין כמקור (בר-טל, תקשורת אישית, מאי 2, 2014).

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב - דניאל בר-טל (החוג לחינוך) מודה שיש הטיה פוליטית באקדמיה הישראלית

בראיון לעיתון שביעי, בר-טל קובע שיש כ-90% שמאלנים באקדמיה בארץ. הוא מתקיף כל מי שאיננו שמאלני קיצוני כמוהו ומגדיר אותם השייכים ל"תרבות הסכסוך". בר-טל בתרבות הכניעה שלו מחלק את ירושלים, מכפיש את צה"ל ומתגרה ברצון הדתיים לשרת ביחידות קרביות מובחרות. ההומניזציה של בר-טל עושה דמוניזציה למחצית המדינה.

לאחרונה השתתף פרופ' בר טל באירוﬠ של ארגון השמאל 'לוחמים לשלום' שם טﬠן כי יש מאבק בין שתי תרבויות במדינת ישראל: "תרבות הסכסוך" מול "תרבות השלום".

"יש מאבק תרבותי אדיר בין תרבות של סכסוך שהנציג הבולט שלה, לצורך הﬠניין הוא בוגי יﬠלון. מצד שני אתם יכולים לשמוﬠ למשל את זהבה גלאון", הסביר בר טל. "המאבק בא לידי ביטוי בקרבות ספציפיים. למשל ﬠל אדם ורטה". ה'תרבות של שלום', קרי השמאל הישראלי, הסביר בר טל זו "תרבות שמוכנה להתפשר. לחלק את ירושלים. היא רואה את הפלסטינאים כבני אדם. נותנת להם לגיטימציה, הומניזציה והיא מבינה שﬠשינו לא מﬠט עוולות. היא מבינה שהצבא הישראלי איננו הצבא המוסרי ביותר בﬠולם".

... "למיעוט יש איים מסוימים, למשל אקדמיה. אם תרצו לבדוק את התזות, הדוקטורנטים, הספרים, אני לא ספרתי אבל אני יכול להעריך ש-90% מביעים את הערכים של הצד הזה של הרוביקון. ... אבל אם אתם מסתכלים איפה העם - העם בצד שני של הרוביקון. לפי הסקרים, אנחנו מוציאם כ- 50 - 60 אחוז מול 20 - 30 אחוז המביעים את העמדה של לוחמים לשלום".

מסתבר שהפסימיות של הפרופ' רק מתגברת, כשהוא רואה צעירים מתכוננים לשירות הצבאי שלהם. "אני הולך לים", סיפר הפרופ', "ואני רואה במו עיני, עוברת קבוצה של שלושים ארבעים נערים לובשים בגדי ים, על הגב תרמילים והם רצים ואחד רץ לפניהם. יודעים מי אלה? הם מתאמנים להתקבל לסיירת מטכ"ל וצנחנים. האמא שלהם משלמת כסף לקורס הזה. זה נורמלי נכון? הרי האמא תתגאה ותספר בגאווה ביום שישי בערב. זה איום ונורא. אמא דנית, לצורך העניין שתראה אותה תגיד היא 'קוקו - לא נורמלית'. אבל לנו זה נראה נורמלי. איבדנו את השיפוט. מה שנראה לנו נורמלי, אצל אנשים מחו"ל זה לא נורמלי".

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב - יוסף אגסי (החוג לפילוסופיה) והזהות הישראלית הפוסט-יהודית המפוברקת

בניגוח שמאלנית מפתיעה בבית המשפט העליון, אגסי משמיע הרבה ביקורת אך מעט תכלס לאחר שנדחה העתירה להירשם כבני הלאום הישראלי.

פסק הדין קובע, שהמערערים לא הוכיחו כי לאום ישראלי קיים. כמובן, המאפיינים הנדרשים חסרים בכל מקום. בכך דרישת בית המשפט מהעותרים, "להוכיח בקריטריונים אובייקטיביים" את קיום הלאום הישראלי, פירושה, שעלינו לבסס את דרישתנו על המודל הפסול, האתני־התרבותי, ולא על מודל הלאום האזרחי המקובל בעולם המערבי. מאחר שבית המשפט העליון מכיר בכך שאנו דוגלים במודל האזרחי, אבל דורש הוכחה על פי המודל האתני - אין בדרישה שלו ממש, אלא רצון לנמק את דחיית הערעור. בכך יש התקדמות בשיח הישראלי, כי עתה יש להראות לציבור, שהמודל האתני שישראל דוגלת בו אינו נסמך על קריטריונים אובייקטיביים ואינו אמת.

השאלה היום כאן נוגעת לעתיד של אזרחים ישראלים בני הדת המוסלמית: האם יוכלו להצטרף ללאום הישראלי? אנו אומרים: כן, ובית המשפט העליון אומר: לא. בכך הוא דן אותנו להסתגר, צעד אחר צעד, עד שנהיה למדינה חומיינית. האם לכך שואפים אנו, או האם פנינו לביסוס מדינת־לאום ליברלית ודמוקרטית? אנו רוצים מדינה יהודית, ומתעלמים מכך שמדינה לא ליברלית לא תוכל להיות יהודית. אנו רוצים מדינה דמוקרטית, ושוכחים כי לא תיתכן מדינה דמוקרטית המפלה לרעה את אזרחיה בני דת המיעוט.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב - "האקטיביזם האקדמי" של עדי אופיר (החוג לפילוסופיה)

יעקב מרגמן משווה בין הקריאה של פרופ' רובינשטיין להציל את החופש האקדמי מהשלטות השמאל הקיצוני ולתשובה של אופיר המצדיק את הפאשיזים השמאלני במימון ממשלות זרות. ברגמן משייך את אופיר לזרם שולי ולא מרכזי של ענף מדעי החברה שבו דוגלים שזכותו וייעודו של האיש האקדמי להחליט החלטות עבור הציבור הלא-מחונך שממן אותו ולהשפיע על הסטודנטים ע"פ "הגיגיו" השמאלניים. ברגמן גם מאמין שזרם זה "הולך ונעלם".

לעומת הזרם המרכזי במדעי החברה שתואר כאן בדוגמא, קיים זרם צדדי במדעי החברה, זרם הולך ונעלם, הסובר שלמועסק באוניברסיטה שמור חופש אקדמי להשתמש בכספי הציבור כדי להשפיע עליו, באמצעות פרסום הגיגיו בכתבי עת ובהוראה לסטודנטים, באיזו חלופה מן השלוש שבדוגמא עליו לבחור. אני משתמש במונח "הגיגיו" מפני שאין ולא יכול להיות בסיס מדעי לטענה שאחת משלוש החלופות שהוצגו עדיפה על פני שתי האחרות, כשם שאין בסיס מדעי לטענה שדגים ממולאים עדיפים למאכל כמנה ראשונה על פני מרק עוף זך וצח עדי אופיר מייצג את הזרם האחר.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

מכללת שנקר ואוניברסיטת תל אביב - יולי תמיר (נשיאת המכללת שנקר והחוג לחינוך בת"א), שרת החינוך לשעבר, ממשיכה את מסע הדה-לגיטימציה ורצח האופי נגד המורה ישראל שירן

מעל עשור אחרי שפיטרה את המורה בצעד בולשביקי שלא כדין, תמיר השמיצה את שירן בראיון רדיו ארצי והאשימה אותו בהסתה לרצח. שירן דרש מתמיר לחזור בה, להתנצל ולהעביר סכום עתק כפיצוי.

בשבוע שעבר התראיינה תמיר בגלי צה"ל בנוגע לפרשת המורה אדם ורטה, ולאחר שהגנה על ורטה נשאלה על ידי המראיינים מה ההבדל בינו ובין שירן המקרה של שירן. "ההבדל הוא הגבול הדק שבין ביקורת להסתה", ענתה תמיר.

"הדברים שאמר אז אותו מורה גבלו בהסתה. באותה אוירה של הסתה שעברה את הקו בין ביקורת דמוקרטית למשהו שנקר אתה בוודאי מכיר את המושג- סכנה ברורה ומיידית. חופש הביטוי נעצר שם".

המראיין יועז הנדל שאל את תמיר האם לומר שמורשתו של רבין אינה בקונצזוס מהווה סכנה, ובתגובה אמרה תמיר: "לחזור על אותם דברים שגרמו אז לאדם מקרב החברה הישראלית לקחת נשק ולירות ברבין, אותו רגע שבו חצינו את הקו ולהגיד שצעד הוא לא נכון פוליטית לבין להסית, הוא רגע שאסור לחזור אליו". עוד טענה תמיר כי שירן תמך ברב כהנא.

אתמול שלח עורך דינו של שירן, משה בר, מכתב אזהרה לפני תביעה לתמיר, בו דרש ממנה להתנצל בפני שירן ולפצות אותו ב 150,000 שקלים אחרת הוא ינקוט באמצעים משפטיים. "הדברים של יולי תמיר החזירו אותי אחורה לשנת 2000 שבו עשו בי דה-לגיטימציה וציד מכשפות. השופט דוד מינץ קבע שהמכתב שלי לגיטימי ומבקר באופן מכובד נושא השנוי במחלוקת, ואינו מהווה הסתה" אומר שירן "לקח לי שנים לשקם את השם הטוב שלי ואת היכולת להתפרנס במערכת החינוך ולא יכול להיות ששרת חינוך לשעבר תשתלח בי כאילו אין דין ואין דיין".

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

מכללת שנקר ואוניברסיטת תל אביב - יולי תמיר (נשיאת מכללת שנקר וחוג החינוך בת"א) מצטרפת למסעות הצלב להתיר הטפת הקומוניזם לתלמידים

אותה תמיר כשכיהנה כשרת החינוך פיטרה שלא כדין המורה ישראל שירן שהביעה דעות שאותן לא סימפטה, מצטרפת עכשיו לקמפיין בעד הזכות להטמיע מרקסיזם בקרב תלמידים. תמיר דורשת "מורים המביעים דעות ליברליות וביקורתיות" וכאלה דעות בלבד! היה עדיף שתמיר תחזור להגן על המנהג של ברית המילה הנקבית.

הוויכוח סביב דבריו של המורה מקרית טבעון, אדם ורטה, מעיד על השינויים שחלו בשנים האחרונות בחברה הישראלית, ועל תזוזה ניכרת במיקומו של אותו קו בלתי נראה בין מה שמותר וראוי לומר, לבין מה שהשתיקה יפה לו.

בשעורים האחרונים נע הדיון הציבורי הרחק אל עבר עמדות הימין. במלים אחרות, אותן עמדות ציבוריות נעות הרחק לקוטב הלאומני, שבו פגיעה באחר, בין אם הוא "אויב" לבין אם הוא זר או פליט, נחשבת למקובלת, והביקורת היא זו שאינה מותרת.

אני חשה בושה גדולה על רדיפתם של מורים המביעים דעות ליברליות וביקורתיות, לא משום שאני חשה מרוחקת ממערכת החינוך אלא משום שאני חשה שייכות גדולה למערכת זו ורוצה לראות אותה, ואת החברה הישראלית כולה, שומרת על חופש הדיון.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

מכללת שנקר ואוניברסיטת תל אביב - בן-דרור ימיני מדווח בעיתונות הארצית על חלקה של יולי תמיר (נשיאת המכללת שנקר והחוג לחינוך בת"א) במקרה רדיפה של ישראל שירן ע"י מערכת החינוך

תמיר, שרת החינוך "הנאורה" דאז, הובילה מסע רדיפה במורה שסירב ללמד מורשת רבין. ימיני גם תוקף את עיתון "הארץ" - החוד החנית של מסע הדמוניזציה של מדינת ישראל.

המחאה בעניינו של ורטה איננה לצורך הרחבת הדעת של התלמידים או לצורך הגנה על חופש הביטוי. משום שמדובר במחאה סלקטיבית. בעשור הקודם נוהלה רדיפה כפולה נגד מורה אחר, ישראל שירן, משום שהיו לו השגות על החינוך למורשת רבין. זה היה בימיה של יולי תמיר כשרת החינוך. ההשתלחות נגדו, מצד משרד החינוך, הייתה מפחידה. "אתה סנגורו של השטן... המנוול, המסית הזה, לא ייכנס לשום בית ספר גם כעובד ניקיון", נאמר עליו. הוא הושעה. הוא הגיש תביעה. הוא זכה. עברו שנים והתנכלו לו שוב. שוב הוא הגיש תביעה. שוב הוא זכה. זו הייתה רדיפה. זה היה מקרתיזם.

אלא ששירן לא זכה לשום תמיכה. על מאמר מערכת הוא אפילו לא חלם. בוודאי לא על שניים. הרי מדובר באיש ימין. זו לא הייתה חריגה. זו מסורת. קודמתו של אדר כהן בתפקיד האחראית על לימודי אזרחות פוטרה גם משום היותה מתנחלת. מישהו צפה במהומה או במחאה? אבל כאשר כהן הגיע למועד סיום החוזה - מיד הוזעקה הברנז'ה כדי להציף את הקוראים במאמרי שטנה על רדיפה שלא הייתה.

ההבדל בין בן-ארי לבין "הארץ" הוא שהראשון לא עבר את אחוז החסימה. מה שמוכיח שעם כל הכבוד לעשרה או אלף טוקבקים, ישראל הצביעה נגד גזענות. אבל "הארץ", לעומת זאת, הוא העיתון הישראלי הנפוץ ביותר באנגלית. הקוראים בחו"ל זכו לעוד מנת רעל נגד ישראל, שכל כולה הטעיה והונאה. תלמידה התלוננה על השפלה. המורה הוזמן לשימוע. רק שימוע. וישראל שוב הפכה למדינה פשיסטית, מצורעת, חשוכה וגזענית. ישראל איננה מדינה מושלמת. היא עושה טעויות. גם מערכת החינוך שלה ראויה לפעמים לביקורת. אבל לפעמים, לפני שיורים בכל התותחים, לפני פשיזם, מקרתיזם, דרייפוס ונאצים, מומלץ על שניים-שלושה כדורי הרגעה.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב - דניאל בר-טל (החוג לחינוך) מקדם הנחלת התרבות הפוליטית השמאלנית "הנכונה" על תלמידי ביה"ס

ברשימת הצ'אט למדעי חברה בישראל, בר-טל מציע להפוך בתי הספר למחנות לאינדוקטרינציה קדם-אוניברסיטאיות לגישה הביקורתית השמאלנית אשר תביא לדחיית כל סממני הפטריוטיות וערעור היסודות בתלמידים עוד לפני שהן עוצבו. בר-טל גם מתמרמר על שמפקפקים ב"יושרו" האקדמי לאחר שנתפס על חם מסנן תוצאות ע"מ שתתאים לתפיסת עולמו ולמסקנות ידועות מראש.

שתי אקסיומות צריך להציב כבר בתחילת הדיון, כיוון שחשוב לדעת אותן ולא להטעות את הציבור כפי שעשו כמה מהמתבטאים ומהכותבים בעניין. קודם כל, יש לדעת שחינוך במקצועות רבים כמו היסטוריה, מורשת, גיאוגרפיה, שפה, או אזרחות הוא חינוך פוליטי פר אקסלנס, ואין שום דרך אחרת להסתכל עליו. דרך תכניות הלימודים, הכשרת המורים וספרי הלימוד מדינות וחברות מחנכות את הילד והמתבגר למטרות מסוימות של החברה, מקנות תפיסה מסוימת של החברה ושל המדינה, ומעבירות את הזיכרון הקולקטיבי המקובל על המוסדות הרשמיים

שנית, צריך לדעת שההנחה שסוציאליזציה פוליטית מתחילה בגיל העשרה וכי בגיל זה מגבש הצעיר את הידע הפוליטי פסה זה מכבר מן הידע המחקרי המקצועי בגיל 6-7 הם כבר מתחילים לעצב אתוס סכסוך שכולל האדרה של ישראל, דה-לגיטימציה של הערבים, הזדהות עם מטרות הסכסוך כמו ירושלים המאוחדת ותפיסה שהמולדת משתרעת מהים ועד הנהר, תפיסה של קורבנות קולקטיבית ומנטליות של מצור שמונחלים בתהליך החינוכי.

השאלה המהותית היא איזה מין אזרחים החברה רוצה בעתיד, וכאן יש אי הסכמה מוחלטת--- אציין כמה נקודות של אי ההסכמה: א. הוויכוח הוא בין חינוך לפטריוטיזם עיוור לבין חינוך לפטריוטיזם בונה. הראשון מתייחס לקשר נוקשה של היחיד עם המדינה דרך הזדהות טוטאלית עם הקבוצה וקבלה ללא עוררין של כל מטרה, מדיניות, פעולות או מנהיגות, בלי שום ביקורת, גם כאשר החברה מבצעת עבירות מוסריות. השני, לעומת זאת, מתייחס לקשר של נאמנות המשקפת דאגה כאשר החברה סוטה מדרך המוסר או עושה שגיאות דאגה שמביאה איתה ביקורת גלויה. ב. המחלוקת היא בין חינוך לסגירות לבין חינוך לפתיחות וביקורתיות. חינוך לסגירות לא מאפשר היחשפות לידע ומידע שאינם עולים בקנה אחד עם הדעה הרשמית, לא מאפשר בדיקה של מידע רשמי או ערעור עליו, ואינו מאפשר דיון בסוגיות שקשורות למידע שכזה, בוודאי לא ביקורת. לעומתו, חינוך לפתיחות וביקורתיות מעודד את התלמידים לחפש מידע ממקורות שונים ומזוויות שונות, לשקול ולהעריך את המידע שנאסף, להעלות שאלות, לנתח עמדות שונות, ולהבין דעות מנקודות מבט מגוונות. ג. אי-הסכמה נוספת מתייחסת להבדל שבין חינוך לקונפורמיות, צייתנות וצנזורה עצמית, לבין חינוך שמטפח חופש ביטוי, זרימת מידע חופשי והבעה חופשית. התפיסה הראשונה אינה מאפשרת הבעת עמדה שנוגדת את הדעה הרשמית, ואף משתמשת באמצעים שונים כדי להעלים אותה ולמנוע את ביטויה. לעומתה, הדרך השנייה מעמידה בראש סולם הערכים את חופש הביטוי, ורואה בו ערך מקודש שמערכת החינוך צריכה לא רק לדבר עליו אלא גם לקיים אותו כדי להכין את התלמידים לתפקוד כאזרחים בחברה דמוקרטית.

הדיון על התפיסות המנוגדות הללו מתקיים כבר כמה שנים, והוא נוגע ספציפית לגישה הפדגוגית הנכונה במערכת החינוך, לתכנים של ספרי הלימוד, ולנרטיב הראוי ללימוד בבתי הספר. הוא בא לידי ביטוי, בין היתר, במחלוקת סביב השימוש במונחים כמו נכבה, פיטורי המפמ"ר לאזרחות אדר כהן ממשרד החינוך, סגירת החוג לממשל ופוליטיקה באוניברסיטת בן גוריון, החינוך האינדוקטרינטיבי שהנהיג שר החינוך לשעבר גדעון סער, נזיפה במנהלים ובמורים שסוטים לדעת המערכת מהקו האידיאולוגי-החינוכי הרשמי, הכפשה של חוקרים שממצאי מחקריהם על מערכת החינוך לא מתאימים לאידאולוגיה פוליטית של הממשלה, ועוד.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב - רבקה פלדחי (החוג להסטוריה) תובעת שימוש בצנזורה ומשטרת המחשבות באקדמיה ע"מ להבטיח החופש האקדמי השמאלני

פלדחי מאשימה את רובינשטיין בהפחדה, סילופי מציאות והגבלה בחופש האקדמי. פלדחי הפוסלת במומה פוסלת?

פרופ' רובינשטיין חולק על כך, שיש לאקדמיה בישראל בעת הזאת בעיה של ממש. בעולמו האקדמי הכל דבש. הוא לא שמע על כך שההרכב הנוכחי של המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) נועד להבטיח את ברכת חבריה להקמת אוניברסיטה באריאל; הוא לא ידע, שהרמה הבינונית של רוב חברי הגוף הזה, המכהנים כעת, נועדה להבטיח את נאמנותם למי שמינה אותם מטעמים פוליטיים; הוא לא זוכר, שהמל"ג בירכה על הקמת האוניברסיטה באריאל למרות התנגדותה של הוועדה לתכנון ותקצוב (ות"ת), שהיא הגוף שמונה והוסמך לדון בנושא כגון זה; הוא לא היה מודע לניסיון הנואל לסגור את המחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון בנגב מטעמים מפוקפקים; הוא העדיף להתעלם ממהלכי החקיקה האנטי־דמוקרטית בכנסת, לרבות פגיעות בחופש הביטוי והשלכותיהן על החופש האקדמי.

אבל ישנה גם אפשרות, שהוא שמע גם שמע, אלא שמה ששמע לא התאים למטרה שהציב לעצמו בעת הזאת: להפחיד, לעשות דה־לגיטימציה למי שמבטאים עמדות שאינן מקובלות על הרוב ועליו. בכך פרופ' רובינשטיין העמיד את עצמו בקרבה מסוכנת למי שסבורים שיש להם מונופול על תפישת הציונות - כמו אנשי "אם תרצו" - ומכוח המונופול הזה הם משרטטים גבול בין עמדות לגיטימיות ובלתי לגיטימיות. המהלך שנקט בהרצאתו ובמאמר ב"הארץ" הוא של העמדת חומה בצורה בין דיון אקדמי לבין עיסוק בשאלות פוליטיות. היכן עובר הגבול? לפי רובינשטיין, מי שמקבל כמובן מאליו את התפישה הציונית הרווחת ובונה עליה את תורתו, יכול לבוא בשערי האקדמיה. לעומת זאת, מי שמהרהר על תפישה זו, או מערער עליה - יהיו שיקוליו ונימוקיו אשר יהיו - יישאר מחוץ לגדרותיה, גם אם הדיון נערך על פי מיטב הכללים של המסורת האקדמית.

ההתנהגות של רובינשטיין היא עדות נוספת לפגיעות של החופש האקדמי
במקומותינו. מבחינה זו, כולנו חייבים לו תודה. הוא חשף כיצד חלק מאנשי האקדמיה מקבלים כמובן מאליו את האופן שבו הימין הקיצוני קובע מהו ידע אקדמי לגיטימי ומהו ידע שאינו אקדמי. הברית המפוקפקת הזאת בין הימין הקיצוני לבין שמאל עיוור מרצון מלמדת, שהסכנה לחופש האקדמי גדולה יותר משחשבנו.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב - עדי אופיר (החוג לפילוסופיה) מגונן על הפאשיזם השמאלני מפני הביקורת של אריאל רובינשטיין

אופיר מאשש, כאילו שאין מה בכך, שממשלות זרות מתערבות בפוליטיקה המקומית בישראל ע"י "חיזוק" מתנגדי השילטון. אופיר מאמין שהציונות היא האידיאולוגיה שמצדיקה את האפרטהייד בישראל - מהות הביקורת של רובינשטיין עליו. אופיר מקטר שהביקורת הציבורית מאיימת "לחנוק" את הגישה הביקורתית שלו ושל השמאל הקיצוני ככלל.

את עיקר המאמר שהתפרסם ביום שישי בעיתון הארץ הציג אריאל רובינשטיין בכנס על "ידע בעת הזאת" שאותו הוא משמיץ.

אחרי שסימן אותנו כשמאל קיצוני הוא הודיע לנו על מה הכנס שלנו ולמה הוא חסר חשיבות אקדמית ומהווה ניצול לרעה של הפריבילגיות שמעניקה לנו המדינה. כשהיה על הבמה הוא דיבר בגסות יוצאת דופן אל שתי הנשים הגרמניות שישבו באולם, נציגת השגרירות הגרמנית ונציגת קרן היינריך בל, מתוך בורות גמורה לאופן שבו מתנהלים אירועים כמו הכנס שלנו במדעי הרוח והחברה, משפטים ואמנויות, ומתוך התעלמות ממעורבותם של גורמים חוץ אקדמיים במימון מחקרים וכנסים במדעי הטבע. בתוך כך הוא גם ביטל בהבל פה את העיקרון שמאפשר לממשלות וגופים של החברה האזרחית להתערב במדינות שבהן מתרחשות הפרות שיטתיות של זכויות האדם, ולעשות זאת בין השאר על ידי חיזוק כיסי התנגדות בחברה האזרחית ובאקדמיה

כשהוא כתב על כך שוב בעיתון, הוא טעה בציטוט מדברַי ("אחד הדוברים"), ובמקום הביטוי "משטר ההפרדה הציוני", שבו השתמשתי כמה פעמים, הוא כתב "ישות ההפרדה הציונית" להאשים במובלע את הדובר שדיבר על 'משטר ההפרדה הציוני', שהוא מדבר למעשה כאחד מאותם האויבים, או לא להבין את ההבדל בין הדיבור על 'ישות' דֶמונית לבין הניסיון לאפיין משטר על פי העיקרון היסודי שלו הפרדה, והאידיאולוגיה המצדיקה אותו ציונות לא-ביזיון זה להזמין מרצים שמתנגדים לחרם. לא-ביזיון, לפי האזרח אריאל, זה להודיע מראש שסוגיית החרם לא ראויה לדיון ומי שדן בה בכל זאת ראוי לגינוי ולהרחקה. במופע האימים שלו בכנס, ואחר כך במאמר בהארץ, אריאל רובינשטיין היה פשוט הוכחה חיה לטענה שהצגתי בכנס: אתה פוליטי כשאתה מעז להיות לא ציוני, ואז אתה מואשם שאתה מאיים לנפץ את זכוכיות מגדל השן האקדמי. כי מה שמסתתר במגדל השן ולא מוכן להיחשף לדיון ביקורתי זה לא האקדמי אלא הציוני. ובאמת, באופן שבו נחשף בכנס רובינשטיין לא היה אקדמי במפגיע. ברגע שיצא מחוץ לגדֵר המקצועית שגדַר סביבו הוא הצטרף מיד לאספסוף התקשורתי המאיים, יחד עם הממשלה ומפלגות הימין, וכל יום קצת יותר, לחנוק את שארית המרחב שעוד נותר למחשבה הביקורתית בישראל.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב - יוסף נוימן (החוג לביולוגיה) קובע מהי הגות מותרת במשטרת המחשבות של השמאל

אילו היה תלוי בנוימן, כל המחלקות באוניברסיטאות היו פסי ייצור לשטיפת מוחות של סטודנטים באידיאולוגיה שמאלנית. כך המצב במדעי הרוח, עכשיו מבצעים תיאום כוונות גם על המדעים המדויקים.

העיתונאי יאיר אסולין מתקומם נגד החלטת אוניברסיטת חיפה, שלא להעניק תואר ד"ר לשם כבוד לפרופ' ישראל אומן, חתן פרס נובל, ורואה בכך פסילה על רקע פוליטי ("הארץ", 27.12). אסולין מטיף לפלורליזם, לכבוד לאנשים בעלי דעות מגוונות, "גם כאלה המעוררות גועל נפש". זה כולל, כנראה, את התמיכה בהמשך הכיבוש, את הגישה לפיה כולה שלנו, פרי הבטחה אלוהית, ואולי גם את מי שמסתמכים על ההלכה היהודית כדי לטעון שיש להדיר נשים, לקיים קוד התנהגות שונה ליהודים וללא־יהודים, להחרים ולהעניש הומואים, להימנע מהשכרת דירות לערבים ולהשליט את הרבנות על צה"ל.

אוניברסיטה איננה בית חרושת לייצור ידע והפצתו. היא מטפחת, או צריכה לטפח, אידיאלים המבוססים על הישגי התבונה, והתנגדות לעוולות שבני אדם גרמו ומסוגלים לגרום לזולתם. במגילת העצמאות נקבע שמדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה, בלי הבדל דת, גזע ומין. האוניברסיטה מצווה לטפח ערכים אלה. היא אינה חייבת להאדיר בני אדם השוללים אותם, יהיו הישגיהם המדעיים חשובים ככל שיהיו.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב ענת מטר (החוג לפילוסופיה) חוזרת על המנטרה שלה: לשחרר מחבלים! (כדי שיוכלו לרצוח שוב)

בעיני מטר, חיילי צה"ל הם הרוצחים של נשים וילדים ומאשימה את הממשלה, כוחות הביטחון, המשטרה ומי לא בטיוח פשעים.

הצביעות המאפיינת את השיח הציבורי על שחרור האסירים הפלסטינים הולכת ומתעצמת. בנימין נתניהו נוזף באבו מאזן, החוגג את שחרור האסירים, באמירה ש"רוצחים אינם גיבורים", ואיש אינו מרים גבה. כל הדוברים ברדיו - כולל התומכים בשחרור האסירים, כולל ח"כים של מרצ - מתעוותים לנוכח שחרורם של אנשים שנאסרו לפני עשרות שנים, ולא עולה בדעתם שממש בקרבם, בשכנותם, מתהלכים רוצחים נוראים לא פחות. לפי נתוני "בצלם", מאז הסתיימה ההתקפה על עזה לפני חמש שנים נהרגו כ100 קטינים ונשים בשטחים הכבושים, בידי כוחות הביטחון הישראליים. מיהם רוצחי האנשים הללו? איננו יודעים ולא נדע. מה קרה לחקירות בעניינם? האם נשפטו? האם נשלחו למאסר? על השאלות הללו דווקא קל להשיב.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב - הציבור הישראלי תומך בחינוך הנרטיב הפלסטיני עולה מתוך "סקר" שיזם דניאל בר-טל (החוג לחינוך)

סקר מדומה נוסף מבית השמאל הקיצוני הישראלי.

לדברי הפרופ' בר־טל, "מפתיע לגלות שרוב הציבור היום חושב כי מערכת החינוך צריכה להציג את הנרטיב הפלסטיני לגבי הסכסוך, וזאת בניגוד למנהיגיו. בשנים האחרונות פסל משרד החינוך ספרים שניסו להציג את שני הנרטיבים, וכל פעם שמישהו מהפוליטיקאים של הימין חושב שהתלמידים היהודים נחשפים לנרטיב של האחר - הוא מקים זעקה, עד כדי כך שאפילו אסור להשתמש במושג 'נכבה'", אומר בר־טל ומוסיף, "מתברר שהציבור פתוח להכיר את הנרטיב של הפלסטינים יותר מאשר חלק מהמנהיגים בישראל".

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב - אביעד קליינברג (החוג להיסטוריה) מצדיק את מחבלי החרם האקדמי על ישראל

קליינברג מכשיר את הסטנדרט הכפול שבו נשפטת ישראל בידי המערב ומסרב לראות בו הביטוי הבוטה של האנטי-שמיות החדשה.

יש לציין שעד כה נהנינו מן הפטור הזה הרבה יותר ממה שאנחנו מוכנים להודות. מסיבות שונות, ממשלות המערב העלימו עין מהפרת זכויות האדם הישראלית, כולל ממה שהן מגדירות כהפרה בוטה של החוק הבינלאומי (למשל מדיניות ההתנחלות של מדינת ישראל). הן מסתפקות על פי רוב בגינויים רפים ובהבעת דאגה חסודה לעתיד "הסכסוך."

נדמה שהעלמת העין הזאת עומדת להסתיים. הממשלות במערב אינן יכולות להתעלם לאורך זמן מדעת הקהלמן הטרנדים, אם תרצו הקהל הזה לא אנטישמי, וגם לא במיוחד "אוהב ערבים" (אולי ההפך הוא הנכון). דבר אחד הוא מבין: שבשטחי הכיבוש הישראליים ה"נורמה" היא שלילה שיטתית של זכויות האזרח והאדם של האוכלוסייה הכבושה. אנשי המדינות "המתקדמות" קוראים את זה באלף כתבות ומאמרים ורואים את זה יום יום בדיווחי החדשות בארצותיהם. זאת לא תעמולה; זאת גם לא בעיה הסברתית; זאת המציאות. המציאות הזאת, שאנחנו התרגלנו אליה במידה כזאת שאיננו רואים אותה עוד, מפריעה להם מדינה "מתקדמת" אינה שולטת בעם אחר, אינה מותירה אוכלוסייה שלמה תחת כיבוש צבאי במשך קרוב ליובל ואינה מפלה לרעה בכל צורה את נתיניה משוללי הזכויות. למדינה מתקדמת אין נתינים. החרם הזה, ואלה שיבואו בעקבותיו, פירושו שהקהל בגוש המדינות המתקדמות תובע מאתנו להחליט איזו מין חברה אנחנו. מפחיד אותי לחשוב שאנחנו כבר החלטנו.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב - ענת מטר, ענת בילצקי ורחל גיורא עתרו למנכ"ל הקאמרי ע"מ לאפשר הטלת חרם תרבותי על אריאל בידי שחקני הקאמרי

אנו החתומים/ות מטה קוראים לך לכבד את הכרעתן המצפונית של שחקניות ההצגה "החברות הכי טובות", שאינן רוצות להופיע בהתנחלות אריאל. לא יכול להיות ערך אמנותי להצגה שהשחקניות בה אולצו להופיע כאנוסות, נגד רצונן ונגד צו מצפונן ובשל איום על מקור פרנסתן.

ין החותמים:
פרופ' יהודה ונורית ניני [אוניברסיטת תל אביב, החוג ללימודי יהדות]

פרופ' יצחק (יאני) נבו [אוניברסיטת בן גוריון, החוג לפילוסופיה]
יונה פינסון, פרופ' [אוניברסיטת תל אביב, החוג לאומנויות]
קובי סניץ [המכון ויצמן למדע, החוג לניורוביולוגיה]
רחל גיורא [אוניברסיטת תל אביב, החוג לבלשנות]
ענת בילצקי [אוניברסיטת תל אביב, החוג לפילוסופיה]
עפר ניימן [האוניברסיטה העברית, החוג למדעי המחשב]
ענת מטר [אוניברסיטת תל אביב, החוג לפילוסופיה]

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב - בן-דרור ימיני, עורך עיתון מעריב, מותח ביקורת על אייל גרוס (החוג למפשטים) אודות תפקידו בעלילת הדם הבדואי

שיתוף פעולה בין פאשיזם איסלמי ושמאלנים אנטי-ישראליים, בסיוע עיתון הארץ, כדי להטיל האשמות של אפרטהייד וטרנספר על ישראל בעקבות ניסיון המדינה להפעיל שלטון החוק על קהילת הבדואים.

ברקע מתנהל לו, כבר זמן ארוך, קמפיין מתוצרת "הארץ". היו שם הרבה הבלים, אבל נסתפק רק בשניים, שהופיעו השבוע. עודה בשאראת טען שמדובר בגזל אדמות אום אל-חירן, וקפץ למסקנה שמדור באפרטהייד. עבר יום אחד, ופרופסור איל גרוס טען שמדובר בפינוי יישוב בדואי לצורך הקמת יישוב יהודי. במאמרים הרבים מספור שפורסמו ב"הארץ" לא הופיעה העובדה הפשוטה, שהפלישה לאום אל-חירן התחילה רק עם היוזמה להקמת חירן. האם זה מוגזם לדרוש מפרופסור למשפטים ידיעת עובדות לפני כתיבת בדותות? הרי אפשר לטעון טענות ראויות נגד ההסדר, ויש כאלה, בלי צורך במסכת גדולה כל כך של שקרים. וכך, כשחוזרים על שקר אלף פעמים, הוא הופך לעובדה. המילים טרנספר ואפרטהייד הופיעו בקמפיין, כדי להצביע על הנבל. זה כמובן הפרויקט הציוני. זה מה שהוא עשה ב-48. זה מה שהוא עושה בשטחים. זה מה שהוא עושה לבדואים. כך בונים הסתה. כך יוצרים דמוניזציה. לעיתון "הארץ" יש מסורת ארוכה של הפצת שקרים בנוגע לאפרטהייד. השקרים כבר נחשפו. אבל העיתון לא יוותר. הוא דוהר.

למעשה, ספק אם יש בעולם קהילה בעלת מאפיינים דומים, ילידית או נוודית, שזכתה להסדר נדיב כל כך. אבל סרט התעמולה הצליח להפוך את התמונה. כך שצריך לשים דברים במקומם. זה לא שהיהודים עושים לבדואים מה שהאנטישמים עשו ליהודים. זה בדיוק להפך. אלה "ארגוני זכויות", אלה "רבנים לזכויות אדם", וזה עיתון "הארץ", שממשיכים במסורת הישנה, המאוסה, של עלילות. פעם זה היה נגד יהודים. היום זה נגד מדינת ישראל.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב - אייל גרוס (החוג למשפטים) משתלח במדינה עם האשמות של טרנספר

גרוס נלחם בעד גזל קרקעות מדינה ובנייה לא חוקית בהתנחלויות הלא חוקית אום אל־חירן וסוסיא. גרוס קובע שאכיפת אישורים ותוכניות בניה על אדמות המדינה על מי שאינו יהודי היא כיבוש, נישול וייהוד אדמות הפוסלת דמוקרטיה.

בדיון על הדמוקרטיה בישראל יש המבקשים להפריד בין המתרחש בתחומי הקו הירוק לבין מה שמעבר לו: משטר כיבוש שאינו דמוקרטי

החלטת הממשלה ליישב יהודים על אדמות היישוב הבדואי אום אל־חירן, כרוכה בפינוי והריסה של אחד מהיישובים ה"לא מוכרים", שלמרות שחיים בהם אזרחי המדינה, אין להם תוכנית מתאר ותושביהם לא מקבלים שירותים בסיסיים כמו מים וביוב. חלק מהיישובים הלא מוכרים קיימים מלפני קום המדינה, וחלקם הם תוצאה של גירוש של אזרחים בדואים מאדמותיהם. הממשל הצבאי הישראלי גירש את תושבי אום אל־חירן מכפרם ב1956, לאזור נחל יתיר. בשיח הציבורי מוצגים הבדואים כפולשים לאדמות מדינה, אף שלמעשה המדינה היא שפלשה לקרקעותיהם, או גירשה אותם מהן. עכשיו, מבקשים לגרשם מהמקום שאליו גורשו, כדי להקים יישוב יהודי שהליכי התכנון שלו התעלמו מהבדואים. התמונה פשוטה: יישוב ערבי ייהרס ותושביו יפונו, למען הקמת יישוב יהודי. יש לקוות שבית המשפט העליון שדן בנושא השבוע לא ייתן ידו לעוול זה.
...
אום אל־חירן וסוסיא, שני סיפורים דומים שבהם פועלים יחד רשויות המדינה
וגופי התיישבות יהודיים, לסלק ולהחריב כפרים שלמים, באמצעות מדיניות תכנונית מפלה, כדי להבטיח רצף של התיישבות יהודית. אחד מהיישובים הללו נמצא בתוך הקו הירוק ותושביו הם אזרחי המדינה. השני נמצא בשטחים ותושביו פלסטינים החיים תחת כיבוש. אך התסריטים דומים, והם מראים כי החלוקה לדמוקרטיה בתחום הקו הירוק וכיבוש מעבר לו, אינה תקפה. והמדיניות של ייהוד הקרקע, גם כשמשמעותה נישול מי שאינו יהודי מאדמתו, תקפה בשני צדי הקו הירוק.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב - אייל גרוס (החוג למשפטים) מעודד את הג'יהד הטבעוני

גרוס, שמתרגז על הצגת המדינה כנאורה וליבראלית כלפי גייז בטענות של "פינקוושינג", עכשיו מתרעם על הצגת המדינה כנאורה וליבראלית כלפי בעלי חיים בטענות של "ויגאן־וושינג".

צריך להדגיש, שאין שום סתירה בין דאגה לרווחת בעלי חיים לדאגה לרווחת בני אדם. להיפך: עמדה המתנגדת לדיכוי בני אדם עשויה להשתלב בעמדה המתנגדת גם לדיכוי בעלי חיים, בשל רגישות כללית לדיכוי ולסבל של האחר ולניצולו של החלש..

יש לברך את מגד על בחירתו בטבעונות, אך ההצעה להתמקד בשיפור היחס לבעלי חיים במקום במו"מ לשלום מעוררת את התחושה, שלאחרונה יש בישראל אנשים, ולא רק נתניהו, שהרגישות לסבלם של בעלי החיים משמשת אצלם כדי לפצות, תודעתית ותדמיתית, על חוסר הרגישות לבני אדם מסוימים בפרט הפלסטינים, שישראל גורמת להם סבל רב.

פריחתה של הטבעונות מתבטאת במודעות הולכת וגדלה של מסעדות ובתי קפה לצורך לספק את צורכי הצמחונים והטבעונים ובתשומת הלב התקשורתית המוקדשת לתופעות הללו. יש לשמוח על כך, אך גם לתת את הדעת על הפער בין ההתפתחות הזאת לבין ההתעלמות הגדלה והולכת בחברה הישראלית מהדיכוי והניצול הכרוכים בכיבוש. ההצעה שנתניהו ישתמש בזכויות בעלי חיים כדי להציג את ישראל כנושאת דגל הקידמה, כי שלום עם הערבים (מטאפורה במקרה הזה לסיום הכיבוש) לא ייכון, ממחישה זאת, כפי שעושים גם הפרסומים של צה"ל המדגישים עד כמה הוא ידידותי לטבעונים. פינקוושינג: אאוט. ויגאן־וושינג: אין.

כשהטבעונות הופכת לכלי לשיפור תדמיתו של צה"ל - או של ישראל בכלל, כפי שמציע מגד - תוך ניסיון להשכיח שמדובר בצבא שמפעיל מנגנון כיבוש ששולל זכויות בסיסיות מבני אדם, היא מנוכסת למטרה תעמולתית: נדמה שהיא נהפכה אצל חלק מהציבור למפלט מצפוני, וזאת אצל אומה שהפכה קהה לחלוטין לסבל ולעוול שהיא גורמת לפלסטינים.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב - יהודה שנהב (החוג לסוציולוגיה) מהלל רעיון 'מרחב אחד'

שנהב כופר ברעיון של שתי מדינות הלא יסים ומתנער מרעיון של מדינה של כל אזרחיה. במקומם מוכר הרעיון של מדינת 'מרחב אחד' שאין לו מוסג איך יראה

פרופ' שנהב, מהיכן אתה שואב את התחושה שרעיון שתי המדינות כבר לא רלוונטי? ממש עכשיו מתנהל משא ומתן מדיני על פי המתווה הזה.

"נושבת רוח חדשה ואנשים מתחילים להבין שפיתרון של שתי מדינות לא אפשרי "אנשים באים ואומרים לי: 'לעגנו לך לפני חמש ועשר שנים, ואנחנו מתחילים להבין שאין ברירה'. על מה הם מבססים את זה שאין ברירה? כולנו יודעים על החוזק של המתנחלים ושלפנות חצי מיליון מתנחלים זו אשליה. אפילו אם נניח שצריך לפנות רק 150,000, כמו שעקיבא אלדר טוען, גם זו אשליה מסוכנת. המתנחלים הם קבוצת כוח בפוליטיקה ובצבא ובמנהל מקרקעי ישראל, הם חזקים מדי."
...
"בפועל זה לא יקרה, מפני שזה ברור לכולם שהישראלים באים לסכסוך עם פרדיגמת 67', כלומר אם נחזיר את מה שכבשנו ב-67' הכל יסתדר. אני טוען שהפלסטינים לא חושבים כך. הם חושבים על 48'. המלחמה ההיא לא נגמרה עבורם, ויש שישה מיליון איש שמחכים לשמוע בשורה. ההנהגה הפלסטינית לא יכולה לבגוד בהם, ובצדק ולכן לא יהיו שתי מדינות לשני העמים.
"
...
"נכון, אבל הדיאגנוזה שלהם היא שהמשא ומתן לא יישא פרי כי הערבים לא ויתרו על 48'. יש פה עמדות אחרות לגמרי מבחינת איפה התחיל הסכסוך ואיך לפתור אותו, כשבתוכו נמצאת האשליה המסוכנת של השמאל שאפשר לפנות מתנחלים."
...
"הצעירים הפלסטינים בגדה מדברים כבר על מרחב אחד וההבנה הולכת וגדלה גם בתוך הציבור היהודי. בתוך השמאל הליברלי הרגיל יש תהליך של שחיקה, ופה אנחנו מגיעים לנקודה המרכזית. אנחנו חושבים שיש לנו שתי אופציות: שתי מדינות או מדינה דו לאומית. זה תרגיל ידוע בסוציולוגיה של הטעייה, כי אף פעם אין רק שתי אפשרויות. בין המודל של מדינת כל אזרחיה לשתי מדינות יש מלא אופציות ואנשים מסרבים לראות."

איזה אופציות?

"אני לא מהנדס או פוליטיקאי שיודע להגיד איך ללכת, אבל אני כן יודע שמבחינה מוסרית זו טעות שאנחנו לא חושבים על אופציות נוספות ונתקעים בפיתרון שתי המדינות שהוא פיתרון מאוד אלים, או מדינת כל אזרחיה שכולנו נטבע בים ערבי ויחסלו אותנו. יש טריליון אופציות נוספות."

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

מכללת שנקר ואוניברסיטת תל אביב - מורשת משטרת המחשבות הבולשביקית של יולי תמיר (נשיאת המכללה) כשכהנה כשרת החינוך

מסע הרדיפה מ"שיקולים לא ענייניים" של תמיר ומשרד החינוך במורה שהעז להתנגד לתורת הכניעה והתרפסות שהציג השמאל כמורשת רבין עלה למשלם המיסים כחצי מיליון שקל.

זה סיפורה של מערכת חינוך שיכורת כוח שעשתה במשך שנים את הכל כדי להנחיל בדרך של אינדוקטרינציה את תפישת העולם ה"נכונה" והייתה מוכנה לדרוס בדרך את מי שלא יישר איתה קו. איש אחד, ישראל שירן שמו, סירב לשחק לפי הכללים האלה...

שירן עלה לראשונה לכותרות באוקטובר 2000, חודש לפני יום השנה לרצח רבין, כשביקש להחתים מורים על מכתב שחיבר אודות הדרך הראויה לציין את היום הזה במערכת החינוך... הניסיון להשליט את "מורשת רבין" הייתה בשיאה. מי שניסה לשאול שאלות נתפס כמשתף פעולה עם הרוצח. היכולת לחנך נגד אלימות מבלי להזדהות עם דרכו הפוליטית של ראש הממשלה המנוח, הייתה בלתי אפשרית. שירן ביקש ... להפסיק ללמד את "מורשת השלום של רבין". במכתב הסביר שמדובר ב"מורשת של כניעה והתרפסות" והקפיד להדגיש בחלקו השני את "הזעזוע הגדול מעצם מעשה הרצח המתועב" ואת העובדה שלפיה "ראוי ואף חובה לשוחח, להתייחס ולהוקיע את המעשה ואת העושה".

איכשהו התגלגל המכתב הזה לידיה של השרה דאז יולי תמיר וזו דאגה להביא לפרסום תקשורתי רק את חלקו הראשון, זה המבקר את "מורשת השלום". מחול השדים שנפתח אז היה בלתי נשלט. שירן הוצג כאיש הזוי, מטורף וקיצוני. גם במחנה הלאומי, שהיה עדיין תחת טראומה, מיהרו לגנות אותו ולהוציא אותו אל מחוץ למחנה. חמש שעות בלבד הספיקו למנכ"לית משרד החינוך, שלומית עמיחי, ולמנהל מחוז חיפה, אהרון זבידה, כדי להודיע לשירן שהוא מושעה מבית הספר. בלי שימוע, בלי להרים לו טלפון, בלי לתת לו אפשרות להסביר את עצמו. המחנך, שסירב להיכנע, עתר לבג"ץ. תשעה ימים אחר כך הודיע המשרד שההשעיה מבוטלת.
...
עברו כמה שנים ובקיץ 2007 [כשכהתה תמיר כשרת החינוך],... פנו שוב ההורים בחיפה אל שירן וביקשו שיחזור ללמד אצלם. במשרד החינוך, שם קיבלו דיווח מבית הספר על חתימת החוזה עם שירן, ראו את שמו וקיבלו חום. ארבעה ימים עברו לפני שבית הספר קיבל מכתב בהול מטעמו של יעקב ויזל, מנהל החינוך הדתי במחוז חיפה. "לאור ניסיון המחוז עם תפקודו והתנהלותו של מר ישראל שירן בעת היותו מחנך בביה'ס אין אנו מאשרים את קליטתו כרב ביה'ס"... שירן, שגם הפעם לא היה מוכן לשתוק, עתר שוב לבית המשפט. זה קבע ... כי לשירן לא ניתנה זכות הטיעון ולכן על המשרד לשמוע אותו, את ההורים ואת בית הספר לפני שיקבל החלטה חדשה.

השימוע הזה, שנערך בנובמבר 2007, התברר מהר מאד כעוד הצגה של המשרד... לפתע התברר שהמחנך הוותיק אינו עומד "בדרישות ההשכלה הפורמליות המתבקשות מהתפקיד"... הטיעון הזה לא עלה בהזמנה שלו לשימוע... נכון, אין לו תואר ראשון, אבל הוא משמש כבר שנים בתפקידי הנחייה הוראה וניהול בכירים... הרי עד שפתח את הפה על רבין לאיש במשרד החינוך לא הייתה בעיה עם ההשכלה הפורמלית שלו.
...
חתמו הורי בית הספר בקיץ 2008 על הסכם חדש עם שירן... כשהעבירו את פרטי ההסכם איתו למשרד החינוך, נכתב פרק חדש בסאגה הזו. עכשיו הודיעה יפה שלומאי, המפקחת על בית הספר מטעם משרד החינוך, כי "...השאלה במה יעסוק ובאיזה היקף"... [שלומאי] הוסיפה שהוא יעסוק בהדרכה של המורים אבל לא יוכל להיכנס לכיתות וללמד את התלמידים. הורי בית הספר, ששילמו את שכרו מכיסם, ... התקשו להסתפק במתכונת הצרה שאישר לו המשרד לעבוד.

שירן, שנאלץ לעזוב, פנה שוב לבית המשפט. לפני כמה שבועות פסק שופט המחוזי בירושלים, אריה רומנוב, את פסוקו. "הגעתי לכלל מסקנה שסביר יהיה לקבוע שהחלטתו של משרד החינוך הייתה מודרכת לא רק על ידי שיקולים ענייניים, אלא גם על ידי שיקולים לא ענייניים, שעיקרם התרעומת שהייתה למשרד החינוך על כך שהתובע 'העז' לנקוט נגדו בהליכים משפטיים, כמו גם למשקעים שהיו לאנשי משרד החינוך כתוצאה מההתדיינות וההתנצחות בינם לבין התובע לאורך השנים". כמעט 400.000 שקלים נוספים עלה למשלם המיסים הפרק הזה במלחמה של משרד החינוך במחנך ישראל שירן.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב - בית המשפט סותר את המחקר של דניאל בר-טל (החוג לחינוך) ופסק שיש הסתה בספרי הלימוד של הרשות הפלסטינית

בן-דרור ימיני מבקר את בר-טל וקובע שדיעותיו הפוליטיות של בר-טל ניצחו את יושרו האקדמי.

האם לרשות הפלסטינית יש אחריות על פיגועים נגד ישראלים? האם יש הסתה בספרי הלימוד של הרשות? האם יש הסתה בתקשורת? והאם לרשות יש השפעה על ההסתה הזאת? השאלות הללו עמדו במוקד תביעה שהתבררה בשנים האחרונות בפני השופטת דליה גנות מבית המשפט המחוזי בתל-אביב. אלה שאלות שמצויות בוויכוח ציבורי נוקב. רק בתחילת השנה פורסם דוח של פרופסור דני בר-טל על ספרי לימוד ברשות הפלסטינית. הדוח, שהעניק לפלסטינים משהו שקרוב לטיהור, זכה לביקורת נוקבת גם בטור הזה. בהתחשב בדעותיו הידועות מראש של בר-טל, לא היה בדוח משום הפתעה.

פסק הדין בסוגיה הסבוכה שפורסם לאחרונה עסק גם בסוגיית החינוך. השופטת קבעה שלא רק שהוכחה הסתה בספרי לימוד, אלא ש"לגבי הסתה זו אין כל ספק באשר להיותה תוצאה של מדיניות מכוונת". היא גם הוסיפה וקבעה שלא הוכח קשר סיבתי בין ההסתה המכוונת לבין פעולת הטרור שבה עסקה התביעה.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב - אייל גרוס (החוג למשפטים) לוחם הזכויות של קוקסינלים וטרנסג'נדרים

פסק דינו של ג'ובראן מצטרף לחוות דעת שנתנה באחרונה נציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה בתביעה של אשה טרנסג'נדרית (שנולדה כזכר). האשה פוטרה מעבודתה כחונכת במט"ח וטענה לאפליה. הנציבות קבעה, שחוק שוויון הזדמנויות בתעסוקה, שכולל איסור אפליה מחמת מין ונטייה מינית, נועד להגן גם מפני אפליה של טרנסג'נדרים בגין זהות מגדרית.
...
הרעיון שיש זהות "חד־משמעית" וזהות שאינה כזאת מעוגן בתפישה בינארית של
מגדר, שמניחה שכולם צריכים להיות 100 אחוז גבר או 100 אחוז אשה. תפישה זו מוכנה לקבל טרנסג'נדרים רק אם הם מתאימים את עצמם, כולל ניתוח, כפי שדרש שב"ס, למגדר מסוים. שוויון אמיתי ברוח פסק הדין של ג'ובראן ועמדת נציבות השוויון בעבודה יושג, כאשר נשתחרר מתפישה דכאנית זו, וניתן למגוון המגדרי לפרוח.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב קרלו שטרנגר (החוג לפסיכולוגיה) מתעקש שישראל צריכה לאמץ את תכתיבי השמאל הקיצוני כי אחרת האירופים לא יאהבו אותנו

תחת זאת ישראל מרחיקה מעליה את העולם החופשי. הרחבת ההתנחלויות נתפשת כמעמיקה את הסכסוך בין המערב לאיסלאם. דעת הקהל באירופה נוטה יותר ויותר נגד ישראל, המצטיירת כמעצמה קולוניאליסטית אנכרוניסטית. ההנחיות החדשות של האיחוד האירופי הן רק ההתחלה. בכירים בקהילת העסקים הזהירו את נתניהו, שהידרדרות נוספת ביחסים עם האיחוד האירופי תהרוס את כלכלת ישראל.
...
כמובן, אנשי הימין בישראל יראו בטיעונים אלה עוד מקרה שבו ליברלים קוראים "זאב, זאב". אבל זכור היטב סופו של המשל: הזאב אמנם מגיע. אם ישראל לא תשנה כיוון, היא צפויה לקבל בתוך עשור טיפול זהה לזה שקיבלה בשעתה דרום אפריקה. מחנה השלום ואני לא נרווה נחת מכך שנוכל אז להגיד "אמרנו לכם", משום שנשלם את המחיר עם כל שאר הישראלים.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב ענת מטר (החוג לפילוסופיה) מתירה דם ישראלי; צדק יעשה בעיני מטר בשחרור הרוצחים של 85 ישראלים טרם ריצוי מלוא עונשם

מטר מכבדת את המחבלים המתשחררים בתיאור של "חיילים של ההתנגדות לכיבוש". היא מחללת את טוהר הנשק הצה"לי בהשוואת אותם המחבלים לחיילי צה"ל. מטר משתדלת לטשטש את הקוים האדומים שבין עשיית הצדק ושחרור מחבלים מרצחים.

4. הטענה, כי אסירים ביטחוניים אין לשחרר. גם כאן יש להפריד בין הדיון העקרוני לבין המצב בפועל. לא זו בלבד שמאות אסירים פלסטינים המסווגים כ"ביטחוניים" שוחררו במסגרת הסכמים ועסקות שונות, אלא שאסירים יהודים בעלי סיווג זה שוחררו למרות מאסר עולם שהושת עליהם, שנים ספורות לאחר הרשעתם. גם כאן היה מדובר ברוצחים וטרוריסטים. מנגד חשוב להכיר בכך, ששחרור אסירים הוא תמיד חלק חשוב מתהליך מדיני למניעת עוד שפיכות דמים; כך היה בדרום אפריקה ובצפון אירלנד.

5. הטענה שמדובר בסיכון ביטחוני. ידוע, כי שיעור האסירים הביטחוניים החוזרים לפעילות אסורה נמוך משיעור האסירים הפליליים החוזרים לפעילות כזאת. בוודאי נכון הדבר לגבי אסירים מבוגרים, שריצו יותר מ20 שנות מאסר.

6. הטענה, כי יש אכן לשחרר אסירים תמורת חיילים חטופים, אבל לא לשחרר אסירים במסגרת של מו"מ. משמעות הטענה הזאת היא למעשה עידוד לחטיפת חיילים.

7. טענה נוספת היא, כי על ידיהם של האסירים הללו דם של מאות ישראלים. בדיקה מעלה כי האסירים ששוחררו רצחו 85 ישראלים. זאת ועוד, מה שהוגדר כרצח בבתי המשפט הצבאיים ששפטו אותם לפני 20 שנה, כולל גם סיוע לרצח, ניסיון לרצח, וחברות בחוליה שחברים אחרים בה ביצעו רצח, אך המורשע אינו קשור לאירוע הזה. אין ספק, שבבתי משפט אזרחיים אחדים מהאסירים הללו לא היו נידונים למאסר עולם.
...
על העניין הפוליטי המרכזי עברתי בשתיקה מפני שאין הוא תשובה לשום התנגדות
: איש אינו מזכיר את העובדה, שהאסירים שהוחלט על שחרורם שלשום תופשים את עצמם כ"חיילים" של ההתנגדות לכיבוש מקבילים פלסטינים של חיילי הצבא הישראלי. אבל זו למעשה, הזווית החשובה ביותר, שיש לאמץ אותה כתשתית לדיון הנוכחי...

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב - שלמה זנד (החוג להיסטוריה) מכריז על היטלר המנצח של מלחמת העולם השנייה

בספרו החדש, "מתי ואיך חדלתי להיות יהודי", זנד גם מפנה אצבע מאשימה כלפי המדינה והחברה הישראלית שלטענתו סובלות מאפליה, אפרטהייד, גילויים נאציים והשימוש בתורת הגזע.

ואולם, את עיקר הביקורת שלו מפנה זנד אל עבר האפליה שמגלה מדינת היהודים כלפי הערבים שחיים בתחומה. "להיות יהודי בישראל זה בעיקר ולפני הכל: לא להיות ערבי", הוא כותב. את מעמדם של היהודים בישראל הוא משווה לזה של הלבנים בדרום ארה"ב עד לשנות ה-60 של המאה הקודמת; של המתנחלים הצרפתיים באלג'יריה עד 1962; ושל תושבי דרום אפריקה הלבנים עד 1994. בסוף הרשימה הוא מוסיף, בהסתייגות, גם את גרמניה הנאצית. "ואולי בקרוב הוא ידמה גם למעמדו של הארי בגרמניה של שנות ה-30", תוהה זנד.

היטלר לא אחר מוכתר בספר כמנצח של מלחמת העולם השנייה... הוא לא מתכוון לאנטישמיות, אלא דווקא לשימוש שעושים יהודים רבים בתורת הגזע. "תפיסת היהודים כעם-גזע שתכונותיו המסתוריות עוברות באיזו דרך נעלמה בתורשה, עדיין משגשגת ופורחת. אתמול היו אלה תכונות פיזיולוגיות פשוטות הדם או מבנה הפנים היום זה הדנ'א", הוא כותב.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב - שמאלנים ישראליים מתנערים תורת שלמה זנד (החוג להיסטוריה) הקיצוני

קרלו שטרנגר מפריך את הנחת היסוד האנטישמי של זנד 'שהציונות המציאה את המושג "העם היהודי"'.

בשנים האחרונות הצליח שלמה זנד להכעיס יהודים רבים בספריו, ובפרט בספרו "מתי ואיך הומצא העם היהודי?". הנחת היסוד של זנד היא שהציונות המציאה את המושג "העם היהודי", בעוד למעשה במציאות לא קיים עם יהודי, ומעולם לא היה קיים. לשיטתו, מושג זה הוביל למדיניות האתנוצנטרית שנוקטות ממשלות ישראל הן בתחומי הקו הירוק והן בשטחים.

בימים אלה ראה אור ספר חדש מפרי עטו של זנד, בשם "מתי ואיך חדלתי להיות יהודי." הנחת היסוד של הספר הזה היא, שהאתנוצנטריות והגזענות המאפיינות חלק ניכר מעמדותיהן של ממשלות ישראל נובעות מהיותה מדינה יהודית. מסיבה זו זנד מעדיף להתמקד בזהותו הישראלית, ולא בזהותו היהודית.
...
לפיכך הדרך להיחלץ מהבעיה אינה על ידי הפרדת
הזהות הישראלית מהיהדות. הפרדה כזאת היא בלתי אפשרית - הן היסטורית והן פסיכולוגית. ההצדקה לקיומה של מדינת ישראל היא הצורך של היהודים במדינה משלהם, שתשמש מקלט לכל יהודי הנתון לאיום כלשהו בכל מקום בעולם.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב - שלמה זנד (החוג להיסטוריה), מומחה לסינמה צרפתית, טוען שאין עם יהודי לכן אין זכות למדינה יהודית

זנד טוען שמדינת ישראל כמדינה היהודית ומקלט ליהודים פוגעת במהות הדמוקרטית שבה.

"עם יהודי" או "עם נבחר" הם מושגים תיאולוגיים שהתקיימו לפני הולדת הציונות וכנראה ישרדו גם לאחר ירידתה מבמת ההיסטוריה.
...
ישראל, המתעקשת להגדיר את עצמה כמדינה
יהודית ולא כרפובליקה ישראלית, מנכרת ומפלה לפיכך 25% מאזרחיה שלרוע מזלם אינם רשומים כיהודים במשרד הפנים. דמוקרטיה נורמלית רואה את עצמה תמיד כביטוי לגוף האזרחי שבה ואינה רושמת כלל את מוצאם או דתם של תושביה (תארו לכם איזו זעקה היתה כמה לו בעולם המערבי היו מסמנים במרשם התושבים את צאצאי היהודים, כמו בישראל, בלא לשאול את דעתם).

ישראל יכולה, לנוכח היסטוריית הרדיפות והסבל של המאה ה-20, להמשיך ולשמש מקום מקלט לצאצאי יהודים הנרדפים עקב מוצאם או אמונתם, אולם אין היא יכולה להיות דמוקרטית ובה בעת להיות בבעלותם של "יהודי העולם". זהו אוקסימורון המייצר עוולות, גורם להפניית עורף לילידי המקום ועלול להמיט חורבן על כולנו.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב - שלמה זנד (החוג להיסטוריה) בודה עוד טיעונים למה מדינת ישראל יחדול להיות מדינת היהודים

זנד מקדם את הזכות של ערבי ישראל לשאלה 'מיהו ישראלי' וממעיט בזכותם של יהודות עולם להצטרף במטרה להפריד בין דת ומדינה.

קירבו [את הערבים הישראלים] לפלסטינים בשטחים הכבושים, אך הם כבר גם ישראלים או ישראליות מדי מכדי לחיות תחת ריבונות החמאס או אפילו הרשות הפלסטינית "החילונית" של מחמוד עבאס. מה עוד שהם קרובים אלינו, לשונית ותרבותית, הרבה יותר מיהודי בלארוס שאינם חיים פה.

עם זאת, איני מאמין שהם יסכימו לחיות עוד זמן רב במדינה "יהודית", שמעצם הגדרתה הבסיסית אינה יכולה להיות מדינה אינקלוסיבית אזרחית. בוודאי, הם תובעים ויתבעו בצדק אוטונומיה תרבותית במדינת ישראל, אולם חלקם גם יודעים שלכל מדינה יש צביון־על שמשמש בסיס לתקשורת, להזדהות ולניהול תרבותי משותף של האינטרסים הסותרים. הסוגיה ששומסקי מתקשה להבין היא שהיהודיות "החילונית" שלו, בגבולותיה ובעצם הגדרתה, היא זהות של מועדון אקסלוסיבי סגור שלא ניתן להצטרף אליו אם לא נולדת לתוכו. הישראליוּת מעצם הגדרתה כמו האמריקאיוּת, הבריטיוּת, הצרפתיוּת ושאר הזהויות הלאומיות שאינן אתנו־דתיות מהווה בפוטנציה זהות פוליטית ותרבותית פתוחה שאינה מבוססת על עיקרון אתנוצנטרי פיקטיבי. היא כמובן יכולה להיות מרובדת, מגוונת ודו־לשונית, אולם היא המציאות הקונקרטית היומיומית שאותה אנו חווים במשותף. היא גם זו שמחברת יותר ויותר בין כולנו, השונים כל כך זה מזה, אך בה בעת גם כה דומים זה לזה. כמובן, זכותו המלאה של שומסקי להמשיך ולזהות את עצמו כיהודי (דתי או "אתני"), אבל זה חייב להיות, כמו במערב אירופה הליברלית ולא כמו במזרחה - עניינו הפרטי ולא עניין ממלכתי וציבורי.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב - הג'יהאד המתמשך של דניאל בר-טל (החוג לחינוך) נגד מדינת ישראל והציונות

מזה שנים רבות בר-טל בא בטענות נגד 'הנראטיב שמנציח את הסכסוך' של משרד החינוך.

"סכסוך בלתי נשלט הוא סכסוך אלים, שנסב על מטרות קיומיות ונמשך שנים רבות, לפחות 25 שנה, בלי תקווה לפיתרונו. הוא כרוך במחיר ביטחוני, חברתי וכלכלי גבוה, ומעמיד בפני החברה אתגרים קשים של הסתגלות לחיים בתנאי לחץ, מתח ביטחוני בלתי פוסק ואבידות מתמשכות בנפש וברכוש.

"כדי להתמודד עם האתגרים הללו, חברה מפתחת מערכת של אמונות, עמדות ורגשות שהולמת את תנאי הסכסוך. היא מציבה מטרות לקיום הסכסוך ומגבשת להן הצדקות, עושה לעצמה האדרה מוחלטת - ומציגה את עצמה כקורבן של אותו סכסוך. היא שוללת מהחברה היריבה צלם אנושי ומפתחת מוטיבציה להילחם בה.

"חברה שמתמודדת לאורך שנים עם סכסוך קשה ואלים היא חברה מגויסת. זאת חברה שהופכת לסגורה יותר ואינה נפתחת בקלות למסרים חדשים. בגלל דבקותה בדרכי הסכסוך, היא איננה מבחינה באפשרויות חדשות ומאופיינת בביטחוניזם מופרז: לצבא ולאנשי ביטחון יש בה השפעה מכרעת על רוב ההחלטות. זו חברה שמבזבזת את משאביה בקיומו של הסכסוך, הרבה מעבר לחיוני. היא חיה בצנזורה עצמית ובשטיפת מוח בלתי פוסקת, שלא תמיד היא ערה להם, ובהדחקה של מעשים לא-מוסריים. בסופו של דבר אין מנוס בחברה כזאת מפגיעה בערכי הדמוקרטיה.

"אין להתעלם מהמציאות הקשה של מלחמות, פעולות
אלימות נמשכות, טרור ולאחרונה אף התקפות רקטות הקסאם. כולם גובים מאיתנו מחיר כבד. אבל תחושות הפחד וחוסר הביטחון אינן רק פרי המציאות הזאת. הן גם תוצאה של חינוך והטפה שנעשים במוסדות החברה, באופן מתוכנן. אמונות על ביטחון או חוסר ביטחון, כולל הרגשות הנלווים, כמו פחד ושנאה, הן סובייקטיביות. תרבויות ובני אדם נבדלים בהן, והן נוצרות לא רק מהתנסויות אישיות או חברתיות, אלא גם דרך למידה מההורים, מהתקשורת, ממנהיגים וכמובן בבית הספר.

"הפחד הוא כוח המניע להתגייסות, לחוסר שיקול דעת, ללאומנות ולשנאת זרים. הפוליטיקאים וראשי הצבא מרבים להשתמש בפחד ככלי לקידום המטרות שלהם. קצינים בכירים במילואים מפתחים את הפחד, המשמש כלי לשליטה ולצייתנות. תחשוב על המיתוס של 'אין פרטנר', ששלט במשך שנים, עד שפתאום נאמר לעם שבעצם יש פרטנר. רוב רובו של הציבור לא שואל שאלות וניתן בקלות למניפולציה".

"הדבר נובע מהיעדר אמון, פחד וחוסר ביטחון.
כל אלה הם תוצאה לא רק של מעשי הערבים, אלא גם של הדה-הומניזציה שלהם, התעלמות מהמעשים הלא-מוסריים שלנו והאדרה עצמית. כל אלה נובעים מבורות ומאינדוקטרינציה בלתי פוסקת, שמחזקים את תרבות הסכסוך. כמעט כל ספרי הלימוד מעבירים ללא עוררין את הנראטיב שמנציח את הסכסוך, מציג את הערבים באופן שלילי ואת היהודים באופן חיובי. בסופו של הדבר נפגעת החברה בסכסוך פעמיים - גם מהסכסוך וגם מהתרבות הפוליטית-חברתית שמתפתחת אצלה".

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב - יהודה שנהב (החוג לסוציולוגיה) פוסל על הסף את ההכרה של יהודים יוצאי מדינות ערב כפליטים

שנהב מטיל אשמה (מוטעית) על ישראל ל'נכבה' ותוצאותיה

קריאות להגדיר את היהודים מארצות ערב כפליטים כבר הועלו בעבר, אולם הושתקו על ידי ממשלות ישראל השונות. מדוע השתנתה המדיניות? בין השאר מתוקף ההכרה החדשה יחסית, שישראל לא תוכל להסתיר יותר את אחריותה לנכבה. התרגיל החנווני הזה של משרד החוץ מעיד על חרדה מפני התביעה של הפלסטינים לשיבה ופיצויים, שהיא מרכיב מרכזי בדרישות הפלסטינים. הוא מוכיח שישראל מכירה בכך שפרדיגמת 67' לא תביא לקץ הסכסוך משום שהיא מכחישה את הנכבה. מתוך הכרה זו מקווים מנהלי הקמפיין לחסום באמצעות המזרחים את מימוש "זכות השיבה" של הפלסטינים ולקזז את הפיצויים שישראל עלולה להידרש לשלם על הרכוש הפלסטיני אשר הופקע על ידי האפוטרופוס לנכסי "נפקדים". הרעיון הזה שגוי היסטורית, אינו חכם מדינית ובלתי צודק מוסרית, כפי שניתן ללמוד מן הביוגרפיה שלו.
...
האנלוגיה בין הפליטים הפלסטינים והיהודים המזרחים הינה מופרכת, שלא לומר
מרושעת ולא מוסרית. היא מסכסכת בין מזרחים לפלסטינים, היא פוגעת בכבודם של מזרחים רבים, ופוגעת בסיכוי לפיוס אמיתי. יותר מכך, יש בכך חוסר הבנה באשר למשמעות הנכבה. הנכבה אינה מתייחסת רק לאירועי המלחמה. הנכבה היא בעיקר מניעת השיבה של המגורשים לבתיהם, אדמותיהם ומשפחותיהם לאחר הקמת מדינת ישראל. הנכבה היא פעולה אקטיבית ברורה של מדינת ישראל, ולא רק כאוס של מלחמה.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב יהודה ג'אד נאמן (החוג לקולנוע) 'הנאור' מזלזל בצורך לעגן בחוק הישראלי הרעיון של מדינת ישראל המדינה היהודית ומקלט ליהודים

גם לא למדן גדול של היסטוריה כשהוא מייחס למהגרי הפלאחים הערביים זהות אתנית אחידה.

המכה הראשונה היא מכת "חוק המדינה היהודית". מסע קצר במנהרת הזמן מביא אותנו אל הספר הלבן של ימי המנדט הבריטי עם הסיסמה "מדינה עברית עלייה חופשית". אולם הקונוטציה של "מדינה עברית" באותם ימים היתה שונה מזו של "מדינה יהודית" בזמננו. היה בה טעם של תחיית הלשון העברית ושל תרבות בשפה מתחדשת. היום, "מדינה יהודית" זה רעיון של שארות, של קרבת דם דמיונית או לא, המחברת בין מיליוני יהודים בארץ ובעולם. יהודי ישראל הם מהגרים או ילדי מהגרים, ערב רב של זהויות אתניות, יהודיות ולא יהודיות. לצד מיליוני היהודים שהיגרו לארץ, בישראל חיים היום מיליוני ערבים פלסטינים, ציבור שמוצאו בעיקר מחברת איכרים מסורתית. דווקא להם קל יותר לייחס לעצמם זהות אתנית אחידה, אבל גם זו בוודאי טעות אופטית של אחד כמוני, המסתכל מבחוץ.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב יהודה שנהב (החוג לסוציולוגיה) היחצן בשירות מפלגת בל"ד

שנהב לא רואה את עצמו ואת השמאל 'האמיתי' משתייכים למדינת ישראל הציונית. כזכור, מפלגת בל"ד שלחה לכנסת את הידועים לשמצה עזמי בשארה הנמלט החשוד בריגול וחנין זואבי המסייעת ומעודדת אנשי טרור של המשט.

למרות שאני יהודי, או יותר נכון יהודי-ערבי, אני רואה בבל"ד את ביתי המפלגתי, כך שאין לי ספק שבל"ד שמה את האתגר הרציני ביותר בפני הציונות ומביכה את הרעיון.

הכיוון של בל"ד מראה פעם אחר פעם שאין ברירה או תחליף שמאלני אמיתי, אלא במסגרת זו, וכמו כן אין לשמאל אפשרות להתקיים בתוך השיח הציוני. השיח שפיתחה בל"ד לאורך השנים יוצר הסתכלות מהותית בפני החברה היהודית, ומייצג את נקודת מבטו של המיעוט הפלסטיני, לגבי זכויותיו הלאומיות והאזרחיות.

כוחו של מצע בל"ד הוא בכך שהוא מצביע על האפשרות של גיבוש דרישות פוליטיות בביטויים ונוסחים חברתיים ודמוקרטיים.

לדוגמא, נוסחת מדינת כל אזרחיה אינה מונח פוליטי בלבד אלא שהיא יוצרת מצע מדיני ואנושי מהותי. אך למרות שנוסחה זו היא תנאי בסיסי לשוויון, השמאל הציוני מתנגד לה. התנגדות זו מגלה את הפגם, הכשל, והגזענות בשיח השמאל היהודי.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב -בן-דרור ימיני מתחשבן עם תומכי הנכבה באונ' תל אביב

ביום חמישי האחרון התקיים באוניברסיטת תל-אביב כנס תחת הכותרת "הנכבה בזיכרון הלאומי של ישראל". נושא לגיטימי? בחסות חופש הביטוי האקדמי, גם הנושא הזה ראוי לדיון...

גם בסכסוך הישראלי-ערבי היה צד תוקפן שיצא למלחמת השמדה. היה הבדל אחד. המזימה לא צלחה. מדוע, לעזאזל, מי שהיה אמור להיות מועמד להשמדה צריך להתאבל על כך שהתוקפן לא הצליח להשלים את מלאכתו?

בעולם הערבי והמוסלמי יש בודדים שעושים את חשבון הנפש הזה. אפשר להניח שהם ושכמותם יתקשו למצוא במה באוניברסיטאות ישראל והעולם. הרי היא תפוסה באופן קבוע על ידי חסידי נרטיב הנכבה.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב גדי אלגזי (חוג להיסטוריה) מצהיר שהוא ועוד פעילי שמאל רבים מחפשים 'להכשיל' את מדינת ישראל

במסגרת אירועי 'יום האדמה' 2013, אלגזי מעודד גזל קרקעות, מוחק את האופי היהודי למדינה, מחשיב קיום חוקי המדינה בידי המשטרה ובתי המפשט כ'מסע מלחמה' ועוד...

אבל אני כאן לא רק בגלל העבר אלא בגלל ההווה, בגלל מה שקורה עכשיו. יום האדמה הוא לא רק יום זיכרון, הוא יום של מאבק נגד מה שקורה עכשיו. כי המלחמה של מדינת ישראל נגד תושביה נמשכת היום בנגב. בנגב יוצאים פעם או פעמיים בשבוע כוחות גדולים של משטרה ויס"מ ובולדוזרים להריסה מאורגנת. התרגלנו לזה שפעם או פעמיים בשבוע מתאספים כוחות גדולים חמושים בצומת שוקת או בצומת בית קמה כדי לצאת למסע הריסה. אולי התרגלנו יותר מדי ואנחנו כבר לא מרגישים שמדובר במסע מלחמה.

היום ממשיכה להתנהל בארץ מלחמה. מלחמה מודרנית היא לא רק טנקים, היא בולדוזרים. לא עושים אותה רק במפציצים אלא גם בתוכניות מתאר. כן, זו מלחמה שהמדינה מנהלת, ואנשים נפגעים בה: הבריאות שלהם, התקוות שלהם, העתיד שלהם. הכבוד האנושי והלאומי שלהם. הרבה מדינות מזניחות את האזרחים שלהן, וגם ישראל מזניחה ומשפילה את העניים שבה. אבל לא הרבה מדינות גם נלחמות מלחמה בלתי פוסקת נגד האזרחים שלהן. אני נמצא כאן כדי לומר עם פעילי שמאל רבים בארץ: אנחנו מסרבים לקחת חלק במלחמה של המדינה נגד אזרחיה הפלסטינים. נעשה כמיטב ביכולתנו כדי להכשיל אותה. גם ביפו. גם בעכו. גם בטייבה. גם בגליל, ובעיקר בנגב.

הבעיה היא לא ערביי הנגב. הבעיה היא ממשלה גזענית ותוכנית נישול. אנחנו חייבים לעצור את תוכנית פראוור. המאבק הוא מאבק התושבים הערבים של הנגב. אבל אסור, אסור שהם יעמדו בו לבד.

מדינה שבה לא מוחקים את העבר הערבי, והעתיד בה הוא של האנשים שחיים בה, של כל האזרחיות והאזרחים, ולא של דמוגרפים גזענים, שסופרים כל הזמן תינוקות ולא סופרים אנשים ממטר...

... מדינה של כלל אזרחיה ושל שני עמיה, מדינה שהיא גם מדינה יהודית וגם ערבית, מדינה יהודית-ערבית. בשוויון זכויות מלא. לא רק שוויון פוליטי: שוויון תרבותי ולאומי. וכן: שוויון תוך תיקון עוולות העבר, החזרת קרקעות, שיבת הפליטים, חלוקה שוויונית יותר של העושר וההזדמנויות.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב - דניאל בר-טל (החוג לחינוך) מוחה על "דה־לגיטימציה גוברת של השמאל" הנובעת ממסע הדה-לגיטימציה של מדינת ישראל בידי השמאל.

כזכור, אותו בר-טל, לוחם חופש הביטוי, חיפש להשתיק ולהגביל את חופש הביטוי של Isracampus.

הגישה הזאת מעלה על הדעת את דוברי המשטר הסיני, הנעזרים באותו נימוק כדי למנוע ביקורת מבית ומטילים פיקוח הדוק על התקשורת, היצירה התרבותית והאקדמיה. לגישת אורן ודומיו, יש להצדיק גם את המשטרים המנסים להשתיק ביקורת נגד אנטישמיות במדינותיהם, מחשש שפרסומה יעיב על המוניטין של מדינותיהם ויפגע באינטרסים שלהן.
...
לפרטים ולקבוצות בחברה יש דעות שונות, וחשוב שהן יבואו לידי ביטוי בשיח הציבורי, בתרבות, בספרי הלימוד ובדיונים בכיתות. ניסיונות להגביל את חופש הביטוי כדי להחליש את הדיון הביקורתי, המכוון לתיקון החברה, הם פגיעה בדמוקרטיה ומצעידים את המדינה למשטר טוטליטרי, שבו הכל מוכרחים לבטא דעה אחידה. התביעה להביע תמיכה מלאה בדרך של ההנהגה ולהימנע מביקורת מחבלת במאמץ לקדם פתרון למשבר. הגדרת המציאות "כסוג של מלחמה" היא שימוש דמגוגי ומניפולטיבי במלים לשכנוע אנשים לתמוך בהנהגה
.

אורן ושכמותו מכתיבים לציבור את כללי ההתנהגות הראויים לדעת השלטון, ובשטח פועלות עמותות שמרניות המחזקות את המסרים על ידי מעקב ופיקוח על דברים הנאמרים או נכתבים, ואחר כך הכפשה של מי שמביעים עמדות שונות מאלו המתאימות להנהגה. כך נבנה אקלים פוליטי ששורר בו פחד מלבטא עמדות ודעות וצמצום חופש הביטוי, שהוא מהסימנים הבולטים של חברה דמוקרטית.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב - אייל גרוס (החוג למשפטים) מתבכיין על "פסיביזם שיפוטי"

בקול ענות חלושה החליט בג"ץ בשבוע שעבר למחוק את עתירתה של ח"כ חנין זועבי, כמו גם עתירה מקבילה של ח"כ איתן כבל, נגד החלטת הכנסת ה-18 לשלול מזועבי זכויות מסוימות הנתונות לכל ח"כ, ובהן הזכות לדרכון דיפלומטי. העתירות הוגשו ב-2010, אך בג"ץ קבע שמרגע שהכנסת ה-18 סיימה את כהונתה, הן נהפכו לתיאורטיות, ואין זה מוצדק שבית המשפט "יקדיש את משאביו המוגבלים לבחינה של שאלה תיאורטית".

מה שבג"ץ לא הזכיר הוא, שהעתירה נהפכה לתיאורטית בין היתר בגללו: אף על פי שהעותרים הגישו בקשה לדיון דחוף, פסק הדין ניתן שמונה חודשים לאחר שהדיונים הסתיימו.

אם מבחינה היסטורית התפתחו דיני החסינות מתוך הצורך להגן על חברי פרלמנט מפני רדיפה פוליטית מצד הרשות המבצעת, הרי כיום ברור שחשיבות ההגנה על חברי כנסת מפני רדיפות מבית גדולה לא פחות מהחשיבות שבהגנה עליהם מרדיפה חיצונית על ידי התביעה. אמנם בית המשפט העליון ביטל את פסילתה של זועבי מהשתתפות בבחירות, אך מחיקת העתירה נגד הצעדים שננקטו נגדה השאירה על כנה החלטה מוטה פוליטית וחסרת כל ביסוס משפטי. בית המשפט העליון החמיץ את ההזדמנות לקבוע שהחלטה כזאת פסולה מכל וכל.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב - ארגוני השמאל מפגינים בעד מבצעי טרור באישורם של ראשי אוניברסיטת תל אביב

http://www.mysay.co.il/articles/ShowArticle.aspx?articlePI=aabfyb

משמרת מחאה והזדהות עם מאבק האסירים הפלסטיניים
משמרת מחאה והזדהות עם מאבק האסירים הפלסטיניים, יום רביעי בצהרים, כיכר אנטין, אוניברסיטת תל אביב

אדם קלר
27/2/2013

מעצרים מנהליים ופוליטיים, עינויים ומשפטים לא הוגנים המבוססים על ראיות חסויות שאי אפשר להתגונן מפניהן הם כולם כלים רודניים של משטר כיבוש פושע.

לאחר מותו של העציר המנהלי ערפאת ג'ראדאת בכלא מגידו, עם כניסת שביתת הרעב של העציר המנהלי סאמר עיסאוי ליומה ה-215 ביום כתיבת הודעה זו ונוכח הפעלת תנאי השחרור הדרקוניים של עסקת שליט, לא נותר מקום לשתיקה.

היום יום רביעי, בשעה 13:45 נקיים בכיכר אנטין, בכניסת לאוניברסיטת תל אביב, משמרת הזדהות עם מאבק האסירים הפלסטינים ושביתת הרעב.

 

אוניברסיטת תל אביב - נמתחה ביקורת חריפה על דניאל בר-טל (החוג לחינוך) המאשש ההטיה הרעיונית הקיימת בנאראטיב הערבי

יעקב אחימאיר נדהם מבר-טל וחבריו שמחשיבים תיאורים עובדתיים של מעשי טרור ל"ייצוג שלילי" של "האחר". אחימאיר, העיתונאי הותיק, מעמיד את האובייקטיביות של בר-טל בסימן שאלה.

באחד מספרי הלימוד במוסדות החינוך של הרשות הפלשתינית נכתב כי "ההיסטוריה הקדומה של פלשתין היא עדה לכניסתם של בני ישראל, בהנהגתו של יהושע בן נון, במאה ה-12 לפני הספירה, ולמלחמתם בכנענים הפלשתינים". אם כן, יהושע בן נון וגייסותיו לא כבשו את ארץ כנען אלא את פלשתין, אשר לפי תיאור זה נולדה במאה ה-12 לפני הספירה (לפחות). בין הים התיכון לבין נהר הירדן, לפיכך, שכנו הפלשתינים.

"במאה ה-11 לפני הספירה נלחם המלך דוד בכנענים הפלשתינים וייסד ממלכה על חלק מן האדמה הפלשתינית", כך נאמר בספר לימוד פלשתיני...

ועוד "עובדה" אחת שנדפסה ראויה לשינון עבור התלמידים הפלשתינים. אנו לא ידענו, אבל "הפלשתינים הונהגו על ידי גוליית". גוליית הפלישתי, כמנהיג פלשתיני...

מענק של מחלקת המדינה של ארה"ב מימן את המחקר, שהוצג על ידי הפרופסורים דניאל בר טל מאוניברסיטת תל אביב, ברוס וכסלר מאוניברסיטת ייל וסמי אדוואן מאוניברסיטת בית לחם. נבדקו 492 ספרי לימוד ישראליים ו-148 ספרים פלשתיניים בתחומי לימוד שונים...

"הטרור הגיע לשיאו עם הירצחם של 13 תלמידים ומורים ממושב אביבים בדרכם לבית הספר (1970)". ובכן, האם זהו "ייצוג שלילי" של הפלשתינים או תיאור פשוט של עובדות, של אירוע מצמרר שאכן התרחש? בעיני הפרופסורים המלומדים, ובהם ישראלי, זוהי דוגמה ל"ייצוג שלילי". האם המעשה הנורא לא קרה? האם יש בתיאור זה הטיה רעיונית או אמת עובדתית? ומה עוד כלול בהגדרה של "ייצוג בלתי חיובי של 'האחר'" בספרי הלימוד הישראליים? ובכן, לדעת החוקרים, תיאור רצח הספורטאים הישראלים במינכן נחשב לכזה.

... ומדוע זה חשוב כל כך אם נכתב שגוליית היה פלשתיני ולא פלישתי? כי כך לא מחנכים לשלום, לפיוס או להכרה הדדית.

... מדינאים לא ישראלים התריעו בעבר על עיוותים בספרי לימוד פלשתיניים, ואולי מאז שונו הספרים במעט, אבל מדוע שלושה מלומדים, עורכי המחקר, לא מביעים שאט נפש מכמה מן ההגדרות שצוינו למעלה? האם באמת אפשר להתבונן בהן רק בצינה אקדמית?

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב - דניאל בר-טל (החוג לחינוך) מנחית 'מכה ניצחת' על מדינת ישראל והמלחמה נגד ההסתה

בן-דרור ימיני, עורך מעריב, תוהה למה הוציאו מאות אלפי דולרים כאשר ההשתתפות של בר-טל, בעל אג'נדה שמאלנית קיצונית, במחקר של משרד החוץ האמריקאי הבטיח תוצאה ידועה מראש. משרד החינוך וחברי הצוות של יעוץ המחקר של בר-טל, דחו את דו"ח ה"מחקר" עקב 'הטיות קשות'.

הסיפור התחיל עם יוזמה ראויה, של "מועצת המוסדות הדתיים של ארץ הקודש". מדובר בגוף שכולל את הרבנות הראשית וראשי דת מוסלמים ונוצרים, שמקדם הבנה והידברות בין הדתות. המועצה יזמה מחקר לבדיקת ספרי לימוד, בישראל וברשות הפלסטינית, כדי להבין כיצד מוצג הצד השני, וכדי לקדם תיקונים ראויים. הרעיון התגלגל לפרופסור ברוס וקסלר מארה"ב, שגייס חצי מיליון דולר מחלקת המדינה, וגם את פרופסור דניאל בר-טל מהחוג לחינוך באוניברסיטת תל-אביב, ואת פרופסור סמי אדואן מהצד הפלסטיני - והמחקר יצא לדרך.

הנושא הזה אינו חדש לשני החוקרים. שניהם כבר עסקו בעניין, ולשניהם, למעשה, הייתה עמדה מגובשת. תוצאות המחקר, מותר לחשוש, היו ידועות מראש. והמסקנות הן שספרי הלימוד בשני הצדדים לוקים בהטיה ובראייה שלילית של הצד השני, גם אם אצל הפלסטינים ההטיה קצת יותר גדולה. וחשוב מכך: ה"מחקר" פוטר את הפלסטינים מהטענות שהופנו נגדם בעניין הסתה. כך, כביכול, הופרך עוד מיתוס ציוניסטי ידוע, שלפיו ספרי הלימוד של הפלסטינים מחנכים לשנאה, וספרי הלימוד של תלמידי ישראל הם הרבה יותר הוגנים. משרד החינוך הבהיר שלא ישתף פעולה עם המחקר, עקב הטיות קשות, והוא דוחה על הסף את מסקנות המחקר.
...
סמוך ל"עופרת יצוקה" פרסם הפרופסור המהולל
עוד מחקר, וטען ש"התמיכה הגורפת במבצע אישרה את האבחנה העיקרית העולה מן המחקר: על התודעה של היהודים בישראל השתלטו תחושת קורבנות, מנטליות של מצור, פטריוטיזם עיוור, כוחנות, צדקנות, חוסר רגישות ואטימות לסבלם של הפלסטינים ודה-הומניזציה שלהם". איך בדיוק תמיכה בתגובה למטחי רקטות ללא הפסקה של החמאס היא הוכחה ל"דה-הומניזציה של הפלסטינים"? האם הבלים כאלה הם פמפלט פוליטי סהרורי, או מחקר אקדמי? בבחירות האחרונות הודיע האיש בפומבי על תמיכתו במרצ. אין שום בעיה עם זהות פוליטית של איש אקדמיה. הבעיה נוצרת ברגע שהאג'נדה מעוותת את המחקר. האם אפשר לטעון ברצינות שבר-טל הוא מופת ליושר אינטלקטואלי? שאין קשר בין דעותיו למחקריו?

כבר בשנת 2007 קבע בר-טל בהאי לישנא: "כמעט כל ספרי הלימוד מעבירים ללא עוררין את הנרטיב שמנציח את הסכסוך, מציג את הערבים באופן שלילי ואת היהודים באופן חיובי". אז לשם מה שילמו מאות אלפי דולרים על "מחקר" כשדעותיו של החוקר נכתבו כבר לפני שש שנים?

נניח בצד את הדעות הפוליטיות של האיש. נעבור למחקר עצמו. לח"מ הגיעו ניירות עמדה של שניים מחברי צוות הייעוץ, ד"ר אמנון גרויס ופרופסור ואליהו ריכטר. הם הצביעו, עוד במהלך ביצוע המחקר, על בעיות מתודולוגיות מהותיות ועל "השמטות של ארבעים טקסטים משמעותיים" מספרי לימוד פלסטיניים. מדובר, כדאי להבהיר, דווקא בטקסטים המסיתים ביותר ("הנחשים הפולשים... האויבים שמשסעים את בטן הנשים", ועוד ועוד). הדרישה לאזכר את הציטוטים נדחתה בתירוץ שלא ברור שמדובר בישראלים או ביהודים. באמת, איך לא ידענו שהפלסטינים מתכוונים לשבדים. לקרוא ולא להאמין.
...
שני החוקרים התנגדו לפרסום הדוח ללא ביצוע
התיקונים הנדרשים. יש להבהיר שהם אינם מצדדים בעמדת משרד החינוך ואינם פוסלים את בר-טל. אבל נדמה שלאחר מילות הנימוסין הם לא משאירים אבן אחת במקומה. אין צורך במשרד החינוך כדי להפריך את המתודולוגיה של הדוח. חברי הצוות עושים את זה בעצמם.
...
הנה
לנו שני מחקרים, על אותו נושא, האחד של בר-טל, השני של טף-סקר. בר-טל טוען שכבודו המקצועי נפגע, עקב תגובת משרד החינוך, שפקפק באובייקטיביות של המחקר. החופש האקדמי בישראל מאפשר לבר-טל לחפש תירוצים מפוקפקים לסרבנות הפלסטינית. הנייר סובל הכל. וגם מחקר הוא נייר. זכותו של בר-טל, לכתוב ולפרסם ללא שום הגבלה. וטוב שכך. אבל מהיכן השטות הזאת שמשרד החינוך חייב להתייחס למחקרים מהאסכולה שלו כאל אמת אובייקטיבית או עליונה? ומה הקשר בין זה לבין חופש הביטוי האקדמי? מישהו הגביל אותו? הרי עצם דרישת בר-טל להכריז על המחקר שלו כ"אובייקטיבי" היא פגיעה בשכל הישר ובמהות החופש האקדמי, שמחייב ביקורת וערעור והטלת ספקות. הדוח נבדק גם על ידי מפמ"ר היסטוריה במשרד החינוך, ד"ר אורנה אתר-כץ, והיא הגיעה למסקנות דומות לאלה של חוקרים מתוך הצוות המייעץ. האם בר-טל רוצה להעביר חוק שיסתום להם את הפה? ומה בשלב הבא? האם יחייב בר-טל את משרד החינוך לאמץ את ה"מחקר" שלו שלפיו התמיכה ב"עופרת יצוקה" היא הוכחה לדה-הומניזציה של הפלסטינים? האם "חוקר" שקובע שהציונות היא אימפריאליזם יעתור לבג"ץ כדי לחייב את הכללתו בחומר הלימודים? אגב, גם מחלקת המדינה התנערה מה"מחקר" למרות שמימנה אותו, עקב חשש לבעיות מתודולוגיות. האם יש תביעה בדרך גם נגד משרד החוץ האמריקאי?

במחשבה נוספת, זו לא הייתה זכותו של משרד החינוך לנפנף את החוקר והמחקר. זו הייתה חובתו.

הטרגדיה היא שהאסכולה של בר-טל מנצחת. ה"מחקר" כבר זכה לידיעה נרחבת ב"ניו-יורק טיימס" תחת הכותרת. "מחקר חדש מחליש את טענות ישראל על שנאה בספרי לימוד פלסטיניים". על דבר אחד אין שום ויכוח. אין סיכוי לשלום ללא הכרה בזכויות הצד השני וללא הפסקת קמפיין ההסתה שנמשך ללא הפסקה ברשות הפלסטינית. כדי להפסיק את ההסתה צריך לחשוף אותה, להוקיע אותה, להיאבק בה, ולהפסיק את המימון הבינלאומי לכל טקסט שמנציח את ההסתה. המאבק בהסתה חטף מכה, בגלל אידיוטים שימושיים כמו בר-טל. בפעם הבאה שישראל תדרוש להפסיק את ההסתה - אף אחד לא ייקח אותה ברצינות. דבר אחד כן אפשר לומר לזכותו של בר-טל. הוא באמת חסיד של הכרה והבנה. הוא נגד הסתה. התוצאה, כמה עצוב, היא תעודת כשרות להסתה.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב - בן דרור ימיני מפליל את אריאלה אזולאי במעורבות בקפמיין אנטי-ישראלי של "נאציפיקציה"

לדברי ימיני, הפרסום של הקריקטורה האנטישמית בעיתון "סנדיי טיימס" מעיד על ההצלחה של מזימות אזולאי ועדי אופיר. ימיני מבקר את ראשי האוניברסיטאות שלא עושים די ע"מ למנוע אשמות הנאציפיקציה ונותנים יד לתופעה בשתיקתם והתעלמותם.

כבר שנים שמתנהל בעולם קמפיין איטי, שקט, שמנסה להפוך את ישראל ליורשת של המשטר הנאצי והאידיאולוגיה הנאצית. לפי הקמפיין, לידתה של ישראל בחטא וכל קיומה הוא פשע נגד האנושות. לקמפיין הזה שותפים זרמים שונים. ימין קיצוני, מכחישי שואה, שמאל קיצוני. השבוע הגיע הקמפיין הזה לאחד מהישגיו האדירים. לא עוד שוליים, אלא מרכז הבמה. העיתון "סנדיי טיימס" פרסם קריקטורה אנטישמית שבה נראה בנימין נתניהו בונה חומה באמצעות דמם וגופותיהם של פלסטינים. הקריקטורה זכתה להרבה תגובות זעם. גם בבריטניה. מדובר בעיתון רציני. לא עיתון שמצטיין בקו אנטי-ישראלי...

אין שום צורך להרחיק ללונדון כדי לגלות את פרוייקט הנאציפיקציה. רק לאחרונה חשף "אקדמיה מוניטור" עוד אירוע של נאציפיקציה בישראל: אריאלה אזולאי פרסמה תמונה של פלסטינים שעטו על עצמם בגדי אסירים, כשהם נעצרים על ידי חיילי צה"ל. אזולאי הוסיפה כיתוב לתמונה, שבו היא משווה בין התנהגות חיילי צה"ל לבין הנאצים. פרופסור ריצ'רד לנדס הגדיר את המניפולציות הפלסטיניות לנוכח מצלמות התקשורת כ"פליווד" (הוליווד מתוצרת התעמולה הפלסטינית). הפעם יש להם גם את הכיתוב של אזולאי.

אזולאי היא גם מרצה בבר-אילן וגם חברה בצוות של מרכז מינרבה באוניברסיטת תל-אביב, שבראשו עומד עדי אופיר. כמעט כל חברי הצוות שייכים לקצה הרדיקלי של המפה הפוליטית. המכנה המשותף של אופיר, אזולאי וחברי האסכולה שלהם הוא שלילה מוחלטת לזכות קיומה של מדינה יהודית, תוך השוואות בינה לבין הנאצים. וכפי שכבר ציין פרופסור אלחנן יקירה ("פוסט ציונות פוסט שואה") יש דמיון מדהים בין הרטוריקה הזו לבין זו של מכחישי שואה.

האם נאציפיקציה היא אנטישמיות? ... נאציפיקציה ואנטישמיות מבוססות על אותה תבנית: הפצת שקרים שאין להם שום אחיזה במציאות... האנטישמים החדשים מתיימרים לדבר בשם שיח הזכויות. אין שקר גדול מזה. הם עסוקים בשלילת זכויות. פעם זו הייתה שלילת זכות היהודים כפרטים. היום זו שלילת זכות היהודים להגדרה עצמית.

...
הגינויים הרפויים אינם יכולים להסתיר את העובדה שאזולאי ואופיר וחברי פרוייקט הנאציפיקציה מצליחים. עלילות הדם שלהם מתפשטות. זה יפה שישראל הרשמית הגישה מחאה. השאלה היא רק, מדוע יש שיתוק שלטוני לנוכח אותן תופעות בדיוק, בתוך האקדמיה בישראל? ומדוע רבים מאנשי האקדמיה, שמודעים למה שקורה לידם, לוקים בשתיקת הכבשים?

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב אייל גרוס (החוג למשפטים) זועק "פינקוושינג" ותוקף את הליכוד

גרוס קושר זכויות הקהילה ההומו-לסבית למתן "זכויות של פלסטינים". אצלו זה הכל או לא כלום.

התופעה שזכתה לכינוי "פינקוושינג", שימוש בזכויות גייז כעלה תאנה על מנת לכסות על ערוות הפרת זכויות האדם והכיבוש, אינה פועלת רק כלפי חוץ. היא פועלת גם כלפי פנים, ככלי בידי פוליטיקאים לא-ליברלים. כך הם חשים שהם "נאורים", וגם יכולים לשדר כלפי חוץ תדמית דומה.
...
פעילות למען זכויות להט"ביות שנעשית בתוך
מסגרת פוליטית השוללת זכויות של פלסטינים, מבקשי מקלט ואחרים, היא פעילות חלולה שאפשר לקבל אותה רק אם חושבים שזכויות להט"ב חשובות יותר מזכויות אדם אחרות. אין זה גם מקרה שבניגוד למפלגות שפועלות למען העניין הלהט"בי מתוך תפישה רחבה של שוויון, במפלגות שגילו את הנושא אך באחרונה, המחויבות אליו היא בגדר שטר שטרם נפרע. אך גם אם השטר ייפרע חלקית, יהיה זה במסגרת "הומו-לאומיות" שמנכסת את זכויות הלהט"ב על מנת להמשיך ולרמוס זכויות של אחרים.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב - בן-דרור ימיני מתגחך מרבקה פלדחי (החוג להיסטוריה), תגובתה הצבועה וחוסר האובייקטיביות שלה

הגדילה לעשות פרופסור רבקה פלדחי, שכתבה תגובה על הדברים שפרסמתי בשבוע שעבר. היא טרחה להזכיר את השייכות הפוליטית של אותו מאור... אבל מה שמעניין יותר הוא עצם העלאת הטענה הפוליטית.

כך שהנה הגיחוך של פלדחי ואחרים במלוא הדרו: כאשר הזהות הפוליטית של אנשי סגל, שם ובכלל, עולה לדיון - מייד אנחנו מוצפים בצווחות מחרישות אוזניים על מקרתיזם ורדיפה. והנה, כאשר מושמעת ביקורת עניינית על המחלקה, הן על ידי אנשי מקצוע חיצוניים והן על ידי איש ימין - מייד אותם אנשים צווחים על הקשר בין העמדות הפוליטיות של האיש לבין חוות הדעת המקצועית שלו.

אותה פלדחי אינה מגיעה לקמפיין הזה ממרומי האובייקטיביות. היא עצמה חתומה על עצומות של השמאל הרדיקלי. למשל, עצומה של "יש גבול" בעד הסרבנות, או נגד "הרג של עם אחר". היא גם חתומה על עצומה נגד הביקורת שהשמיע פרופסור אלן דרשוביץ בגנות הדמוניזציה של ישראל בתוככי האקדמיה. לה מותר לטעון שישראל "הורגת עם אחר", אבל לאחרים אסור לבקר אותה. ולה יש את החוצפה להעלות טענות על הזהות הפוליטית של פרופסור מאור. נדמה שאין גבול, פשוט אין, לצביעות שלהם.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב - סטודנטים באוניברסיטה נלחמים נגד החרם האקדמי

הסטודנטים מתמודדים מול קאמפיין משומן ומתוזמן המקודם בחלקו בידי עמותות ישראליות ואנשי סגל ישראליים

כל חטאה של ג'וי הרג'ו היה שכתבה בעמוד הפייסבוק שלה שהיא עושה את דרכה לביקור בתל-אביב. הרג'ו, משוררת ומוזיקאית מוערכת ממוצא אינדיאני-אמריקני, הוזמנה להופיע בפני הסטודנטים בחוג ללימודים אמריקניים באוניברסיטה ולספק להם הצצה ייחודית וחד-פעמית לתרבות הילידים העשירה של היבשת. אלא שלגורמים אנטי-ישראליים בחו"ל היו תוכניות אחרות: תוך שעות מרגע הודעתה, התמלאו חשבונות הפייסבוק והטוויטר של הרג'ו בעשרות איומים ובהודעות שנאה.

נציגת הארגון [קואליציית נשים לשלום - עמותה ישראלית], ד"ר דלית באום, בעבר מרצה באוניברסיטת חיפה המתגוררת כיום בארה"ב, הציגה עצמה כ"מורה ישראלית" והתחננה בפני הרג'ו להחרים תרבותית ואקדמית את אוניברסיטת תל-אביב והסטודנטים שלה. אכן, אותה אוניברסיטת תל-אביב שאפשרה לסטודנטים הערבים שלה רק לפני חודשים מספר לארח טקס זיכרון לנכבה בתחומה - מואשמת כעת בשקר האפרטהייד...

בצעד מהיר התגייסנו, עשרות סטודנטים מהאוניברסיטה ומכל קצות הקשת הפוליטית, וכתבנו מכתב תמיכה אישי ובלתי מסויג למשוררת. לא הכברנו במילים, הפעילים כבר עשו למעננו שירות נפלא, אותם הפעילים המכנים עצמם "ליברלים ופמיניסטיים" אך בד בבד בוחרים להלך אימים על אישה מבוגרת, אשת רוח ופעילת זכויות אדם להחרים ידע, מחשבה, רעיונות ואנשים - כל אותם דברים מאפיינים יסודיים המהווים את התשתית של המוסד האקדמי שבו אנו גאים כל כך לרכוש השכלה.
...
המקרה של ג'וי הרג'ו חשף פעם נוספת את ערוותו של הקמפיין המתוזמר היטב
המתנהל בשנים האחרונות ברחבי העולם, לעיתים בסיוע של גורמים ישראליים, במטרה לשמוט את הקרקע מתחת ללגיטימיות של מדינת ישראל, של מוסדותיה ושל החברה הישראלית. זהו קמפיין הנשען בראש ובראשונה על הפחדה של רבים מהאנשים מעבר לים שאינם בקיאים במורכבותו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, תוך שימוש בחצאי אמיתות ושקרים שלמים המוצגים תמיד כעובדות מוצקות. לא קשה גם להבחין בגודל הפרדוקס: אנשי אקדמיה ישראלים בעבר ובהווה, בגיבוי ארגונים המתיימרים להיות ארגוני שלום, מטיפים להחרמת מוסדות האקדמיה שבהם צמחו, גידלו ועדיין מחנכים דורות על דורות של אקדמאים ישראלים, המהווים את עתידה האיתן של מדינת היהודים.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב - רבקה פלדחי (החוג להסטוריה) נעלבת מתגית "רדיקלית"

בעצם ההזדהות של פלדחי עם האויב והתנגדות ל"כיבוש" מצדיקות את התיאור

כדי ליצור את הסתירה בין עמדותי לבין הסכמתי להשתתף באירוע, נאלץ ציפר לשנות את דעותי, ולהפוך אותי לבעלת עמדה פוליטית רדיקלית. האם מי שמתנגד להתנחלויות ולהמשך הכיבוש, ומביע הערכה ותמיכה בסרבני מצפון (לא קורא לסירוב) - הוא רדיקל? או שמא זו עמדה מתבקשת ממי שמחויב לערכים האוניוורסליים של שוויון, חירות וחופש המצפון. נכון שהימין בישראל מסמן כל מתנגד לכיבוש כרדיקל המוציא עצמו מחוץ למחנה, שאיננו נאמן למדינה וחייב סקילה.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב השתתפות של רבקה פלדחי (החוג להסטוריה) במפגש עם הקנצלרית מרקל נפסלה אודות דיעותיה האנטי-ישראליות, האקטיביזם השמאלני קיצוני והעצומות עליהן חתמה

פלדחי טוענת שהיא לא זוכרת שחתמה על העצומה שפסלה אותה. כשירות לרבקה פלדחי, אתר Isracampus מרכז עבורה העצומות עליהן חתמה.

פרופ' פלדחי, אשתו של המשפטן פרופ' מרדכי קרמניצר, מראשי המכון הישראלי לדמוקרטיה, כבר הגיעה לברלין, אולם אתמול בבוקר היא קיבלה שיחת טלפון משגרירות גרמניה בישראל, שבה התבשרה כי לא תוכל להשתתף באירוע

בשנים האחרונות השמיעה פלדחי ביקורת חריפה נגד מדיניות הממשלה בגדה המערבית, ובארבע השנים האחרונות מתחה ביקורת חריפה על הפגיעה בחופש האקדמי. פלדחי יצאה נגד הכוונה לסגור את המחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון בנגב וכן תקפה את הכוונה להכיר במרכז האוניברסיטאי באריאל כאוניברסיטה

גורם בפמליית ראש הממשלה בגרמניה אישר שעמידרור הטיל וטו על השתתפותה של פרופ' פלדחי במפגש עם הקנצלרית מרקל. לדבריו, היא חתמה ב-2008 על עצומה שתמכה בחיילים שמסרבים לבצע פעילות מבצעית בשטחים פרופ' פלדחי אמרה בתשובה לשאלת "הארץ" כי אינה זוכרת שחתמה על העצומה המדוברת.

העצומות שפלדחי חתומה עליהן
אקדמיים ישראלים עותרים נגד צעדי ביטחון המצרים את התנועה של מחבלים פלסטיניים ובעד "חופש תנועה" בשם החופש האקדמי
http://isracampus.org.il/hebrew third level pages/hebrew - Petitions - freedom of movement.htm

אוניברסיטת תל אביב אקדמאיים בעלי קביעות שמאלנים קיצונים משמיצים את אלן דורשוביץ; טוענים שלבקר את השמאל זה פאשיזם!
http://isracampus.org.il/hebrew third level pages/hebrew - Petitions - TAU Tenured Leftists Vilify Alan Dershowitz for speaking up.htm

עצומת חברי סגל ומרצים נגד "פשעי ישראל" וה"כיבוש"
http://isracampus.org.il/hebrew third level pages/hebrew - Petitions - Academic Fifth Column Denounces Israel for War Crimes.htm

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

המרכז הבינתחומי - גליה גולן (החוג לממשל) מוותרת על הריבונות הישראלית בירושלים

גולן ואלון ליאל (אוניברסיטת ת"א - החוג מדעי המדינה והמרכז הבינתחומי) חוגגים כ"ט לנובמבר לעצמאות פלסטין מול היכל העצמאות

מהיום בערב יש מדינה פלסטינית", אמר ד"ר אלון ליאל, לשעבר מנכ"ל משרד החוץ. "אם עד היום שלטנו בחיים של עם אחר, מהיום אנחנו שולטים במדינה אחרת". הוא בירך את סופיאן אבו-זיידה, בכיר בפתח ושר לשעבר בממשלה הפלסטינית, שהשתתף אף הוא בהפגנה בתל אביב. "זה יום חג. אני שמח שיש לכם מדינה כי מגיעה לכם מדינה. מגיע גם לנו שיש לכם מדינה. נמאס לנו לשלוט בחיים שלכם. אנחנו לא רוצים לשלוט בחיים של חמישה מיליון פלסטינים", אמר ליאל.
...
"הגיע הזמן", הצהירה פעילת השמאל הוותיקה, פרופ' גליה גולן. "הגיע הזמן
לצאת מן האשליה הזאת ולנטוש את הדרך של הגזענות, הייאוש והדיכוי. היום יש לנו הזדמנות להשיג הכרה בגבולות של ישראל גבולות 67. היום יש הזדמנות להשיג הכרה בעיר הבירה של ישראל מערב ירושלים. היום, הודות למה שמתרחש באו"ם, יש הזדמנות לקדם פתרון לסיום הסכסוך. יש לנו פרטנר. הוא שם בעצרת הכללית של האו"ם אבו מאזן, נשיא מדינת פלסטין".

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב מבצע 'עמוד ענן' בעיניו המעוותות של שלמה זנד (החוג להיסטוריה)

בעוד שהטילים נופלים, הוא מצדיק את פשעי המלחמה המשוגרים מעזה ומעניק לטרור פרס

כאשר אני שומע נפילות ואזעקות סביבי אני חושב, כמו כל אדם נורמלי, על ביטחון יקירי ושלומם. אך במקביל, כדי לא להיות בת יענה אווילית, איני יכול לשכוח ש-80% מתושבי עזה המיוסרת, שמטילה עלינו בזדון טילים ללא אבחנה, הם פליטים ובני פליטים מאותן אדמות שאנו יושבים עליהם. עבורם קרית מלאכי היא קסטינה, אשדוד היא איסדוד, ואשקלון היא אל-מג'דל. 65 שנים חלפו והם עדיין זוכרים. ולמה שהם ישכחו? הישראלים שדחקו אותם לשם טוענים שהם זכרו אלפיים שנים, כיצד ניתן לשכוח בזמן כה קצר? מה עוד, שהעוול שנעשה להם מעולם לא הוכר על ידנו, אף אחד לא קם לפצות עליו. ובנוסף לכך, החיים בעוני במחנות הפליטים, ללא כל תקווה, ממשיכים לחשל בעוצמה את זיכרון האסון שלהם.

אין לנו ברירה. אם ברצוננו להמשיך ולחיות במזרח התיכון ולא להמשיך ולמות בו, עלינו להתפשר באמת עם אלה העומדים מולנו. עלינו להכיר בהיסטוריה ולא להתכחש לה. אמנם הפליטים כבר לא יחזרו למקומותיהם, הישראלים כבר לא יעזבו את בתיהם, אך חוץ מזה עוד ניתן לעשות הרבה, ולפני הכל לשנות כליל את הדרך שאנו חושבים בה - לא על הנשק לבדו יחיה האדם.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

חילוקי דעות במגדל השנהב היכן נגמרים חופש הדיבור והמחאה ומתחילות ההסתה והבגידה

השמאלן שטרן ממכון הישראלי לדמוקרטיה הגדיר את החותמים האקדמיים בקריאה לטייסי חיל האויר שביוזמתם של חיים גנץ (אוניברסיטת תל אביב החוג למפשטים) ואחרים - בגידה של אנשי הרוח ביסודות הדמוקרטיה

פרופ' ידידיה שטרן, סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, מגדיר כ"שערוריה" את קריאתם של אנשי האקדמיה לטייסי חיל האוויר לסרב פקודה אם תינתן ההוראה לתקוף באיראן.

"המצוקה הכנה של החותמים על העצומה לא יכולה לתת להם פטור משמירה על כללי הדמוקרטיה בישראל שהם כללי היסוד בדמוקרטיה פרלמנטרית בידי הנהגה, הדרג הנבחר", אומר פרופ' שטרן לערוץ 7...
...
חמור לדבריו, היא העובדה שאנשי האקדמיה פונים לחיילי צה"ל, "הם יושבים
בכורסא נוחה באקדמיה ודורשים מהאחר לא לציית לחוק... הם יושבים באקדמיה וחותמים על נייר?".
...
את דבריו מסיים פרופ' שטרן "חשוב להבהיר שיש פה בגידה של אנשי רוח
בעקרונות היסוד של דמוקרטיה - אם אני, ידידיה שטרן, רוצה לשמר את הבסיס המוסרי שלי להתנגדות לסרבנות מהימין - עליי להתנגד לסרבנות כזו מהשמאל".

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב - ע"פ דיווח מעיתון הארץ, תל אביב הינו מוסד אקדמי מוביל בטיפול הלקוי של תלונות להטרדה מינית שהוגשו נגד חברי הסגל בקמפוס

כ-40 סטודנטים באוניברסיטת תל אביב הפגינו שלשום מחוץ למשרדי הרקטור ובידיהם שלטים שעליהם נכתב "די להטרדות בקמפוס" ו"הגנה לסטודנטיות, לא למטרידים". כעבור דקות ספורות הזמין אותם הרקטור, פרופ' אהרון שי, למשרדו, ובמשך כשעה הכחיש את טענותיהם על כך שהאוניברסיטה מטייחת תלונות של תלמידים על הטרדה מינית מצד הסגל האקדמי. גם בשיחה עם "הארץ" הבהיר שי כי המוסד מתייחס בחומרה להטרדות מיניות, ואף שיבח את הנציבה הנוכחית לעניין זה, פרופ' רחל ארהרד מבית הספר לחינוך, אשר לדבריו אף מסתייעת בעבודתה במשרד עורכי דין חיצוני. למרות כל זאת, כמה תלונות של סטודנטיות וסטודנטים נגד מרצים במוסד, שהוגשו בעשור האחרון לנציבות והגיעו לידי "הארץ", מעידות לכאורה על מדיניות טיפול לקויה ובלתי אחידה בסוגיה.

בתגובה לפניית "הארץ" מסר המרצה בתגובה כי "אני לא יודע על מה את מדברת. יש איזו מפגרת שנכשלה באיזה בחינה וניסתה לקבל איזה ציון בלי לעבור בחינה. אמרתי לא, וכנראה שהיא נוקמת
".
...
פרופ' שי דחה בתגובה את טענות הסטודנטים שלפיהן האוניברסיטה סוגרת תיקים. "האוניברסיטה פועלת בצורה נחושה בנושא של הטרדה מינית, גם במסלול של הנציבה וגם במסלול של התנהגות שאינה הולמת", אמר, "כל מי שמרגיש שנפגע מוזמן לפנות לנציבה להמשך טיפול. אם הוא לא מקבל מענה בתוך שבעה ימים הוא מוזמן לפנות ללשכת הרקטור
".

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב שלמה זנד (החוג להיסטוריה) זוכה לביקורת חריפה על ספרו החדש 'מתי ואיך הומצאה ארץ ישראל'

ביקורת הספר בידי ד"ר אבי בקר מעמידה בסימן שאלה את שיטות המחקר של זנד, שפיותו ושושלתו היוחסין

כדי לבטל את זכות הקיום של ישראל כמדינה יהודית ולבסס את הדה-לגיטימציה כנגד תנועתו הלאומית, הציונות, חייב זנד לבנות מערכת מסועפת של טיעונים, מגדל קלפים של פירורי תיאוריות אשר חלקן הזויות וכולן הוצאו מהקשרן ההיסטורי. נישא על גלי ההצלחה הגדולה של ספרו על "המצאת" העם היהודי פנה זנד, באותן שיטות מחקר מפוקפקות, שעליהן כבר הגיבו היסטוריונים רבים, לנפץ את קיומה של מסגרת טריטוריאלית של העם היהודי בשם ארץ ישראל.
...
זנד כבר הוציא מזמן גט כריתות לפוסט ציונות של רבים מעמיתיו ובמקום להסתבך בדיסוננס של נרטיב הנכבה הפלשתינית, הגדוש בהכחשה והעלמת עובדות היסטוריות עתיקות וחדשות, פנה לכתוב מחדש את כל תולדות האנושות כדי להעלים את היהודים מן ההיסטוריה.

בספרו השני הוא מתמקד ב"חשיפת" ה"שקר" על אודות היחידה הגיאוגרפית, הדתית וההיסטורית של ארץ ישראל. טענתו העיקרית היא כי ההיסטוריה הציונית פיתחה תיאוריה גזעית וגזענית שיצרה מיתוס לאומי יהודי שכלל לא היה קיים. הכול נועד כדי לגרש את תושבי המקום הפלשתינים שייתכן שהם צאצאי ממלכת יהודה הקדומה, היהודים האמיתיים.
...
בספרו לועג זנד לאלה הסבורים כי "הארץ הוענקה להם ישירות מידי האל", ומצהיר כי עיקר תפקידו הוא לערער את מיתוס העם הנבחר שבנו היהודים לעצמם. בלי שהתכוון לכך נוטש זנד את התקינות הפוליטית ומערער את אמונתם של מיליארדי מאמינים בנצרות ובאסלאם הדבקים באותו אל ואפילו מצטטים את הבטחותיו לבני ישראל וליהודים.
...
זנד נוטל עובדות ידועות במחקר, מוציא אותן מהקשרן ההיסטורי ומבודד אותן כדי לגייס תימוכין לתיאוריית ההמצאה. העובדה כי הוגי דעות יהודים כפילון האלכסנדרוני ישבו בגולה או שמנהיג דגול כרמב"ם עזב את ארץ ישראל עם משפחתו לאחר שהייה קצרה משמשת לו הוכחה על העדר הזיקה של יהודים לארץ.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב שלמה זנד (החוג להיסטוריה) דיווח על קבלת איום על חייו

האם בידה שלמה זנד את סיפור האיום כפי שהוא 'המציא' העם היהודי?

פרופ' שלמה זנד, מרצה להיסטוריה מאוניברסיטת תל-אביב הידוע בעמדותיו השמאליות, קיבל מעטפה המכילה אבקה לבנה ומכתב הכולל איומים על חייו. מכתב הנאצה התקבל במזכירות החוג להסטוריה, זנד כונה בו "אנטישמי" ו-"עוכר ישראל" ונאמר לו כי "לא תחיה הרבה זמן".

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב - אריאלה אזולאי (החוג לאומנויות) מחמיצה פנים על חוסר המחקר "האקדמי" ב"נכבה" אסון הקמת המדינה היהודית

בין יתר הדברים שחשוב להזכיר ביחס לטקס מחר הוא שגם מחקר רציני של הנכבה והאסון האזרחי שהתרחש כאן עם החרבת המובן מאליו שבקיום-יחד של יהודים וערבים עד הקמת מדינת ישראל גם הוא מתנהל - המעט שמתנהל ביחס לגודל האסון - מחוץ לגדר.

האם לא הגיע הזמן לייצר סטטיסטיקות אזרחיות לגבי חקר 48? האם לא הגיע הזמן שנדע כמה עבודות דוקטורט נחסמו באיבן ורובן אף לפני שנבטו כאשר סטודנטים וסטודנטיות ערבים - אבל גם יהודים - רצו לחקור את הנכבה?

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב - חבר המועצה להשכלה גבוהה תוקף החלטת האוניברסיטה לקיים טקס ציון הנכבה

"לא כל המתרחש בתוך תחומיה של אוניברסיטה כרוך בסוגיית החופש האקדמי"

הבה נבהיר: לא כל המתרחש בתוך תחומיה של אוניברסיטה או מכללה כרוך בסוגיית החופש האקדמי, אלא רק נושאים הנוגעים למחקר, הוראה או הרכב הסגל.

אם נפגעת האפשרות לחקור, ללמד או למנות איש סגל בשל השקפתו, אזי מדובר בפגיעה בחופש האקדמי. אך ניהול כספי כושל של מוסד או הפגנת סטודנטים בנושא פוליטי אינם קשורים כלל לחופש אקדמי. כלומר, את הפגנת הסטודנטים, המכונה משום מה "טקס", אשר מזהה את הקמת מדינת הלאום של העם היהודי כאסון, אין לשפוט כלל במונחים של חופש אקדמי, אלא רק במונחי חופש הביטוי הכללי של אזרחי המדינה, שבמסגרתו נערכת כל הפגנה פוליטית רגילה בעיר או בכפר.
...
זו סוגיה ציבורית חשובה הנוגעת לשאלת גבולות חופש הביטוי, והימנעותו של
השר מלהשמיע עמדתו בנסיבות אלה הייתה מעילה בשליחותו כאיש ציבור. טוב יעשו גם ראשי האוניברסיטה אם יקדישו מחשבה נוספת לשאלה אם ברצונם לקבוע שאין כל גבול לתוכני ההפגנות המתקיימות בשטח שעליו הם ממונים.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב - ח"כ גדעון סער, שר החינוך, הורה על ביטול טקס "יום הנכבה" בקמפוס

שר החינוך ויושב ראש המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג), גדעון סער, מנסה להתערב בהחלטתה של אוניברסיטת תל-אביב לאפשר את קיומו של ה"טקס לציון יום הנכבה" שצפוי להיערך על ידי סטודנטים במוסד מחר (שני). סער טלפן לנשיא האוניברסיטה, פרופ' יוסף קלפטר, וביקש ממנו שהאוניברסיטה תשקול מחדש את ההחלטה לאפשר את קיום האירוע.

בתגובה לדברים מסרה יועצת התקשורת של סער כי "שר החינוך בדעה כי ההחלטה שגויה ומקוממת". יושב ראש ועדת החינוך של הכנסת, ח"כ אלכס מילר מ"ישראל ביתנו", יקיים מחר דיון בנושא. לדבריו, "זו בושה וחרפה שאירוע מעין זה עתיד להתקיים בשטח ציבורי, הדבר מהווה פגיעה ישירה בסמלי המדינה ובריבונותה. על הנהלת האוניברסיטה לבטל את האירוע לאלתר ולהחזיר את השפיות למערכת".

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב מארחת טקס "יום הנכבה"

"פעיל השמאל סער סקאלי... עתיד להנחות טקס לציון יום הנכבה... שמתוכנן להיערך... על רחבת הדשא מול ספריית סוראסקי, באוניברסיטת תל אביב. במהלך הטקס, כך נמסר, יעמדו משתתפיו לדקת דומיה לזכר ההרוגים הערבים ב48 והכפרים שנמחקו, תאמר תפילה ודברי הספד על "החיים שנמחקו". ופליטה שגרה בעבר בכפר הערבי שיח' מוניס שנינטש ואשר על אדמתו ממוקמת כידוע אוניברסיטת תל אביב, תעלה זיכרונות ותספר את סיפור הכפר.

שלחו דרישה לקצץ בתקציב אוניברסיטת תל אביב ע"פ חוק למועצה להשכלה גבוהה:

פרופ' מנואל טרכטנברג
המועצה להשכלה גבוהה בישראל, יו"ר ועדת תיכון ותקציבים (ות"ת)

מייל
 LishcaSec@che.org.il
       manuel@post.tau.ac.il
ת.ד. 4037 ירושלים 91040

טלפון:02-5679913/28
 
פקס: 02-5679943

מר אהרון בית הלחמי
המועצ
ה להשכלה גבוהה בישראל, חבר ועדת תיכון ותקציבים (ות"ת)
מייל  
betha@eurofund.co.il
ת.ד. 4037 ירושלים 91040
טל - 02-5679911
פקס - 02-5679969

וצרפו העתק הדרישה גם לראשי אוניברסיטת תל אביב

פרופ' יוסף קלפטר, נשיא
אוניברסיטת תל אביב
תא דואר 39040
תל אביב 69978
מייל klafter@post.tau.ac.il
טל 972-3-6408254
פקס 972-3-6406466

פרופ' אהרן שי, רקטור
אוניברסיטת תל אביב
תא דואר 39040
תל אביב 69978
מייל  aashai@post.tau.ac.il
        
rector@post.tau.ac.il

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב אייל גרוס (החוג למשפטים) הוא הזוכה לתואר האקדמאי הטיפש של השנה מטעם IsraCampus; גרוס כינה את כינוי ההבלים "פינק-וושינג" ע"מ לנהל מסע גינוי של הטיפול בקהילת הגייז בישראל

חלילה שבעולם יחשבו שבישראל דמוקרטיה נאורה, ליבראלית וחופשית.

לא רק הלהט"בים הישראלים מנוכסים, אלא גם הפלסטינים. אורן טען בנאומו שישראל נותנת מקלט לקבוצות פלסטיניות שלא יכולות לפעול בשטחים. בפועל, ישראל סירבה לתת מקלט במקרים שבהם היו הומואים פלסטינים שביקשו זאת... אמנם, שני בסיסם של שני ארגונים פלסטיניים להט"בים שפועלים בישראל ובשטחים הוא בישראל, אך היא לא נתנה להם "מקלט" וניכוסם לצורך התעמולה הישראלית הוא מהלך מקומם בהתחשב בדיכוי המתמשך של פלסטינים בישראל ובשטחים על ידי ישראל, וכן בעובדה שהניכוס נעשה כדי להסיט את הדיון מדיכוי זה ולנסות ולהציג את ישראל כדמוקרטיה ליברלית.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב יהודה שנהב (החוג לסוציולוגיה) הסטליניסט מתלונן על המשטר הטוטליטרי הישראלי;

יתכן לא מספיק טוטליטרי עבור סטליניסט כמוהו

התעלמותה של המחאה החברתית מהאלמנטים הטוטליטריים במשטר כגורם הראשי של אי-הצדק בישראל, הפכה אותה לפסטיבל לאומי, בעל מאפיינים של קרנבל.
...
אולם מחיקתו של הפוליטי באה לידי ביטוי בסוגיה עקרונית יותר: התעלמות מן ההיבטים האנטי-דמוקרטיים של המשטר הישראלי. המחאה לא עסקה בחקיקה הטוטליטרית, לרבות הרחבת מצב החירום והחוקים הגזעניים שמוצדקים בצורך "להגן על המדינה". השימוש במונח "טוטליטריות" בהקשר הישראלי אינו פשוט, משום שהוא נקשר מיד עם המשטרים הטוטליטריים באירופה
...
אולם בכל זאת, המשטר הישראלי מתאפיין בשלושה יסודות שאפיינו משטרים פשיסטיים וטוטליטריים בעבר: (1) מצב חירום קבוע; (2) אזרחות מוטלאת ומפוצלת למסלולים נפרדים; (3) חקיקה גזענית על מנת "להגן על המדינה". כל שלוש הסוגיות נעלמו בגלי ההתלהבות מן המחאה.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב סגל האוניברסיטה משתתפים בהפגנת תמיכה במחבלת ששוחררה במסגרת עסקת שליט

הפגנה באוניב' ת''א למען מחבלת ששוחררה בעסקת שליט ונעצרה שוב לאחר ששבה לעסוק בטרור. בהפגנה לקחה חלק גם פרופ' ומרצה מן המניין. בזיון!!!

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב 'הבורות המחפירה' של יהודה שנהב (החוג לסוציולוגיה) מתועדת על ידי רונן שובל, יו"ר 'אם תרצו'

לפני מספר ימים עלה לרשת אגודת הסטודנטים סרטון ההרצאה שלך בקורס מבוא לסוציולוגיה, קורס חובה בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה.

במהלך ההרצאה, על פי הסרטון, אמרת דברי הבל בזו הלשון:

"כשהיה כל הסיפור הזה עם הארגון הטיפשי הזה שנקרא "אם תרצו", שתקף את העובדה, הטיפשי פשיסטי, שתקף את העובדה, אגב במימון של כסף אוונגליסטי אמריקאי, נוצרי רדיקלי, שמוכן לממן את זה כחלק ממלחמתו בערבים בישראל, סיפור מורכב, הם טענו, שבמחלקות למדע המדינה, עשו דו"ח במחלקות למדע המדינה, וטענו שרוב הסגל הוא שמאלני. זה מתחבר לשאלה שלך. רוב הסגל הוא לא שמאלני, הוא ליברלי במחשבתו. כי מדעי החברה הם ליברליים במהותם. כלומר להגיד רוב הסגל הוא שמאלני, ליברלי, זו שטות, כי הרפרטואר ממנו אתה לוקח הוא ליברלי. אחרת תסגור את המחלקות האלו. כי המילה שמאלני היא בעייתית בהקשר הזה, כי מה זה שמאלני בדיוק? אני חושב, זה עוד קצת לבלבל אתכם, שמי שרוצה שתי מדינות לשני עמים הוא ימני. מה שמאלני? אני מתנגד לשתי מדינות לשני עמים. אז אני שמאלני?".

העילגות במקור.

התבטאויות מאין אלו, מול קהל סטודנטים הנמצא בשיעור חובה, ביטאו בורות מחפירה. כ"ליברל דגול", עברת במפורש על הוראת המל"ג, אשר קבעה במפורש בהחלטה מספר 1109/11 מתאריך 21.12.2010, כי "יש לדחות כל ניסיון לפוליטיזציה של האקדמיה".

בהחלטה זו המועצה להשכלה גבוהה קבעה כי על המרצים לפעול לחשיפת הסטודנטים "למבט מגוון ככל שניתן על תחומי הידע אותם הם לומדים". מה שכמובן לא התרחש. בשיעור האחרון ניצלת את מעמדך באופן חד צדדי והבעת עמדות פוליטיות חד צדדיות תוך התעלמות בוטה מהחלטת המל"ג.

טענת כי "אם תרצו" תקפה את העובדה שחברי הסגל במדע המדינה הינם שמאלנים, או על פי פרשנותך, ליברליים. זהו סילוף בוטה של דו"חות התנועה, ואף חמור מכך של המושג ליברליזם. הדו"ח שפרסמנו לגבי המתרחש במחלקות למדע המדינה לא תקף את עמדותיהם הפוליטיות "השמאלניות" של חברי הסגל, אלא הציג חוסר גיוון בתכני הלימוד תוך הדרה, העלמה והשתקה של חוקרים וגישות מחקריות שאינן אנטי-ציוניות או אנטי-לאומיות.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

קריאת Isracampus אל הסטונדטים
באוניברסיטת תל אביב - נא למחות

לפני ימים אחדים, התפרסמה ענת מטר, חברת הסגל של אוניברסיטת תל אביב בחוג לפילוסופיה, כאשר השתתפה בחגיגת שחרורם של רוצחים ומחבלים בעיסקת שליט. בראיון בעיתונות מטר הצדיקה את השלכת רימון בידי מחבלים על אוטובוס מלא בחיילים. דרך אגב, לא לחשוש שבנה של מטר נפגע במתקפה, כי הורשע וישב בכלא על סירוב לשרת בצה"ל.

אותה חברת סגל המלומדת מצוטטת בתקשורת כאשר היא בעצם מצדיקה את חטיפתו של גלעד שליט ואחזקת בתנאי בידוד במשך 5 שנים מכוון ששליט "לא ירה במבה" בפגזי הטנק שלו, לדבריה.

מסתבר גם שאין לאוניברסיטת תל אביב הסבר מדוע העניקה קביעות בחוג לפילוסופיה לבוגדת שיש לה במבה בין האוזניים.

Isracampus יוצא בזאת בקריאה פומבית לסטודנטים באוניברסיטת תל אביב למחות על דברי ענת מטר ולזרוק במבה עליה. ברור שבאופן בלתי-אלים.

 

אוניברסיטת תל אביב ענת מטר (החוג לפילוסופיה) מצטרפת לג'יהד ומארגנת חגיגה לאסיר שהורשע בניסיון לרצח חיילים

ד"ר ענת מטר, מרצה בכירה לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, ארגנה קבוצה של פעילי שמאל ויחד נסעו להשתתף בחגיגות השמחה בבית משפחת בורג'אל.
...מאבק של הטרור הפלשתיני נגד מטרות צבאיות צה"ליות הינו לגיטימי בעיניה. "אני חושבת שלגיטימי שעם שנמצא תחת כיבוש יילחם בכיבוש הזה. על כל המשתמע מזה", אומרת מטר בנחרצות למקור ראשון.
...ואף ייחלה לשחרורו הקרוב של אסיר ערבי-ישראלי אחר בשם ווליד דקה היושב בכלא על חטיפתו ורציחתו של החייל משה תמם ז"ל משנת 84'. לדעת מטר, ווליד דקה הינו חף מפשע והיא מאמינה לגרסתו שלא הוא רצח את החייל משה תמם.

אם אתם מגועלים מעידוד של מעשי טרור וההסתה למעשי רצח של יהודים וגם מוחרדים מכך שמעשים אילו נעשים בידי חברת סגל ממוסד להשכלה גבוהה בארץ, אנא שתפו את ראשי אוניברסיטת תל אביב בדאגותיכם:

אוניברסיטת תל אביב:

נשיא, פרופ' יוסף קלפטר
אוניברסיטת תל אביב
תא דואר 39040
תל אביב 69978
מייל klafter@post.tau.ac.il
טל
972-3-6408254
פקס 972-3-6406466

רקטור, פרופ' אהרן שי
אוניברסיטת תל אביב
תא דואר 39040
תל אביב 69978
מייל  
aashai@post.tau.ac.il
        rector@post.tau.ac.il

חברים ובוגרים של אוניברסיטת תל אביב ומשרדיהם בחו"ל
http://www.tau.ac.il/friends-eng.html

עוד ידיעות על מעשיה המתועבים של ענת מטר

http://www.isracampus.org.il/third%20level%20pages/Editorial%20-%20Lee%20Kaplan%20-%20Anat%20Matar.htm

http://isracampus.org.il/Extra%20Files/IsraCampus.Org.il%20-%20Seth%20Frantzman%20-%20TAU%20Ivory%20Towers%20of%20Critique.pdf

http://isracampus.org.il/third%20level%20pages/TAU%20-%20Anat%20Matar%20-%20Gets%20Arrested.htm

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב אליה ליבוביץ (החוג לפיזיקה) קובע 'שהבחירה היחידה' היא לסגת מההתישבות מעבר לקו הירוק אחרת הנסיגה תהיה מתוך אינוס לאחר תקיפות בסיגנון 9-11 על גורדי השחקים התל אביביים.

גוזר שאג'נדת השמאל היא 'הבחירה היחידה' להתמודדות עם איומי הבטחון למדינה - רק הכניעה וקבלת המרות לדרישות החמאס יסכל מגה-פיגועים עתידיים

'הבחירה היחידה שישנה בידי הממשלה היא רק בין ביצוע הנסיגה כאשר מגדלי עזריאלי עומדים על תלם בדרך השלום בתל אביב, לבין ביצוע הנסיגה לאחר קריסתם, שתהיה, קרוב לוודאי, מעשה ידי אדם. ברור שאירוע כזה ישים קץ לאפשרות של ממשלת ישראל לבחור בין שתי אופציות הנסיגה האלה.

במסגרת נסיגה ישראלית שתתבצע כאשר מגדלי עזריאלי עומדים על תלם, יש בידי הממשלה כוח לקבוע את הקו הירוק כגבול הנסיגה הזאת. אולם אם הנסיגה תתבצע לאחר קריסת המגדלים, גל ההרג וההשמדה שיביא לחורבנם יהיה רק חלק מן הטרגדיה שבה תמצא את עצמה המדינה האומללה הזאת. ישנו ספק רב אם בתנאים שישררו אז הנסיגה תיעצר דווקא על הקו הירוק. '

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב פרופסורים מהאוניברסיטה העברית ומאוניברסיטת תל אביב משתפים פעולה עם עמותת זוכרות לקיום "כנס" של שינון תעמולה בנושא "הנכבה הפלסטינית", המקוננת את קיומה של ישראל

הספרות העברית והנכבה הפלסטינית
יום עיון

אנו מזמינים את הציבור, חוקרות וחוקרים, תלמידות ותלמידי מחקר, להציע הרצאות שיעסקו בנוכחותה, עקבותיה, וייצוגה של הנכבה הפלסטינית בספרות העברית.

אנו מגדירים את הנכבה בצורה הרחבה ביותר. עניין מיוחד יש לנו בהרצאות אשר יעסקו בגבולות הזמן והמרחב של הנכבה ובאופני הבנתה כטראומה.
...
ועדת הכנס: הודא אבו מוך, מורן בנית, תומר גרדי, חנן חבר, מחמוד כיאל, שירה לפידות, ח'אלד פוראני ויהודה שנהב

מורן בנית Moran.benit@mail.huji.ac.il

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב - אורלי לובין (החוג ללימודי האישה) טוענת שממשלת ישראל מכריזה מלחמה נגד אזרחיה; רגע אחד! לובין הבטיחה לכולם שהיא מתפטרת!!

סדר היום של הממשלה מאפשר רק תגובה אחת לחיבור הזה בין המחאה לבין חוק החרם והכיבוש שהוביל אליו: הכרזת מלחמה. על העם הפלסטיני, על סוריה, על איראן, על מי שלא יהיה. הממשלה הנוכחית, שסדר היום שלה הגיע עם חוק החרם לשיא מטורף, עד כדי כך שגם האזרח הלא מתעניין פקעה סבלנותו, יכולה להחזיר את הסדר על כנו רק אם תקרא לצעירים האלה להסתדר בשורות ולצאת לקרב. אלא שאז היא עלולה לגלות שסדר היום הזה נמאס כל כך, עד שגם תרופת הפלא הקבועה לכל חולי אזרחי איננה עובדת יותר, והצעירים שמוחים אינם מוכנים להמיר את האוהל הפרטי שלהם באוהל צבאי - גם אם ימשיכו להצהיר שאין כל קשר בין מחאתם לבין חוק החרם וכלכלת הכיבוש. פשוט מפני שחוק החרם היה הטיפה האחרונה של עיסוק בשטויות לא רלבנטיות שהציבור הזה מוכן לבלוע.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב אייל גרוס (החוג למשפטים) תופס טרמפ על המחאה הכלכלית לקדם את סדר היום השמאלני-הקיצוני שלו

אף כי עיקר הבעיה היא מדיניות כלכלית ניאו-ליברלית שמבקשת להקטין את ההוצאה הציבורית ולהקטין את האחריות של המדינה כלפי האזרח, הרי שאם רוצים לדבר על שינוי סדרי עדיפויות, אי אפשר להתעלם מסוגיית הקצאת המשאבים להתנחלויות. חובה לומר גם את הדברים הבאים: הנישול העמוק שמלווה את הכיבוש (כמו גם את אפלייתם של הפלסטינים אזרחי ישראל) כולל פגיעות עמוקות בצדק חברתי.

לאלו מאיתנו שרואים את המאבק כמאבק למשטר סוציאל-דמוקרטי, ברור גם שאין סוציאל-דמוקרטיה בלי דמוקרטיה, ושהכיבוש מעקר את הדמוקרטיה מיסודה. פיצול בין הנושא הכלכלי והנושא המדיני הוא מלאכותי ובלתי-אפשרי. ואולי שעת החסד ההיסטורית הזו בה האזרחים מתעוררים נגד העובדה שהממשלה לא פועלת למענם, עשויה גם לפקוח את עיני האזרחים לכך שגם בכל הנוגע למדיניות החוץ והביטחון, הממשלה אינה פועלת למענם: שהיא לא פועלת באמת למען שלום ולמען מניעת מלחמה. שהביטחון שהיא טוענת שהיא פועלת בשמו אינו הביטחון שלנו.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב - חיים גנז (החוג למשפטים), אויב החופש האקדמאי ושמאלן קיצוני, טוען שה"ימין" מאיים על ישראל

אפליית הערבים כפרטים על ידי המערכת הפוליטית בישראל נובעת בעיקר מהאמונה הרווחת בציבור כי מדינת ישראל רשומה בטאבו על שמו של העם היהודי, וכי מעמד הערבים ביחס לנכס הזה הוא של מחזיקי רכוש גנוב. הציונות הקניינית שהראל מקדם מניחה הנחה זאת על פי הגיונה הפנימי, והרבה ממהלכיו, לרבות ליבוי השנאה כלפי הערבים בכנס בבוסטון, לא נועדו אלא לממש את מה שנובע מן ההנחה הזאת: השבתה של ארץ ישראל כולה, על כרעיה הטריטוריאליים ועל קרביה המדיניים, לידי בעליה היהודים.

אפליית הערבים כקולקטיב, שרוב האינטלקטואלים הציונים דוגלים בה, נובעת מפירוש הירארכי ולא שוויוני שהם מעניקים לזכות ההגדרה העצמית של היהודים. המדינה היהודית, מגדירה אותה גביזון, היא מדינה ה"מעניקה יתרונות חשובים לעם שהמדינה מזוהה עמו, ומטילה נטל כבד על אזרחי המדינה שאינם בני הלאום הזה". פירוש זה גוזר על הערבים בישראל - כעניין של עיקרון חוקתי - מעמד קולקטיבי נחות מזה של היהודים.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב קרלו שטרנגר (החוג לפסיכולוגיה) קובע שמדינת ישראל היא האיום הגדול לעם היהודי

מעולם לא היתה בישראל ממשלה שפעלה כה בבוטות בניגוד לערכי היסוד של הדמוקרטיה הליברלית. מעולם לא אישרה הכנסת חוקים גזעניים כה בוטים כמו זו הנוכחית. היו לישראל שרי חוץ שלא ידעו אנגלית, אך מעולם לא היה לה שר חוץ שמטרתו היחידה לרצות את בוחריו הימנים על ידי זלזול בחוק הבינלאומי וברעיון זכויות האדם, ובהנאה כה רבה. כמו כן מעולם לא היתה ממשלה כה עיוורת ליחסיה עם יהדות העולם. הממשלה הזאת מאשרת חוקים המגבירים את אחיזת החנק של הממסד האורתודוקסי במוסדות הדתיים ועל החיים האישיים, מתעלמת מכך ש-85% מיהודי העולם אינם אורתודוקסים ומבטלת את זהותם היהודית ומוסדותיהם. כתוצאה, מרבית היהודים בעולם חשים שישראל אדישה לערכיהם וזהותם.

...

מרבית היהודים בעולם פשוט אינם מבינים, איך אנחנו, שסבלנו אפליה גזעית ודתית, יכולים לדבר בשפה ולהאמין ברעיונות - כפי שאמר חתן פרס ישראל והיסטוריון הפשיזם זאב שטרנהל - שהופיעו במערב בפעם האחרונה בספרד של פרנקו. ליהדות העולם ברובה, משמעות היידישקייט במחצית השנייה של המאה ה-20 היא, שאסור ליהודים לפגוע בשוויון כל בני האדם בפני החוק ובזכויותיהם הקדושות. אם כך, איך יכולים הם לתמוך במדינה המשלמת משכורת לרבנים הטוענים כי קדושת חיי היהודים עולה על זו של חיי הגויים ואסור להשכיר נכסים לערבים?

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב הרצאה סודית מפיו של סלאח ממנהיגי התנועה האיסלאמית באישורה של אוניברסיטת ת"א

ועדה מיוחדת אישרה את קיום האירוע באופן חשאי. השייח' ראאד סלאח קרא למאות המשתתפים להמשיך במאבק למען זכות השיבה עד לשחרור ירושלים, ונתן פרשנות משלו לנאום אובמה.

... "יש לנו זכות להתפלל במסגד אל אקצה", אמר סלאח בכנס, שעסק בהיסטוריה של המגזר הערבי, לקול תשואות הקהל. "אנחנו חייבים לעמוד לצד ירושלים ומסגד אל אקצה, ולהתנגד למדיניות הכיבוש הישראלית", הוסיף. סלאח התייחס גם לאפשרות של הקמת מדינה פלסטינית ואמר: " יש להמשיך במאבק עד לסילוק הכיבוש הישראלי ושחרור ירושלים הקדושה".

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב - ענת מטר (החוג לפסיכולוגיה) מובילה את הקרב נגד אהבה; היא מעדיפה שנאה

התחלנו להריץ בפייסבוק קמפיין המיועד לשכנע אמנים לבטל את השתתפותם בפסטיבל 'אהבה' בים המלח שנועד להתקיים בפסח, ולהביא לידיעת קהל שוחרי המוסיקה שעתיד להגיע לפסטיבל שמדובר בפסטיבל המתקיים בהתנחלות בשטח כבוש, בתקווה שידיר רגליו מהפסטיבל. נוסח הקמפיין מצורף למייל.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

תנועת אם תרצו אירגנה מחאה נגד שלמה זנד האנטי-ציוני וחלוקת פלאיירים באוניברסיטת ת''א

 

חופש אקדמי אינו חופש להסית!

ספרו של שלמה זנד הוא מעשה של שרלטנות ורמייה

בשירות ההסתה האנטי-ציונית והאנטישמית!

יש גבול עד כמה יכול אדם קיצוני השולל את זכות קיומה של מדינת ישראל להפוך את האקדמיה לכלי שרת של תעמולה שקרית ומניפולטיבית, תוך ניצול מעמדו להפצת שקרים ובדיות שכל קשר בינם לבין המציאות כלל לא קיים.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב - תנועת "אם תירצו" מחלקת עלון לתלמידי אוניברסיטת ת"א על הפעילויות החתרניות של פרופ' רחל גיורא

 

אוניברסיטת תל אביב ענת מטר (חוג לפילוסופיה) היא הזוכה בכתר "הנבלה האקדמאית" לשנת 2010

בחירת מטיף השטנה של הקמפוס הישראלי לשנה העומדת להסתיים לא הייתה קלה. לתואר הזה היו מועמדים רבים והמאבק ביניהם על הצמרת היה קשה מתמיד. לבסוף נפלה ההכרעה, אבל גם זה היה ב"פוטו פיניש"...

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב שלמה זנד (החוג להיסטוריה), לאחר הקביעה שהעם היהודי הוא המצאת הציונים, מכריז שמדינה יהודית איננה יכולה להיות גם דמוקרטית

לא, לא, יגידו לי רוב הישראלים; היהדות או היהודיות אינה דת אלא עם. לכן ישראל לא צריכה להיות שייכת לכלל אזרחיה אלא ליהודי העולם, המעדיפים כידוע שלא לחיות בה. מוזר, לא ידעתי עד כה שלעם אפשר להצטרף רק באמצעות המרת דת ולא על ידי נטילת חלק בתרבות היום-יום המשותפת. ואולי כן קיימת תרבות-עם חילונית יהודית שלא ידועה לי?...

הבעיה היא שהמפעל הציוני, שיצר פה עם חדש, כלל אינו מרוצה ממעשה ידיו, לכן הוא מתייחס אליו כאל ממזר ומעדיף לדבוק ברעיון של עם-גזע יהודי, שבינתיים ניתן להפיק רווחים מקיומו המדומיין. יש לזכור, הסולידריות העזה הקיימת בין האוונגליסטים, או שותפות הגורל שבין הבהאיים, אינן הופכות אותם לעמים או ללאומים. ... זו סיבה נוספת להתעקש על כך שישראל היא מדינת העם היהודי ולא דמוקרטיה ישראלית.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב חיים גנז (החוג למשפטים) מתגאה בדרך שבה ביה"ס למשפטים חוסם פלורליזם ושומרת על משטרת המחשבות של הקיצונים הפוסט-ציוניים

חיים גנז הוא שמאלן אנטי-ישראלי קיצוני שמתעב את חופש הדיבור והדמוקרטיה. הוא הוביל את מסע הצלב נגד המינוי של סא"ל פנינה שרביט ברוך לביה"ס למשפטים. כמובן שהוא גם דמות מרכזית במאבק העיקש להשתיק את אלה המבקרים אקדמאיים השמאלניים הקיצוניים.

הוא פרסם מאמר דעת בעיתון הארץ (22.8.2010) שבו, חוץ מלגנות את תנועת "אם תרצו", הוא התרברב על כך שפרס בוכמן שהוענק לו ע"י חבריו השמאלנים בבית הספר למשפטים על כך שפירסם מאמר תעלומה אנטי-ישראלי. משפחת בוכמן היא מהתורמים המובילים של האוניברסיטה. בעצם ביה"ס למשפטים קרוי על שם בוכמן. כשגילו הבוכמנים שהפרס הוענק לגנז, הם יצרו קשר עם דיקן המשפטים פרופ' אריאל פורת. בשם האיזון והפלורליזם, ביקשו להעניק את הפרס בשנה שלאחר מכן לאדם מהצד האחר של הקשת הפוליטי, כלומר ציוני (או - במילים של גנז - "בעל עמדות ימניות"). בגסות רוח, פורת דחה את הדרישה. התורם ביטל את תרומתו.

עוד ניצחון עבור גנז המתלהב, ועבור משטרת המחשבה האחידה באוניברסיטת תל אביב

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב יוסף קלפטר, נשיא האוניברסיטה, מתחזה לאביר של חופש ביטוי כאשר הוא מתגאה ברמיסת החופש הביטוי של חברי הנאמנים של האוניברסיטה; תוקף חבר הנאמנים לשעבר מארק טננבאום שהתפטר בעקבות האירוע

"במושב חבר הנאמנים האחרון, שהתקיים לפני כמה חודשים, הועלתה הצעה על ידי כמה חברים להצר צעדים, ואפילו לפטר, מרצים התומכים בחרם אקדמי על ישראל. לא אפשרתי דיון בנושא. למרות שאני מתנגד לכל סוג של חרם, אני מאמין שזו זכותם של מרצים להביע את דעתם, גם אם היא מרגיזה אותי ואת הסביבה. אחד התורמים אמר לי שלא אקבל תרומות אם אמשיך לתמוך בחופש הביטוי שלהם. אמרתי לו שהאוניברסיטה אכן זקוקה לכסף, אבל שקבלת עמדתו פירושה ניפוץ הבסיס שעליו מושתת כל מוסד אקדמי. התורם הזה אכן העביר את תרומותיו למוסד אחר, אבל מעבר לכך קשה לדעת אם אכן יש ירידה בתרומות בגלל זה, כיוון שגם המשבר הכלכלי העולמי משפיע".

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

דו"ח "המכון לאסטרטגיה ציונית" קובע: החוגים לסוציולוגיה במוסדות החינוך בארץ מהווים מרכזי תעמולה אנטי-ישראלית בידי הסגל הפוסט-ציוני; קיטורי "מקארתיזם" כתגובה מצד חברי הסגל המקרסיסטים באוניברסיטת תל אביב

לפני כשבוע שלח המכון טיוטה, כמעט סופית, של דו"ח חדש תחת הכותרת "פוסט-ציונות והאקדמיה". הדו"ח בדק את המאמרים השונים, הנלמדים בקורסים העוסקים בהיבטים שונים של החברה הישראלית, ומיין את מחבריהם לבעלי עמדות "ציוניות" ו"פוסט-ציוניות". "קבוצת הסוציולוגים הביקורתיים השתלטה בהדרגה על המחלקות לסוציולוגיה בחלק מהקמפוסים, שליטה הנמשכת עד היום, על אף ההזדהות הקלושה עם עמדותיה בציבוריות הישראלית", נכתב בנייר העמדה.

בין השאר טוענים מחברי הדו"ח כי "בכל האוניברסיטאות, למעט אוניברסיטת בר-אילן, קיימת הטיה פוסט-ציונית ברורה במחלקות לסוציולוגיה, והיא חריפה במיוחד בקמפוסים של תל אביב ובאר שבע. התוצאה הסופית לכלל הקורסים שנבדקו היתה 146 מקורות ציוניים לעומת 440 מקורות פוסט-ציוניים".

... פרופ' שנהב אמר אתמול בתגובה כי "אין לי ספק שהנשיא והרקטור ביקשו (את הסילבוסים) כדי להגן על החופש האקדמי מפני מקארתיזם".

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב גדי אלגזי (חוג להיסטוריה) נעצר בשל ניסיון להשתלט על אדמות המדינה

משטרת ישראל עצרה את פרופ' גדי אלגזי, שהגיע, ביחד עם חברי תנועת תראבוט-התחברות לסייע לבדואים המנושלים מאדמתם ובתיהם.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב חיים גנז (החוג למשפטים) תוקף את פרופ אשר מעוז, שר החינוך גדעון סער ופרופ אמנון רובינשטיין על הצבת גבולות בין חופש הדיבור או החופש האקדמי לבין הבוגדנות השמאלנית

לאחרונה טען בעמוד זה אשר מעוז, פרופסור למשפט חוקתי, כי אמירות של מרצים כמו זו הקובעת כי חיילי השייטת שפשטו על הספינה מרמרה הם רוצחים בדם קר, או זו המכנה חיילים המפנים מתנחלים נאצים - מתיימרות לחסות תחת כנפי החופש האקדמי, אך למעשה אין להן דבר אתו (מה לחרם ולחופש אקדמי, הארץ 21.7). שר החינוך גדעון סער קדם למעוז בעניין זה. לא מזמן אמר, כי קריאה לחרם אקדמי, פעולות לחרם על מדינת ישראל, בעיני לא לגיטימיות. ואמנון רובינשטיין, גם פרופסור למשפט חוקתי וגם שר חינוך בעבר, הצטרף למקהלת הליווי של ישראל ביתנו בטיוטת מאמר אקדמי שהפיץ בימים אלה באתר מדעי החברה - ישראל. רובינשטיין מציע שם לאפשר לטריבונלים משמעתיים אוניברסיטאיים להעניש מרצים, אפילו בפיטורים, על סוגים מסוימים של התבטאויות, שאינן בגדר עבירה פלילית.

כל הדוברים הללו מסכנים את חופש הביטוי והחופש האקדמי בישראל. הם מטשטשים את ההבחנה היסודית בין הזכות לחופש ביטוי ולחופש אקדמי ובין השאלה אם ראוי לומר דברים אלה או אחרים במסגרת החופש הזה. חופש הביטוי והחופש האקדמי פירושם גם חופש לומר דברים מוטעים.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

ניב גורדון (אוניברסיטת בן גוריון - החוג למדעי המדינה) וגדי אלגזי (אוניברסיטת תל אביב - החוג להיסטוריה) "פרצו את הסגר" כדי לשלוח את "צה"ל הביתה"

גדי אלגזי, אחד ממנהיגי "תעיוש", "אנחנו קוראים לחיילים לפנות לאחור ולחזור הביתה". ... ניב גורדון, נציג "תעיוש", אמר בנאום בעברית: "פרצנו את הסגר על רמאללה כדי להביע סולידריות עם העם הפלשתיני ומנהיגו, יאסר ערפאת". ערפאת התמוגג.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב חברי חבר המנהלים של אוניברסיטת תל אביב תומכים בגדעון סער וקוראים לאקדמאים התומכים בחרם על ישראל להתפטר או להיות מפוטר

 

אוניברסיטת תל אביב ענת מטר (החוג לפילוסופיה) תולה חוברת המאשימה את חיילי צה"ל בפשעי מלחמה בכניסה למשרד בקמפוס

 

אוניברסיטת תל אביב פרופ' אפי יער (החוג לסוציולוגיה) חושף את משטר החשיבה השמאלנית באוניברסיטת תל אביב

יש כאן שימוש לא הוגן בסמכות, במטרה לחנך לחשיבה חד-ממדית, בלי לתת לתלמידים אפשרות לבחור בין גישות שונות בניסיון לחתור לאמת. ככל שמגמה זו תתחזק, רמת המחקר בחוגי הלימוד שבהם היא קיימת תרד, והם יאבדו את אמון הקהילה האקדמית ואת אמון הציבור הרחב.

כמה אירוני הוא, שהמרצים המייצגים מגמה זאת, המכונים "ביקורתיים", אינם מוכנים לקבל חשיבה ביקורתית כשזאת מופנית כלפיהם.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב - נשיא הטכניון נוזף בענת מטר ורחל גיורא על מכתב ההשמצה שהפיצו

רק למחרת, כשכבר המשכתי בדרכי, התחילו להגיע אלי מסרים טלפוניים על אודות מכתב שנשלח למוזיאון המדע בבוסטון, לפני האירוע, ביוזמתו של פרופסור נעם חומסקי מ-MIT, חברות וחברי סגל משתי אוניברסיטאות ישראליות ואנשים נוספים. במכתב הביעו חומסקי וחבריו מחאה חריפה על כך שהמוזיאון איפשר לנשיא הטכניון, "האוניברסיטה המכינה כלי רצח", להרצות בו. עוד נאמר במכתב, כי האירוע שהעלה על נס את תרומתה העצומה של מדינת ישראל לטכנולוגיה העולמית ולמדע, "שימש כיסוי והסוואה לפשעיה של ישראל נגד האנושות".

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

איזי ליבלר משתמש בסגל האנטי-ישראלי באוניברסיטת תל אביב בתור דוגמא לאקדמאים שחצו את הגבולות שבין החופש האקדמי לבין "פעילות חתרנית"

למרבה הצער, האירוע באוניברסיטת תל אביב הוא רק דוגמה ומשל. אולי ראוי לציין כאן כי ענת קם, שהתהדרה בגניבת מידע מסווג מצה"ל בשם חופש הביטוי וניסתה להציג עצמה כדמות הרואית, למדה בחוג לפילוסופיה של אוניברסיטת תל אביב, חוג שבו מרצים קראו לחרם גלובלי על ישראל. חופש הביטוי הוא מרכיב חשוב ביותר בדמוקרטיה, אך יש למתוח קו ברור בין חירות אקדמית לבין עבירה על החוק ופעילות חתרנית.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב גדי אלגזי (החוג להיסטוריה) על קצה המזלג

האם לא שמעתם לאחרונה על ראש החוג להיסטוריה כללית באוניברסיטת תל-אביב? בודאי ששמעתם. גם הוא לא אהב את מה שלפרופסור דרשוביץ' היה לומר עליו ועל חבריו, אבל רק לאחרונה הוא קרא ל'ארגון לשיתוף פעולה כלכלי" (OECD) שלא לקבל את ישראל לשורותיו ובכך אישר כל מילה שנאמרה עליהם. הוא קרא לאירופה שלא להעניק לישראל שום יחס מסחרי מועדף, סבור שישראל זוממת לתקוף את איראן, טוען שביצעה ומבצעת פשעי מלחמה בשטחים, מרוצה מ"הצלחת ההתקוממות" של ה"חיזבאללה", מאשים שהמדינה גנבה 94% מאדמות הבדווים וקורא להכניס לכלא חיילים מורדים. לא, חלילה, סרבני שרות בשטחים כמוהו, אלא לובשי מדים המסרבים לפנות מתנחלים.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב מרצים רצו וקיבלו חרם

ג'רוסלם פוסט דיווח על התפטרותו של מרק טננבאום מחבר הנאמנים של אוניברסיטת תל-אביב ומתפקידיו במוסד. זאת על רקע הוויכוח בשאלה אם החירות האקדמית מתירה למרצים לקרוא לסנקציות על ישראל, להחרים אותה ואת המוסדות האקדמיים שלה, ולקרוא למדינות, לאנשים ולגופים כלכליים בעולם למשוך מהם השקעות ותרומות.

טננבאום העלה בפני חבר הנאמנים הצעת החלטה לבקש מסנאט האוניברסיטה לבדוק את הפעילות הפוליטית של מרצים הנעשית בשם האוניברסיטה: כמה מהם דרשו להטיל חרם על ישראל ועל האוניברסיטה שלהם, שממנה ומהכסף שתורמים לה אנשים כמו טננבאום הם אוכלים את לחמם. טענתו איננה נגד עמדותיהם הפוליטיות, אלא נגד העובדה שהם מנצלים את השיוך האקדמי שלהם כחברי סגל באוניברסיטת תל אביב כדי לקדם את החרם על ישראל ועל אוניברסיטה זו.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב - אקדמאיים מאוניברסיטת תל אביב קובעים שהטכניון "יצר טכנולוגיות לרצח"

פרופסורים מאוניברסיטת תל-אביב וממכון ויצמן חתמו על על מכתב גינוי שנשלח למוזיאון המדע של בוסטון המארח בימים אלה תערוכה הסוקרת המצאות ישראליות פורצות דרך בתחומי האנרגיה הנקייה, הרפואה והטכנולוגיה - בטענה כי זו מהווה "ניסיון של ישראל להסיח את הדעת מפשעי מלחמה" שהיא אחראית להם. ... בל מה שנראה כגאווה ישראלית אמיתית התקבל בהתלהבות פחותה בהרבה בקרב אנשי אקדמיה שונים, ביניהם הבלשן היהודי נועם חומסקי וחברי סגל אקדמי במוסדות בישראל - ד"ר קובי סניץ ממכון ויצמן, פרופסור רחל גיורא וד"ר ענת מטר מאוניברסיטת תל-אביב.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

 

אוניברסיטת תל אביב אלן דרשוביץ מצהיר הסטודנטים זכאים שלא לעבור תעמולה שמאלנית על ידי מרצים באוניברסיטה

דרשוביץ, שנאם בשם מקבלי תואר הכבוד, המשיך את טיעוניו ואמר כי יש מרצים יהודים בעולם שמשתמשים בחופש האקדמי שניתן להם, ובהיותם יהודים, כדי לבקר את המדיניות הישראלית בכיתות ובמאמרים ואמר כי החופש האקדמי לא כולל רק את הזכות לבקר "אלא גם את הזכות להגן על הממשלה, לעבוד עם הממשלה והזכות להיות פטריוט", וזכה למחיאות כפיים סוערות מהקהל.

"החופש האקדמי שייך גם לסטודנטים", אמר. "יש להם חופש לבטא את הזכויות שלהם. זה כולל גם את הזכות לא לעבור תעמולה בכיתה על ידי המרצים", אמר דרשוביץ. "אם יש פרופ' שמאיים להעניש תלמיד שלא מסכים עם דעותיו הוא אשם בהטרדה", הוסיף והשווה את עבירת ההטר