עמוד הבית

אודות IsraCampus

חיפוש

English

Русский

   אוניברסיטת בן גוריון

   אוניברסיטת העברית

   אוניברסיטת תל אביב

   אוניברסיטת חיפה

   מוסדות חינוך אחרים

    A-C

    D-G

    H-K

    L-N

    O-R

    S-V

    W-Z

קיצוניות אקדמית ישראלית כללית

קיצונים אקדמים ישראליים בחו"ל

חתימות של אקדמאים ישראליים על עצומות אנטי-ישראליות

ALEF Watch

IDI Watch

מאמרי IsraCampus

כתובות לתלונות

צור קשר

קיצוניות אקדמאית ישראלית

יתכן שלא כל הביקורת שנמתחה על ההכרה של המרכז האקדמי אריאל כאוניברסיטה נעשתה מתוך שיקולים אקדמיים טהורים

קלמן ליבסקינד, כתב מעריב, חושף עילה נסטרת לכאורה לביקורת שמתחה אורה לימור, חברת המל"ג שהתפטרה, על התהליך ה"לא רציני" של ההכרה של אריאל: בעלה שהתפטר מאוניברסיטת אריאל על רקע סכסוך עם ההנהלה.

לפני כשבועיים התפטרה הפרופ' אורה לימור מחברותה במועצה להשכלה גבוהה, לדבריה בעקבות ההתנהלות שהביאה להכרה במוסד האקדמי באריאל כאוניברסיטה. את התהליך שקדם להכרה היא כינתה "בעייתי ולא רציני" וטענה כי "גדעון סער הפך את המל'ג לכלי פוליטי בידיו ואני לא רוצה להיות חלק מזה". ההתפטרות פורסמה והכתה גלים. מה שלא התפרסם זה שבעלה של הפרופ' לימור , הפרופ' יחיאל לימור, שימש עד לפני כמה שנים כמנהל בית הספר לתקשורת באריאל ועזב את המוסד באמצע שנת הלימודים, על רקע סכסוך עם ההנהלה. שאלתי השבוע את אורה לימור אם על רקע הדברים היא לא סבורה שהיא מצויה בניגוד עניינים כשהיא עוסקת בעניין האוניברסיטה באריאל. "זו שאלה מעליבה", השיבה. "אני לא רואה קשר בין הדברים. בעלי זה בעלי ואני זה אני".

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

פרופ' זיוה שמיר חושפת העדר חופש אקדמי ורדיפה פוליטית על ידי השמאל הקיצוני בחוגים של מדעי החברה

מפענחת את התהליכים בהם קמות מחקלות של השמאל הקיצוני כגון המחקלה לפוליטיקה וממשל באב"ג. מקוננת על אובדן אמות המידה האקדמיים ונטישת המחקר המוצק בעקבות 'השיח' באותן מחלקות.

"מעטים יהינו", היא קובלת, "להודות בגלוי שאחדים מהחוגים באוניברסיטאות הגדולות בישראל, כבמקומות רבים בעולם, מהלכים כיום בשוליה הסהרוריים של המפה הפוליטית, ותחומי דעת לא מעטים המירו זה כבר את המחקר המוצק ב'שיח' אופנתי". בחוגים מסוימים, מספרת שמיר, כבר אי אפשר להשמיע כל דעה, "כי 'אבירי חופש הדיבור' יזדעקו לאלתר ויחרימו ללא דיחוי כל דיבור 'בלתי תקני', ירעישו עליו עולמות ויערכו לו דה-לגיטימציה פומבית. איש אף לא יודה בכך שבחוגים לא מעטים כבר אי אפשר לתת אמון בדברי רבים מהמרצים, הנגועים בחשיבה רדיקלית סהרורית, ואלו משתמשים במושאי מחקריהם ובנושאי ההוראה שלהם אך ורק כבקולב לתליית אקסיומות פוליטיות קיצוניות".
...
"יש מרצים שמטרידים הטרדה פוליטית. לפעמים קשה להבחין בהבדלים הדקים שבין מותר לאסור, אבל חשוב לדעת שהטרדה פוליטית היא כהטרדה מינית. למרצה בכיתה יש סמכות על תלמידיו. הוסף לכך את העובדה שאנשי סגל זוטרים תלויים בבכירים מהם במשך שנים. זה מוליד תופעות שכמוהן כשיבוט. ראש חוג אוסף סביבו אנשים שחושבים כמוהו. לפעמים איש הסגל מתנהג בתחילה כאחד האנוסים, ואחר כך 'ממיר את דתו' כי אין לו בחירה. כשמרצה ללשון, למשל, נותנת לניתוח תחבירי משפט כגון 'חיילי צה"ל במחסומים התנהגו כמו ניאו-נאצים', אז מה יש לדבר? אנשי אקדמיה ישראלים קוראים בחו"ל להחרמת ישראל והמוסדות האקדמיים שלה, ואחר כך מתפלאים שהענף שעליו הם יושבים נכרת".

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

בן דרור ימיני, עורך מעריב, מגנה את הבוגדנות והדיכוי הלא דמוקרטי של חופש הדיבור בידי האקדמיה הישראלית השמאלנית

בריונות אקדמית

בצד השני מצויות האליטות האקדמיות. תחת מטריית חופש הביטוי קורים דברים חמורים. ה"כיבוש" הפך בעשור האחרון לשם השני של ישראל. הוא זוכה לאלפי פרסומים אקדמיים, שרובם לוקה בהטיות קשות. ישראל יוצאת מהם כהמרושעת שבמדינות. המקור הניכר לחלק מהפרסומים העוינים הללו הוא האקדמיה הישראלית. מתפתחת שם, ביודעין ושלא ביודעין, הסתה נגד עצם הרעיון הציוני.

שורה בולטת של אנשי אקדמיה מנצלים את המעמד המוגן שלהם כדי לבטל את ההבדלים בין פעילות פוליטית של עמותות רדיקליות לבין עולם התוכן האקדמי. כאשר המרכז האקדמי ברמת גן, רק לאחרונה, הודיע על עשר מלגות מכובדות לסטודנטים הפעילים ב"עמותות לזכויות אדם," שכולן, או כמעט כולן, בעלות אג'נדה פוסט-ציונית מובהקת, הוא פוגע בחופש האקדמי.

וכאשר מחלקה אקדמית שלמה מורכבת ממרצים שהדעות שלהם שייכות לשמאל הרדיקלי, וחלקם פעילים בקמפיין ה,BDS- אותו חרם כלכלי פלסטיני נגד ישראל שמטרתו איננה סוף הכיבוש אלא סופה של מדינת ישראל, אז מדובר בטירוף מצדם של שלטונות האקדמיה ולא מצדו של מי שמעז להשמיע ביקורת על העיוות האנטי-אקדמי הזה.

מדובר במיעוט, אבל הבעיה היא עם רוב אנשי האקדמיה. הם מ-פ-ח-ד-י-ם. רק לאחרונה פרסם פרופ' זאב שטרנהל איום מפורש נגד המועצה להשכלה גבוהה. הוא מודיע שיש צורך לפנות לאקדמיה הבינלאומית כדי למנוע ביקורת לגיטימית.

סחטנות ואיומים להשתקת הביקורת. וזה עובד. ולכן הם שותקים. משום שהמיעוט מטיל אימה. כל ביקורת הופכת ל"קמפיין פאשיסטי ומקארתיסטי." משהו רע קורה לאקדמיה הישראלית. עכשיו, מתברר, גם אסור להשמיע ביקורת. המיעוט האלים, מהסוג של שטרנהל, מהלך עלינו אימים.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

מרכז האוניברסטאי אריאל תקום מכוון שהוא "רצון הבוחר" למרות 40 שנות מתקפה תודעתית של השמאל

מאז חילופי השלטון נמצאת מערכת החינוך תחת מתקפה גדולה של אנשי השבט ה"קובע" שאינם מרוצים מהכיוונים שגדעון סער ואנשי משרדו מובילים. יותר מדי יהודי, יותר מדי לאומי, יותר מדי היסטוריה. יותר מ-40 שנה נמצאת החברה הישראלית תחת מתקפה תודעתית אדירה, בחסות מילון המונחים של מיניסטריון האמת המשווק אלינו באמצעות שופרות התקשורת והאקדמיה:

שלום (שהביא עלינו מלחמה), זכויות אדם (שאינן כוללות את זכות היהודים לבית לאומי משלהם ולהגנה עצמית), שלטון החוק (כל זמן שהחוק תואם את ערכי השמאל), דמוקרטיה (שמשמעה אי כיבוד הכרעת הרוב), פלורליזם (כלומר: השמעת כל דעות המיעוט, גם האזוטריות, רק לא את דעת הרוב), סתימת פיות (לאחר שהתרגלו לשמוע רק את עצמם, מתרעמים על הבלחת מספר דעות אחרות בתקשורת), נאורות (שמשמעה בורות היסטורית, אבל התעדכנות קבועה בתקינות הפוליטית המסרסת) ועוד.
…
מאבק חשוב נוסף בשדה החינוך הוא ההכרזה על אריאל כאוניברסיטה השמינית של ישראל. כאן השמאל איבד עשתונות לגמרי. הממשלה צלחה את רוב המכשולים בדרך לאישור. התנגדותו הצבועה של ועד ראשי האוניברסיטאות למהלך תיזכר לדיראון, ממש כמו התנגדותו להקמת האוניברסיטאות הקודמות. מול פרופסורים אינטרסנטים קצרי ראות יעמדו נבחרי הציבור ויגשימו את רצון הבוחר. אוניברסיטת אריאל קום תקום.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

חשיפה של קידום שלא ע"פ שיקולים אקדמיים גרידא בשיטת ה"שמור לי ואשמור לך" המתקיים בפקולטות מסוימות באוניברסיטת בן גוריון או באוניברסיטה העברית

במרכז האוניברסיטאי אריאל אין חשש מפני אינדוקטרינציה אנטי-ציונית, אנרכיסטית, פוסט-ציונית

כיום אני מכהן עדיין בחבר הנאמנים של המוסד שנגדו יוצאת כעת חבורה של אינטרסנטים שמפחדת פן משהו ייגרע מן העוגה התקציבית לטובת עוד כמה עשרות אלפי תלמידים שמעדיפים את האוויר הצלול של הרי השומרון על פני המחנק הקיים, למשל, באוניברסיטת בן גוריון בנגב.

וכשאני מדבר על מחנק, אני מתכוון בעיקר לכך שבמוסדות הוותיקים צמחה וצומחת יבלית מסוכנת, העושה ככל יכולתה לקעקע את מעמדה של ישראל ברחבי העולם. מה שלא קיים בשום מכללה בארץ, שם יכול כל סטודנט ללמוד, ללא חשש מפני אינדוקטרינציה אנטי-ציונית, אנרכיסטית, פוסט-ציונית באוניברסיטאות הוותיקות. שם, שיטת ה"שמור לי ואשמור לך" מתקיימת כל העת. יש פקולטות, בבאר שבע או בירושלים, שפשוט חוסמות התקדמות של מי שאינו "משלנו".

ואני אומר את הדברים מתוך ידיעה אישית, כמי שניהל, ומנהל, לא מעט מאבקים משפטיים, ומתוך היכרות עם האנשים, מראשי הפקולטות באוניברסיטאות השונות, שמטיפים באתרים מאוסים, ניאו-נאציים, אנטישמיים, להחרים את ישראל - ולהעמיד לדין את ראשיה. זה לא קורה בכל הפקולטות, אלא רק באלה שבהן לאג'נדה הפוליטית יש משקל מכריע. אני שואל למה בכלל צריכים ראשיהם של המוסדות האלה להישמע? למה בכלל לתקצב אותם מן הקופה הציבורית? חופש אקדמי, או חופש הדיבור, בבקשה, אבל למה צריך הציבור כולו לממן את דברי המיאוס של כל אותם שרלטנים המתקראים בידי מאמיניהם בעיתונים "אנשי רוח"? הם לא.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

הסוף לקנוניה השמאלנית בהשכלה הגבוהה הישראלית

צריך לקרוא את מכתבו המביך של ועד ראשי האוניברסיטאות (ור"ה) לאלוף פיקוד המרכז ניצן אלון כדי להבין מי עומדים כיום בראש ההשכלה הגבוהה בישראל, ועד כמה חיוני וקריטי לפתוח את שורות המועדון הסגור הזה לקולות רעננים.
...
הנה רגע היסטורי מקומם: הקמת הוועדה לתכנון ולתקצוב (ות"ת). ב-17 במאי 1977 אירע המהפך הפוליטי. המחנה השמרני זכה בשלטון לאחר כ-50 שנות שלטון שמאל (מ-1931). ב-20 ביוני הושבעה ממשלת בגין הראשונה. בינתיים, היה השמאל בהיסטריה והחל להבטיח את קיומם של מוקדי הכוח האחרים שלו. ב-6 ביוני, שלושה שבועות לאחר הבחירות ושבועיים לפני השבעת הממשלה החדשה, ביצעה ממשלת המעבר מחטף והחליטה להעביר את סמכויות התקציב (וסמכויות נוספות) משליטתה לשליטת ות"ת, ובעצם לשליטת הממסד האקדמי. בקיצור, רק שהפראים האלה מהליכוד לא ישתלטו לנו גם על ההשכלה הגבוהה.
...
נסו להתקבל לאחת האוניברסיטאות עם כרטיס ביקור שמרני ("ימני") ותיווכחו שגם אם ההישגים האקדמיים שלכם יהיו גבוהים מאלה של עמיתיכם, שאלת המבחן מתחת לפני השטח תהיה אם אתה שייך למועדון הסגור או לא. מזכיר את המצב בתקשורת הישראלית וגם במערכת המשפט? לא בכדי. אלו שלושת מוקדי הכוח שהמחנה השמרני מתקשה להשיג דריסת רגל בהם. לא לעולם חוסן. ההגמוניה נמצאת בתחילת ההתפוררות בשלושת המוקדים הללו לקראת פלורליזם מקיף וחיכוך דעות בריא.
...
סוף דבר: אוניברסיטת אריאל תפרח כאוניברסיטה השמינית של ישראל ותציב אתגר ציוני עמוק לממסד האקדמי הוותיק.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

פרסום ה"חוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם" כשירות לקוראי IsraCampus

http://www.isracampus.t15.org/extra_files/Boycott Law 2011.pdf

ארז תדמור, מראשי תנועת "אם תרצו", רואה באוניברסיטת אריאל החופש האקדמי האמיתי

אריאל מהווה אלטרנטיבה לאינדוקטרינציה הירודה והפוליטית שמקדמים המוסדות האקדמיים הנוכחיים הכושלים

הדיון על המרכז האוניברסיטאי באריאל חורג, כאמור, מהתחום האקדמי הצר, ולו מהסיבה הפשוטה שמרבית ההתנגדות להפיכתו לאוניברסיטה נובעת ממניעים פוליטיים... מואב הגדיר לאחרונה פקולטות אלו [באוניברסיטות הקיימות] כ"בית חרושת לזבל שנקרא מחקר ולשטיפת מוח רדיקלית חסרת בסיס מדעי." אוניברסיטה נוספת שבה ישרור חופש אקדמי אמיתי צפויה לשנות את כללי המשחק, לחשוף את ערוות המוסדות הקיימים ולאלצם להסתגל למציאות שבה ישנה אלטרנטיבה לאינדוקטרינציה הירודה שהם מקדמים.

בהקשר הזה חשוב לציין כי רמתם העלובה של רבים מהחוגים הללו הינה פועל יוצא של הפוליטיזציה החריפה השוררת בהם ושל פעילותם המתבססת על שיטת "סמולן מביא סמולן." ההחלטה שהתקבלה הינה בעלת חשיבות היסטורית להחזרת האליטות הישנות, שמייצגות אחוזים ספורים מהציבור, לגודלן הטבעי. זאת בשל העובדה שלראשונה זה שנות דור הצליחה ממשלת ימין לקדם החלטה דרמטית על אפם וחמתם של מקהלות הפרופסורים, "אנשי הרוח" ועמותות האיחוד האירופי למיניהן.

אלו, הסבורים שברשותם מונופול על הנאורות וההומניזם, חרתו על דגלם להשתיק ולמנוע כל ניסיון לשיח דמוקרטי באקדמיה, במערכת המשפט, בתרבות ובחלקים רחבים מהתקשורת. כעת, לאחר עשרות שנים של כניעה לשליטתם על השיח הציבורי, נראה כי ההגמוניה של חוגים אלו - הגמוניה שנועדה לשמר את שלטונם על המתרחש בישראל למרות נחיתותם בקלפי - מתחילה להיסדק בצורה משמעותית.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

הפרקליטות מסדר פטור מחקירות לחברי סגל בשמאל הקוראים למוות מתנחלים

אלחייני כתב לבן שיחו במהלך חילופי דברים, "מוות למתנחלים – כי אתם רצח רוחני על עם ישראל".
...
למרות ההתנצלות, הדברים פנו בפורום המשפטי ליועץ המשפטי לממשלה בתביעה לפתוח בחקירה נגד אלחייני בגין הסתה לרצח.
...
בסיכומו של דבר כותב אלדד [עו"ד דן אלדד מנהל תחום בכיר לתפקידים מיוחדים בפרקליטות המדינה]: "כאמור זועזענו מסגנון הדברים ומחומרתם. תחושתנו היא שאין מקום לביטויים כאלה בשיח ובויכוח הפנימי בחברה הישראלית בנושאים שונים."
...
בעבר נפתחה חקירה נגד ד"ר אייל ניר מרצה בכיר לכימיה באוניברסיטת בן-גוריון, שקרא "לעולם לבוא לעזור לשבור לפעילי הימין הנבלות את המפרקות".

ניר פרסם את הקריאה בעקבות תהלוכת "ריקודגלים" שנערכה במזרח ירושלים מול מסגד שייח ג'ראח במסגרת יום ירושלים האחרון, כשהוא מציג סרטון בו נראים חלק מהצועדים קוראים קריאות גנאי במקהלה לעבר ערבים.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

פרופ זיוה שמיר מציגה את ניב גורדון (אב"ג, החוג למדעי המדינה)  ואת נורית פלד-אלחנן (האוניברסיטה העברית, החוג לחינוך) כדוגמאות למעוות בפוליטיזציה של האקדמיה בישראל ומעבירה ביקורת חריפה על התנהגותם

מתריעה בפני "הטרדה פוליטית" והניצול הלא הולם של משאבי האוניברסיטה

כאשר כיהנתי כחברה בוועדת מינויים אוניברסיטאית, נזדמן לי לעיין בסקרי הוראה, ולגלות בשוליהם הערות מחאה של סטודנטים ממורמרים, הקובלים בסתר על הטרדה פוליטית מצד מוריהם. מתברר שיש מרצים "מיסיונרים" לא מעטים, המבקשים להעביר את תלמידיהם על "דתם", כאלה ההופכים אפילו ניתוח תחבירי או תרגיל בלוגיקה למכשיר מחוכם להטפה ולאינדוקטרינציה... מן הראוי לערוך צעדים אחדים שישנו את המצב:

בראש ובראשונה, יש לדאוג שהחוגים יבדקו את עצמם, וגם ייבדקו על-ידי גורם חיצוני, שיעריך אם הם עדיין עומדים בתנאי המנדט שניתן להם לפני יובל שנים ויותר על-ידי המועצה להשכלה גבוהה. בדיקה תקופתית כזו אינה הליך מיותר גם בזמנים שפויים יותר, ויש בה כדי להחזיר לתכנית הלימודים האוניברסיטאית אותם מרכיבים בסיסיים וחיוניים, שהם בבחינת תנאי בל יעבור לקבלת התארים "בוגר" ו"מוסמך".
...
מן הראוי לבטל את הנוהג הפסול שפשה בקרב אנשי סגל לא מעטים: הפיכת החדר או המשרד האוניברסיטאי לסניף של המפלגה שאת דגלה הם נושאים, תוך שימוש בלתי הוגן בשירותי הדואר, הטלפון והאינטרנט של האוניברסיטה, ולעתים אף בשירותיהם של עוזרי ההוראה שהועמדו לרשותם. תקני האוניברסיטה ותקציביה נועדו לסייע להם במחקריהם ובהדרכת תלמידיהם, ולא לשום מטרה אחרת.

מן הראוי שייאסר על אנשי סגל להטיף את דעותיהם הפוליטיות האישיות מעל הקתדרה. דעתו האישית של איש הסגל האקדמי אינה חשובה יותר משל האיש ברחוב...

מן הראוי שתוקם ועדה של משפטנים, פילוסופים, בלשנים וחוקרי טקסט אשר תשב ותנסח את ההבדלים המהותיים שבין מחקר ראוי לשמו לבין תעמולה פוליטית בלתי לגיטימית, גם באותם תחומים אפורים שבהם ההבדלים דקים וקשים לניסוח. ועדה כזו תוכל לקבוע אם חצה מרצה, שתלמידיו הגדירוהו "מטריד פוליטי", את הגבול הדק והמסופק שבין הבעת דעה לגיטימית להטפה טורדנית.

...הסטודנטים, יש לזכור, אינם בני ערובה או שבויים של המרצים שלהם, והמרצים אינם רשאים להטרידם הטרדה פוליטית, ממש כשם שאסור לאנשי סגל להטריד את תלמידיהם הטרדה מינית. סטודנטים המתבקשים להביע את דעתם, בכתב או בעל-פה, על עניינים פוליטיים שנויים במחלוקת, סטודנטים המוזמנים על-ידי מרציהם להשתתף בהפגנה או לחתום על עצומה, מוטרדים הטרדה פוליטית, כי המורה מנצל את מרותו. מבלי לומר זאת מפורשות, הוא כופה עליהם לחשוב כמוהו ולהתנהג כמוהו. למותר לציין כי הסטודנט רשאי וזכאי לחשוב אחרת ממורהו ולהתנהג אחרת ממנו, מבלי שהדבר יסכן את ציוניו, או ישבש את קידומו ואת מהלכה של דרכו האקדמית.
...
והצעה נוספת לתיקון עיוותי "חופש הביטוי" נוסח האלף השלישי: אותם אנשי סגל, מעטים אך קולניים, הקוראים להחרמת מוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל, יתכבדו וילמדו במוסדות שמעבר לים, ולא באותם מוסדות להשכלה גבוהה בישראל המוקצים לדעתם מחמת מיאוס.
...
לא מכבר התבשרנו על הכוונה לסגור את החוג למימשל באוניברסיטת הנגב. העיתונים ציטטו את דברי ראש החוג, שקרא לא פעם להחרמת האוניברסיטאות בישראל, ולפיהם הוא חרד לגורל משפחתו. ולא עלה בדעתו של "הקוזק הנגזל" הזה שגם אנשי סגל אחרים רוצים לגדל בארץ את משפחותיהם, וכי הדברים שהוא משמיע בכל העולם נגד ישראל ומוסדותיה כורתים את הענף שעליו יושבים הם והוא גם יחד.

אף ראוי להקים ועדת אתיקה שתבחן את נושא המידתיות בטיעוניהם של חברי הסגל האקדמי באוניברסיטאות, ולא רק את איכות הטיעונים ותקפותם. כך, למשל, לא מכבר נתבשרנו בעיתונות על ספר חדש המאשים את ספרי הלימוד בישראל בגזענות... לפי הדיווח העיתונאי, הערבי מוצג לא אחת באחדים מספרי הלימוד בישראל כפ'לאח לבוש בגלאביה, ר"ל, ולא כרופא בחלוק לבן... האשמת ספרי הלימוד בישראל בגזענות צורמת במיוחד כשהיא נעשית באנגלית, למען קוראים בעולם הרחב, שמעתה יאשימו את ישראל בגזענות מבלי שיידעו כלל כי בספרי הלימוד של הרשות הפלשתינאית יש דרישות מפורשות להשמדת ישראל (לא פחות!). חוסר המידתיות ב"מחקרה" של אשת החינוך מהאוניברסיטה העברית, שמיהרה לפרסם את ממצאיה באנגלית, לאחר שבדקה רק צד אחד, העלימה בכוונה תחילה את ההקשר והפריזה הפרזה אבסורדית בניסוח תוצאות בדיקתה כדי להוציא את דיבת ישראל רעה מעבר לים – זועק אפוא לשמים.
...
האם יש תעודת ביטוח לאותם חברי סגל, המשמיעים כתבי שטנה אוטו-אנטישמיים ואנטי-ישראליים מעל הקתדראות...?

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

הגייס החמישי בגלימת האקדמיה

גורדון ומאות שונאי ישראל אחרים חברי פקולטות בישראל, ממשיכים ליהנות מתמיכתן של רשויות הקמפוס. במחלקה למדע המדינה באוניברסיטת בן -גוריון קיימת  מדיניות לפיה מי שאינו שמאלן המתנגד לישראל אינו יכול ללמד. חברי פקולטה שונאי ישראל מצויים בה כמעט כמו באוניברסיטת תל אביב, באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת חיפה. אפשר אף למצוא קומץ בטכניון ובאוניברסיטת בר אילן. אחידות אנטי -ישראלית קשוחה  ותמימות דעים שמאלנית עשויה מקשה אחת ניתן למצוא במחלקות אקדמיות רבות באוניברסיטאות הישראליות, בעיקר במדעי הרוח, במדעי החברה הקלים יותר ובחינוך.

אנטישמים שמאלנים ישראלים משמשים כמכשיר בליבוי הדליקות האנטישמיות בכל רחבי העולם ובהנהגת המערכה לדה -לגיטימציה של ישראל. קיצונים ישראלים בעלי משרות  קבועות באוניברסיטאות, ממשיכים לשתף פעולה עם אויבי מדינתם בעת מלחמה.

עד היום נעשה מעט מאד כדי לעצור בעדם. הקמפוס הישראלי נעשה בעל אופי פוליטי מאד, והחלטות הפקולטות לגבי מינויים וקידום כפופות לנטיות פוליטיות ולמחוות של סולידריות פוליטית. קיצונים ישראלים בעלי הישגים אקדמיים בינוניים נשכרים וזוכים לקידום כפעולות של סולידריות, על -ידי שמאלנים אחרים בתוך המערכת  האוניברסיטאית. יש גם מקרים של חסימה זדונית וחבלה בקריירות אקדמיות של מותחי ביקורת על השמאל. האקדמאים הקיצונים הישראלים שגויסו באמצעות תהליך בעל אופי פוליטי זה מנצלים לרעה את דוכניהם כדי להפיץ דיבה וארס נגד ישראל, בעודם מסייעים לשונאי ישראל ולשונאי יהודים מכל רחבי העולם, לרבות מי שחותרים להטלת חרם ולדה -לגיטימציה של ישראל.

הפעילויות של הקיצונים והאנטי -ישראליים בפקולטות  בקמפוס ממומנות באמצעות תמיכות של המדינה והקצאות תקציב לאוניברסיטאות מכספם של משלמי המסים, וכן מתרומות לאוניברסיטאות המתקבלות מתורמים ומנדבנים. פעילויות אלה כוללות ארגון סטודנטים למטרות של הפרת חוק וסרבנות לשרת את ארצם בצבא. בכמה מקרים קיצוניים, חברי פקולטה במשרה קבועה באוניברסיטות בישראל היו מעורבים בהפרות חוק ובאלימות, כולל התקפות על חיילים ושוטרים המגינים על גדר הביטחון של ישראל מפני ונדליזם של "אנרכיסטים" קיצונים. מרצים ופרופסורים השתתפו בחבלה בזדון בגדר הביטחון של ישראל. עשרות קיצונים בעלי משרה קבועה באוניברסיטה, שיבחו את טלי פחימה, קיצונית ישראלית, שנעצרה בגין שיתוף פעולה עם טרוריסטים, ורבים הזדהו עם המרגל המורשע והבוגד מרדכי ואנונו.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

בן-דרור ימיני, עורך מעריב, מצטרף לאזהרות ההטפה ושטיפת המוחות על ידי חברי הסגל משמאל הקיצוני

קיצונים אלה מהווים סכנה לחופש האקדמי

הרדיקליזציה באקדמיה כבר זכתה לדיון ציבורי סוער, שתוצאותיו שואפות לאפס. כל טענה נדחית בקלישאה הקבועה על "פגיעה בחופש האקדמי". המאמר של פרופסור שמיר הוא בבחינת "עדות מבפנים". ויותר מכך, זו נורת אזהרה. משהו רע קורה באקדמיה. קתדרות וקליניקות הפכו לחממות של לשטיפת מוח אקדמית. גם מרצים שנקעה נפשם מעדיפים בדרך כלל לשתוק. כשהם זוטרים, הם חוששים. הם רוצים תקן וקביעות.

שר החינוך, בתוקף תפקידו כיו"ר המועצה להשכלה גבוהה, חייב לעשות מעשה. משום שהרדיקליזציה שעוברת על חלק מהאקדמיה היא הסכנה האמיתית לחופש הביטוי האקדמי.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

יעקב אחימאיר, עיתונאי ישראלי בכיר, מזהיר מפני סכנות ההטפה ושטיפת המוחות על ידי חברי הסגל משמאל הקיצוני

מצטרף לקריאה לסלק חברי סגל התומכים בחרם ישראלי

האופנה והפוליטיקה השתלטו על תוכנית הלימודים. היא מזהירה מפני הפוליטיזציה השלטת בכיפה: גילויי הפוליטיזציה, מדגישה שמיר, הופכים את ההוראה האקדמית לשטיפת מוח ולאינדוקטרינציה חסרות בקרה ורסן. לא פחות.

מתברר, היא מציינת מניסיונה, שיש מרצים "מיסיונרים" לא מעטים, המבקשים להעביר את תלמידיהם על "דתם". חלפו הימים, כך כותבת פרופ' שמיר, שבהם הבינו המורים שאין לעשות את כיתתם סניף למפלגתם ויש להימנע מתכתיבים פוליטיים טורדניים, מעודדי אפליה ובידול. פרופ' שמיר גם קוראת לערוך בדק בית במערכת האקדמית. היא קוראת להקים ועדה של משפטנים, פילוסופים, בלשנים וחוקרי טקסט, בלי פוליטיקאים, אשר תנסח את ההבדלים המהותיים בין מחקר ובין תעמולה פוליטית. יש לבטל את הנוהג הפסול, שפשה בקרב חברי סגל לא מעטים, של הפיכת החדר או המשרד האוניברסיטאי לסניף של המפלגה שאת דגלה הם נושאים, וזאת תוך שימוש בלתי הוגן בשירותי הדואר, הטלפון והאינטרנט של האוניברסיטה... ללא חשש קוראת פרופ' שמיר לסלק מן האוניברסיטאות את המרצים הקוראים להחרמת מוסדות להשכלה גבוהה בישראל: "יתכבדו וילמדו במוסדות מעבר לים!" כן, כך קוראת פרופ' שמיר לקברניטי האוניברסיטאות: לעשות מעשה.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

בן-דרור ימיני, עורך עיתון מעריב, מכריז שציון 'יום הנכבה' הוא 'הסמל לאיבוד השפיות'; 'טירוף להשתתף בצערם' של אלה שכשלו במלחמת השמדה

הנכבה היא פועל יוצא של הכרזת המלחמה וההשמדה מצד מדינות ערב בעקבות החלטת החלוקה של האו"ם. רוב הנמלטים עזבו מרצונם ולא גורשו. סיפור הנטישה של העשירים, המנהיגים, ואחר כך גם ההמונים, מופיע באינספור מאמרים ופרסומים. אלה לא רק העדויות הממוסמכות מחיפה, שבה התבקשו הערבים להישאר, גם במהלך הקרבות. ולא רק העדויות מתל-אביב, שבה הושג הסכם בין ראש העיר ישראל רוקח וג'וש פלמון לבין ראש עיריית יפו יוסוף הייכל, אך המופתי ותומכיו חיבלו בה. וממילא, הנטישה והבריחה החלו בשלבים מוקדמים, עוד לפני שהחלה המלחמה... ולמען הסר ספקות, לא חיכתה להם שום סכנת השמדה. גם נשיא הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, העיד בכבודו ובעצמו, במאמר שפרסם בשנת 1976 בביטאון הרשמי של אש"ף, "פלסטין אל-ת'וורה": "צבאות ערב נכנסו כדי להגן על הפלסטינים, אך במקום זאת, הם נטשו אותם והכריחו אותם להגר ולעזוב את מולדתם".
...
בצ'כיה, למשל, אין אירוע מיוחד לציון גירוש שלושת מיליוני הגרמנים מחבל הסודטים. בארה"ב אף אחד לא חושב שהצבא האמריקני אשם בהתקפה על פרל הרבור. בצרפת או בלונדון צוין בשבוע החולף, ב-9 במאי, הניצחון על הנאצים. אין שום עמותה שמציינת ביגון קודר את תבוסת הנאצים ואין שום השתתפות בצערם. ורק בישראל יש תעשייה אדירה של עיוות הזיכרון. הערבים שרצו לבצע ג'נוסייד הופכים לקורבנות. היהודים שהגנו על עצמם הופכים לפושעי מלחמה. השקר מנצח באמצעות תעשיית הנרטיבים.

כך שכדאי לדייק. הערבים אינם ולא היו נאצים. לא עד כדי כך. אבל מנהיגם הגדול, המופתי חאג' אמין אל-חוסייני, אימץ את האידיאולוגיה הנאצית, ורבים ממנהיגי הערבים דיברו באופן המפורש ביותר על מלחמת השמדה. זה לא צלח בידם. זה טירוף להשתתף בצערם. כדאי לחזור על המשפט הזה שוב: זה טירוף להשתתף בצערם. אפשר להשתתף בצער קורבנות האפרטהייד הערבי, שמונצחים כחסרי זכויות במדינות ערב. אין צורך להשתתף בצער על כך שמזימת ההשמדה לא צלחה.

... אבל אצלנו הפך טיפוח הנרטיב הפלסטיני לסמל של נאורות, במקום לסמל של איבוד שפיות.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

עיתון מעריב חושף הטרדות מיניות בידי חברי סגל וההנהלות שמטייחות אותן

מבדיקת מעריב עולה כי בשנת 2011 הוגשו עשר תלונות של סטודנטיות נגד מרצים באוניברסיטאות בלבד על הטרדות מיניות. מדובר בעלייה משמעותית לעומת השנים הקודמות. בשנתיים לפני כן יחד הוגשו למעלה מ-25 תלונות נגד מרצים, רובם מהסגל הבכיר, בכל 28 המוסדות האקדמיים.

השיאנית היא אוניברסיטת תל אביב – 13 תלונות נגד מרצים בשנים 2009 עד 2011. האוניברסיטה העברית טיפלה בשנת 2009 בתלונות נגד שלושה מרצים.
...
עוד עולה מהבדיקה כי מוסדות אקדמיים רבים אינם מפרסמים או מסבירים לסטודנטים ולמרצים מהי הטרדה מינית וכיצד להתלונן. ברוב המוסדות נציבת תלונות הסטודנטים להטרדות מיניות היא חברת סגל אקדמי פעיל, מה שעלול להקשות להתלונן בפניה על ידידיה בקמפוס.

גם לאחר שהסטודנטית אוזרת אומץ ומחליטה להתלונן נגד מרצה מטריד, צפויות לה בעיות רבות. בארבע אוניברסיטאות – הטכניון, בר אילן, תל אביב ובן-גוריון – כל השופטים בבית הדין המשמעתי נמנים עם הסגל האקדמי ואין נציגות לסטודנטים, לנציגי ציבור או לאחרים.

באוניברסיטת בן-גוריון כל תשעת חברי בית הדין למשמעת הם אנשי סגל אקדמי, כמו גם כל ששת חברי בית הדין לערעורים. כמו כן, אין כל חובה שבהרכב תשב אישה...

בחלק מהמוסדות עלו טענות של סטודנטיות על אווירה לא רשמית בדיוני ועדות המשמעת בין חברי הסגל השופטים לבין חברי הסגל המרצים החשודים בהטרדה. כמעט בכל המוסדות אין דרישה שלהרכב בית הדין תהיה הכשרה משפטית, ולפי סקר ההתאחדות בשני מוסדות אין חובה לומר למתלוננת את ההחלטה הסופית בעניינה.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

ארז תדמור, מראשי 'אם תרצו', מגנה מעשי הבריונות של חברי הסגל בשמאל הקיצוני

כל מי שמעז לחשוב אחרת מהפוליטיקלי קורקט המונחל, מוקע אוטומטית כאנטי-דמוקרט. כל מי שמעז לא להסכים עם קשת הדעות הרחבה של הפרופסורים, המשתרעת מבל"ד ועד מרצ, סופו להיות מתויג כימני קיצוני. סטודנט אמיץ שיעז להטיל ספק באבירי הנאורות יזכה מיד למקלחת צוננת של עלבונות והשפלות.

כל מי שהיה זקוק להוכחה נוספת לבריונות של אותם מרצים קיבל את העצומה החדשה שעליה חתמו כ-300 אקדמאים בדרישה משר החינוך לא להכיר במרכז האוניברסיטאי באריאל כאוניברסיטה. זאת אף שוועדת מומחים שכללה בכירים מאוניברסיטאות בארץ קבעה כי המרכז עומד בכל הדרישות.

לדידם של חותמי העצומה, לא המצוינות האקדמית הינה המדד הקובע, אלא יישור הקו עם השמאל הרדיקלי. שהרי את המונופול הדורסני צריך להבטיח, וחלילה שיקום מוסד אקדמי שיציב בעמדות מפתח אקדמאים מצטיינים בתחומם, ולא אנשים שפרסומם מבוסס על חתימה על עצומות אנטי-ישראליות.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

עיתון הארץ מדווח על חשיפת השמאל הקיצוני על ידי IsraCampus

מחברי הסגל האקדמי בישראל מוגדרים על ידי הארגונים "אם תרצו", ישרא-קמפוס" ו"מוניטור האקדמיה הישראלית", כאנטי-ציונים ועבודותיהם או התבטאויותיהם מצוטטות לגנאי - כך עולה מבדיקה שערכה לאחרונה קבוצת אקדמאים, יוצרים וסטודנטים.
...
הפרופ' סטיבן פלאוט, מיוזמי ישרא-קמפוס, מסר בתגובה: "תפקידנו העיקרי הוא לצטט את מה שהמרצים האלה אומרים וכותבים אידאולוגית ופוליטית על מנת להביא לידיעת הציבור. לא מדובר בוויכוח אידאולוגי אלא בפרסום הקבוצה האנטי-ישראלית שתומכת באויב באופן גלוי".

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

ארז תדמור, יו"ר תנועת "אם תרצו", מזהיר נגד הסכנות של השתלטות השמאל הראדיקלי על אוניברסיטת בן גוריון

המחלקה לפוליטיקה וממשל הפכה למקום בו מרצים רומסים את עקרונות החופש האקדמי, מנצלים את מעמדם לקידום אינדוקטרינציה רדיקלית ומצפצפים על עקרונות האקדמיה, החלטות המל"ג והציבור הרחב.

... בשנה האחרונה התנהל קמפיין ציבורי נרחב שחשף את פניהם האמיתיות של ארגוני השמאל הקיצוני בישראל המתהדרים בתואר "ארגוני זכויות אדם" בעודם פועלים כארגוני תעמולה אנטי-ישראליים. תגובתם לביקורת הציבורית הנרחבת היתה דמגוגית, שטחית ופתטית. ולכן נכשלה. במקום להשיב לטענות ולעובדות, ביקשו אותם ארגונים להפוך את כל מבקריהם לפשיסטיים. הממשלה, רוב חברי הכנסת, רוב הציבור שסולד מפעילותם, הפכו בהנפת קולמוס לאויבי הנאורות והדמוקרטיה.

... היכן שישלוט שמאל קיצוני תיעלם הדמוקרטיה... ראינו זאת בברית המועצות, בסין, בקובה ובעוד עשרות מדינות. ההיסטוריה, הפסיכולוגיה של אנשי השמאל הקיצוני, ואופיין של מחלקות מסוימות באוניברסיטאות בישראל, מלמדים כולם: במקום שבו ישלטו אנשי השמאל הקיצוני לא תהיה דמוקרטיה, לא יהיה חופש ביטוי וכמובן שלא יהיה פלורליזם. מובן מאליו שגם זכויות אדם לא יהיו שם.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

קריאה לרוב הדומם והשפוי להתבטא

באוניברסיטת חיפה השתגעו לגמרי. הרצון להתחשב כביכול בסטודנטים הערבים הלומדים שם גרם לראשיה להימנע מהשמעת ההמנון הלאומי בטקס הסיום בפקולטה למשפטים. אין לדעת של מי היה הרעיון המעוות הזה, אך ברור שהוא מסמל ציון דרך נוסף.

... כאשר הכריז דוד בן גוריון על הקמתה של מדינה יהודית היה ברור לכל, גם לערבים שהתגוררו באותה העת בתחומיה של המדינה הצעירה שזה עתה קמה, שפה יהיה ביתו הלאומי של העם היהודי... מי שבחר להישאר בתחומיה של המדינה היהודית, על כל סמליה הלאומיים, ידע שיש לכך מחיר. מחד, הטבות מפליגות של מדינה מודרנית-מערבית, ומאידך, ויתור על שאיפות לאומיות וקבלת עולה של מדינה שבה הרוב היהודי יקבע את הנורמות שלה.

... אולם הבעיה האמיתית שלי היא לא עם הערבים. אותם אני יכול להבין. מה שהם רוצים, לשנות את אופייה של המדינה היהודית, הוא מאוד לגיטימי, מבחינתם כמובן... הבעיה האמיתית שלי היא עם אותם יהודים עקומי מחשבה, כאלה שמאסו ביהדותם, שיתמכו גם בדרישת הערבים, למשל, לאוטונומיה תרבותית-לאומית לכפרים בגליל או בוואדי ערה...

ולכן אני שואל כעת, נוכח תופעות כה מחליאות, ולא רק באוניברסיטת חיפה, היכן הרוב הדומם? למה לא קמים בנותיו ובניו של העם היהודי, אלה הנמנים עם הרוב השפוי, וקובעים - עד כאן. זכויות אזרחיות מגיעות לערבים. זכויות לאומיות - לא ולא. ומי שלא רוצה לחיות תחת הדגל הכחול-לבן - יתכבד ויעזוב.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

הלוחמים האקדמאים נגד "התקווה"

... מפרסמת קבוצת מרצים ומרצות למשפטים בארץ מכתב תמיכה [באי-השמעת ההמנון] גלוי בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה.

החתומים

פרופ’ דוד אנוך, הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית בירושלים
פרופ’ מיכאל בירנהק, הפקולטה למשפטים, ‫אוניברסיטת תל-אביב
פרופ’ ליאורה בילסקי, הפקולטה למשפטים, ‫אוניברסיטת תל-אביב
ד”ר ישי בלנק, הפקולטה למשפטים, ‫אוניברסיטת תל-אביב
פרופ’ ז’וזה ברונר, הפקולטה למשפטים, ‫אוניברסיטת תל-אביב
פרופ’ אייל גרוס, הפקולטה למשפטים, ‫אוניברסיטת תל-אביב
ד”ר יוסי דהאן, ‫מרכז האקדמי למשפט ועסקים, רמת גן
ד”ר גיא דוידוב, הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית בירושלים
ד”ר אביחי דורפמן, הפקולטה למשפטים, ‫אוניברסיטת תל-אביב
פרופ’ רות הלפרין-קדרי, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת בר-אילן
‫ד”ר דפנה הקר, הפקולטה למשפטים, ‫אוניברסיטת תל-אביב
‫פרופ’ אלון הראל, הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית בירושלים
‫ד”ר גיא הרפז, הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית בירושלים
‫פרופ’ נטע זיו, הפקולטה למשפטים, ‫אוניברסיטת תל-אביב
‫ד”ר האלה ח’ורי-בשאראת, בית הספר למשפטים, המרכז האקדמי כרמל, חיפה
‫ד״ר צבי טריגר, בית הספר למשפטים ע”ש שטריקס, ‫המסלול האקדמי המכללה למינהל
‫ד”ר שי לביא, הפקולטה למשפטים, ‫אוניברסיטת תל-אביב
פרופ’ אסף לחובסקי, הפקולטה למשפטים, ‫אוניברסיטת תל-אביב
‫פרופ’ ברק מדינה, הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית בירושלים
‫עו”ד איתי סבירסקי, הפקולטה למשפטים, ‫אוניברסיטת תל-אביב
‫ד”ר אמיר פז-פוקס, הפקולטה למשפטים, הקריה האקדמית אונו
‫ד”ר מיטל פינטו, בית הספר למשפטים, המרכז האקדמי כרמל, חיפה
‫עו”ד רועי פלד, בית הספר למשפטים ע”ש שטריקס, ‫המסלול האקדמי המכללה למינהל
‫פרופ’ רועי קרייטנר, הפקולטה למשפטים, ‫אוניברסיטת תל-אביב
‫פרופסור דוד קרצמר, האוניברסיטה העברית בירושלים
ד”ר איסי רוזן-צבי, הפקולטה למשפטים, ‫אוניברסיטת תל-אביב
ד”ר ראם שגב, הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית בירושלים
‫ד”ר דוד שור, הפקולטה למשפטים, ‫אוניברסיטת תל-אביב
פרופ’ יורם שחר, בית הספר רדזינר למשפטים, המרכז הבינתחומי, הרצליה
ד”ר גילה שטופלר, ‫מרכז האקדמי למשפט ועסקים, רמת גן
ד”ר הילה שמיר, הפקולטה למשפטים, ‫אוניברסיטת תל-אביב
פרופ’ יובל שני, הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית בירושלים

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

עד מתי רשעים יעלוזו

הכסף הזורם לאוניברסיטאות – עבור מחקרים עבור המרצים, כדי לקדם לפתח את המדע של המדינה, מגיע גם ביודעין למרצים אנטי ציוניים, שונאי ישראל ועם ישראל – הגרועים יותר מהמשת"פים שהיו לנו בשואה. שהרי אלה, חשבו וקיוו בנאיביות שלהם או בחושי ההישרדות החייתיים הקמאיים, שיוכלו להינצל מזרועות חיות האדם ואילו המרצים הנאורים שונאי ישראל – רוצים בהשמדתה המדעית והרוחנית של החברה בארץ.

ניב גורדון – מאוניברסיטת בן-גוריון, הוא מסית ומדיח בעל וותק בארץ ובעולם ולמרבה הפליאה, עדיין מקבל משכורת מכובדת מתקציב ציבורי למימון הסתה נגד המדינה.

רק בישראל – בדמוקרטיה "המשוגעת" שלנו יכולים להצביע על תופעות מעין אלו. מרצים סוררים, שונאי ישראל, שונאי העם היהודי בארצו – מקבלים שכר מהמדינה.

...
פרופ' שטרנהל – ממליץ לפלסטינאים, לתקוף את המתנחלים מעבר לקו הירוק ובמיוחד רצוי את הגברים עם הכיפות. אבל רוצחי הילדים, באיתמר, כנראה לא הבינו או לא שמעו טוב את דברי הפרופסור הנאור, פרשו את קריאתו לא נכון ורצחו ילדים קטנים בשנתם רק בשל היותם יהודים.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

קריאה להוקיע את הגייס החמישי מתוכינו

אסור, חלילה, לפגוע בהם פיזית, אבל הגיע הזמן שהחברה הישראלית תגיב כמו ציבור שיש בו רצון בסיסי לשרידות ולהגנה עצמית. מי ששובר את כללי המשחק ומקיא אותנו מקהיליית העמים, נקיא אותו מתוכנו.

הדבר הזה פשוט וקל לביצוע, וכל אחד יכול לתרום. קחו למשל אדם כמו פרופ' עמנואל פרג'ון מהאוניברסיטה העברית. הוא התראיין לערוץ 2 והודה שהוא מנסה להוריד אותנו על ארבע, באמצעות חרם בינלאומי. לפרופ' פרג'ון יש תלמידים, עמיתים, עוזרי מחקר, שכנים, קרובי משפחה.

יש חנויות שבהן הוא קונה, בתי קפה שבהם הוא יושב. בכל אחד מהמקומות האלה הוא צריך להפוך לאישיות בלתי רצויה. והיכן שאפשר מבחינה חוקית, צריך לסרב להגיש לו, לא לספק לו עבודה, להפנות לו כתף קרה. כך גם פרופ' ניב גורדון מאוניברסיטת בן גוריון. האיש שפועל בין היתר להעמדה לדין של קציני צה"ל בבתי דין זרים. כך גם קובי סניץ, מתמטיקאי ישראלי שנמנה עם אלה שהובילו לביטול הופעת הפיקסיז.

הגיע הזמן שסטודנטים יסרבו להיכנס להרצאות של ניב גורדון, שאנשים יסרבו לעבוד ולהתרועע עם קובי סניץ, שהדודות, הקרובים והמכרים ינתקו להם את השיחה. זו, כמובן, לא כל הרשימה. יש בה יחידים וגופים נוספים, כמו למשל "יש גבול". כל אלו כופרים בזכות הבלעדית של החברה הישראלית והיהודית לקבוע את גורלה. כל אלו מנסים לכופף את ידינו באמצעות בתי משפט וממשלות זרות. כל אלו הפכו להיות הרבה יותר מסוכנים מאחמדינג'אד ומנסראללה, והגיע הזמן שנגיב בהתאם.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

פרופ' ג'ראלד שטיינברג מסביר מדוע הסכנה האמיתית לדמוקרטיה הינה יללות השמאל נגד שקיפות במימיון ארגונים חתרניים

לכל הממשלות יש אינטרסים והן מנצלות את יכולתן לממשם. פקידים משוודיה, משווייץ, מדנמרק, מנורווגיה ומכתריסר מדינות נוספות משתמשים ב"כוח הרך" שלהם כדי לממן עשרות ארגונים ישראליים כמו "שוברים שתיקה", "יש דין" ו"הוועד הציבורי נגד עינויים", שראשיהם מתארים את ישראל כמדינה של פושעי מלחמה. כך מקדמים הארגונים האלה גם את האינטרסים של נותני החסות שלהם. לעומת זאת, ממשלת ארה"ב אינה מממנת בדרך כלל ארגונים לא-ממשלתיים ישראליים.

פעם אחר פעם, בכל מערכת בחירות, אזרחי ישראל בוחרים ממשלות שדעותיהן מנוגדות לעמדות האירופיות. אירופה מנסה להתערב בתוצאות הלגיטימיות של הבחירות בישראל ולשנותן, באמצעות מימון מסיבי לארגוני החברה האזרחית האופוזיציוניים, שרבים מהם טוענים שהם מקדמים את זכויות האדם (אם כי הם עושים זאת בצורה סלקטיבית). בעצם, אחדים מראשי הארגונים הלא-ממשלתיים הם לא יותר מאשר פוליטיקאים שלא הצליחו להגיע לכנסת או שנשרו ממנה, ולאחר מכן השתמשו בכספים זרים כדי להפעיל את הכוח שלא יכלו להשיג בצורה אחרת.

... החקיקה החדשה, המבוססת על "חוק רישום סוכנים זרים" האמריקאי, נועדה למנוע חריגים כאלה ולקדם את זכות הציבור לדעת מי ומה הם הכוחות העומדים מאחורי מסעות ההסברה הפוליטיים רבי העוצמה הנערכים מחוץ למדינה.

אילו תמכו הארגונים הלא-ממשלתיים בחקיקה המקדמת שקיפות ולא היו מגנים אותה בטענה שהיא לא-דמוקרטית, החקירות המוצעות, שכוונו רק נגד צד אחד של המפה הפוליטית לא היו מועלות להצבעה.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

חבר כנסת דניאל דנון דורש חקירת מקורות המימון של אירגוני השמאל הקיצוני

הם מכנים עצמם ארגונים חברתיים, שומרי זכויות אדם מתוקף מצפונם.

אך את ארגוני השמאל הקיצוני, אלו הנתמכים בכספי מדינות זרות בעלות אינטרסים פוליטיים אנטי־ישראליים, אפשר להגדיר, ליתר דיוק, כגורמים הפועלים נגדנו מבפנים ומחלישים את המדינה אשר ממנה הם ינקו ויונקים.

ארגוני שמאל אלו, בהם "בצלם" ו"יש דין", נוקטים במשך שנים פעולות נגד מדיניות הממשלה, ובכללה מדיניות צה"ל, וזאת בתחומים הנוגעים להתמודדותה של המדינה עם הדילמות הביטחוניות היומיומיות במזרח התיכון. אם זה היה קורה במדינות דמוקרטיות אחרות, חלק מפעולותיהם, ודאי אלו שמומנו בכספי מדינות זרות, היו מעוררות רצון להטלת סנקציות חמורות או לפחות הוקעה ציבורית חריפה.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

מסע ההסברה של פרופ' מרדכי קידר נגד ההסתה האקדמית השאמלנית

הקורבן השבוע היה פרופ' משה צוקרמן מאוניברסיטת תל אביב, שחזה בהרצאה בגרמניה את סופה של המדינה. "אנו מזמינים את קוראינו הנכבדים לכתוב הודעה סותרת לטיעונים האנטי-ישראלים של האקדמיה בישראל", נמסר בהודעת הדואר האלקטרוני, שנכתבה דווקא באנגלית.

"כל מה שאנחנו עושים זה לחשוף ברבים את ערוותם של אלה שעושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס", מסביר קידר, תוך שימוש במשל התלמודי על הצביעות. "אחד התורמים של אוניברסיטת תל אביב, שנוכח לדעת מה עושים עם התרומות שלו, דרש לדון בנושא בחבר הנאמנים. מרגע שבהנהלת האוניברסיטה סתמו לו את הפה, הוא הסיק את המסקנות, לקח את הכסף שלו, ועבר לתרום לאוניברסיטה אחרת".

...

מרדכי קידר צילום: אלי דסהלדברי קידר, אנשי האקדמיה מהשמאל מוכנים למכור את המדינה לצורך קידומם האישי. "היום, בלא מעט מחלקות באקדמיה הישראלית, יש רוח אנטי ישראלית, אנטי ציונית ואנטי יהודית".

...

"אני אגיד לך איפה מתחילה להיות בעיה. כשיש איש אקדמיה שפונה לקרן הפנסיה של עובדי המכרות בפינלנד, ומבקש מהם למשוך את הכסף שלהם מהשקעות בישראל, כאן הוא לא פועל כאיש אקדמיה אלא כאיש פוליטי. במקרה כזה, שיואיל לעזוב את האקדמיה וילך לפוליטיקה. ברגע שהוא הולך לקרנות הפנסיה בפינלנד, הוא לא פועל כאיש אקדמיה, ולכן הוא לא יכול ליהנות מהחירות האקדמית".

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

בן-דרור ימיני, עורך מעריב, מתריע על שטיפת המוח באקדמיה הישראלית

הטרגדיה היא שקורס כזה איננו הזיה. מדובר בקורס שעומד להיפתח במכללת ספיר, באישור הדיקאן. זו לא תהיה עמותת "עטרת כהנים" מימין שיזמה את הקורס הזה. זו עמותת "זוכרות", שמטיפה בגלוי ל"זכות שיבה" פלסטינית למדינת ישראל, ולמעשה, לחיסולה של המדינה היהודית דמוקרטית לטובת החלום של שונאי ישראל על "מדינה אחת".

פנינו למכללת ספיר, והתשובה, כצפוי, הייתה במסורת הבלה-בלה האוטומטי: "עמותות וגופים הרשומים כחוק רשאים להציע לציבור באי הקמפוס קורסים והשתלמויות בנושאים מגוונים. תפישה זו תואמת את עקרון הפלורליזם והחופש המחשבתי שהם תשתית הדיסציפלינה האקדמית. התנאי לקבלת היתר הוא עמידה בתנאי החוק. לדוגמא: לא תתאפשר פעילות שיש בה משום הסתה לאלימות, גזענות, הטרדה מינית, הטפה לביצוע עבירות ופשעים". פתיחות מדהימה. הסתה לאלימות אסורה. שיתוף פעולה עם עמותה שמטרתה הגלויה היא חורבן מדינת ישראל - באמצעות זכות שיבה - זה בסדר. הדובר הבהיר שאם עמותה ימנית רוצה לפתוח קורס דומה, היא מוזמנת לפנות לדיקאן. כמה יפה מצדם. הסטודנטים עצמם דווקא לא גילו התלהבות. אין מספיק נרשמים לקורס, וספק אם הוא ייפתח.

לעמותות מהסוג ההרסני יש זכות קיום בחברה דמוקרטית. הבעיה היא שיש באקדמיה מי שמתעקשים למתוח את גבולות החופש האקדמי למקומות מטורפים. זו לא החדירה הראשונה של העמותה הזאת למערכת החינוך. מדובר בתהליך. עוד צעד ועוד מתחם.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

קולות ממפלגת העבודה: האשמה בשמאל הקיצוני בהסתה נגד המדינה וצה"ל

אני מאשים את הפקולטות למדעי החברה והרוח באוניברסיטאות, בכך שהן נהפכו לחממות אנטי ציוניות, המממנות ומטפחות מרצים בעלי דעות קיצוניות, הפועלים נגד מדינת ישראל ומשמיצים אותה בכל הבמות האקדמיות והתקשורתיות בעולם. בין השאר אחראים מרצים כאלה לארגון סימפוזיונים במסגרת "שבוע האפרטהייד הישראלי"; לחתימה על עצומות נגד "פשעי מלחמה" שביצעה ישראל; לארגון מסע עולמי למען החרמתה; להשתתפות בהפגנות נגדה תחת דגלי פלסטין; לתמיכה בסרבנים; למאמרים ונאומים המביעים הזדהות עם הנכבה הפלסטינית ומאשימים את ישראל ביצירתה; ל"מחקרים" שלפיהם העם היהודי הוא "המצאה" מאוחרת; לתיאור ישראל כמדינה מיטליטריסטית, מושחתת וגזענית; לניצול הבמה האקדמית, שבה הם מלמדים, להשמעת דעותיהם בפני הסטודנטים ועוד. רוב המרצים הללו זוכים לעידוד ולתמיכה בכל החוגים האנטי ציוניים (אנטי ישראליים), בשמאל האנרכיסטי, בימין הניאו-פשיסטי ובקרב האיסלאם הרדיקלי. רק בזכות דעותיהם הקיצוניות נגד ישראל זכו מרצים אלה לפרסום בעולם.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

מתי דוד, חבר בבית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות, מציג את רשימת "האידיוטים המועילים" הפעילים למען "זכויות" של אויבינו

לנין, מנהיג המהפכה הקומוניסטית ברוסיה, אמר בזמנו על אנשים אלה שתמכו בקומוניזם, שהם "אידיוטים מועילים". גם בתוכנו פועלים פרופסורים הזויים ואידיוטים, למען "זכויות" של אויבינו.

אני מאשים, מוקיע ובז את הפרופסורים והדוקטורים הבאים:

פרופ' חיים גנז.
פרופ' אורי הדר.
פרופ' גדי אלגזי.
פרופ' ג'אד נאמן.
פרופ' עדי אופיר.
פרופ' ענת בילצקי.
פרופ' משה צוקרמן.
פרופ' שלמה זנד.
פרופ' נורית פלד.
פרופ' אורן יפתחאל.
ד"ר אורלי לובין.
ד"ר ענת מטר

... דמוקרטיה אינה אנרכיה. היא חייבת להגן על עצמה מפני יריביה ואויביה היושבים בתוכה, פוגעים בחוסנה ובמעמדה, ומסייעים בפועל לאויביה מבית ומחוץ. אין שום קדושה וחסינות לאנשי אקדמיה מופקרים שכאלה.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

ועדת החינוך של הכנסת דנה בחופש האקדמי ודיכוייו ע"י חברי הסגל הקיצוניים והאנטי-ישראליים

התלונות שהגיעו לוועדה היו על חוגים כמו סוציולוגיה, מדע המדינה ומשפטים. במסגרת "שותפות עם ארגונים", סטודנטים המתנדבים לארגונים אלה זוכים למלגות, ובאוניברסיטת בן גוריון בנגב הם מקבלים גם נקודות זכות. לבית הספר למשפטים באוניברסיטה העברית, מתברר, יש שותפויות, כפי שמעיד אתר האינטרנט שלו, עם עשרות עמותות מהשמאל הקיצוני ובהן: בצלם, אמנסטי, יש דין, מחסום ווטש, האגודה לזכויות האזרח. אחדות, כמו עדאלה ומדה אל-כרמל, שוללות את זכותה של ישראל להתקיים כמדינה יהודית.

מרצים לא מעטים בחוגים אלה מלמדים, שישראל היא ראש החץ של הקולוניאליזם במזרח התיכון, שהציונות היא תנועה גזענית ומנשלת, שחוק השבות הוא גזעני, הם מטיפים לביטול "התקווה" ויתר סמלי המדינה הציוניים ומצטטים מובאות "מחקריות" על כך שישראל מחרחרת מלחמות. ואם לא די בכך, מתלוננים סטודנטים, מי שמעז למחות על כך ננזף, באים עמו חשבון בציונים, ומרצים שאינם הולכים בתלם אינם מקודמים.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

וועדת החינוך דנה בחוסר הייצוג לעמדות שכנגד הפוסט-ציוניות; שר החינוך גדעון סער ייפרסם קוד אתי לחופש האקדמי

עדי ארבל מהמכון לאסטרטגיה ציונית טען כי יש הטייה באקדמיה לטובת עמדות פוסט-ציוניות, ואין ייצוג לעמדות שכנגד. "בחנו את מכוני המחקר שפועלים בחסות האקדמית ומצאנו חמישה מכוני מחקר שתומכים באג'נדה פוסט-ציונית. באמצעות הייצוג שניתן בפאנלים ובכנסים לנושאים השונים נבחן הנושא בהתאם למתודולוגיה שהוצגה.

הפאנלים נמצאו לא מאוזנים בצורה קיצונית". הוא טען כי מרצים "ציוניים" לא מקבלים משרות באקדמיה. "יש מספר דוגמאות של אנשים ששמם ידוע, עלה גם בתקשורת, שבגלל העמדות שלהם לא זכו לקבל משרות מן המניין, לדוגמה פרופ' אברהם דיסקין מהאוני' העברית שמסיבות כאלה ואחרות הוא לא זכה לפרופ' מן המניין".

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

מרטין שרמן קובע: אנשי האקדמיה הישראלית "לוקים בחוסר-יושר מקצועי או בחוסר כושר-מקצועי"

ברחבי הממסד האקדמי כמעט ולא נשמעו קולותיהן של דמויות בעלות משקל שהעלו הרהורי כפירה לגבי כישלונו הצפוי. עובדה זו מעידה על אחת משתי חלופות אומללות:

או ששתיקת המומחים נבעה מהטייה פוליטית, שבגינה גזרו על עצמם דממה מקצועית כדי לא להכשיל מהלך שתאם את השקפתם המדינית, על-אף שזיהו והבינו את הפגמים המהותיים והמסוכנים הכרוכים בו;

או ששתיקתם לא נבעה מהטייה פוליטית: היא העידה על כך שהם כשלו בתפקידם, ולא הבינו את הפגמים המהותיים והמסוכנים שרבים אחרים הצליחו לזהות.

המסקנה הנובעת ברורה וחד משמעית. אנשי האקדמיה הישראלית לוקים בחוסר-יושר מקצועי או בחוסר כושר-מקצועי. שום פלפולים מלומדים לא יטשטשו את האמת העגומה הזו.

היעדרה המוחלט של דמות כלשהי בין כותלי מוסדות ההשכלה הגבוהה, שסבורה כי יש לערוך חשבון נפש אודות אותו כישלון מקצועי אדיר, מדאיגה אף יותר.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

רונן שובל, יו"ר "אם תרצו", משיב לתגובות המתלהמות המתוזמנות במסע השתקה מול "אם תרצו"

את הלך הרוח ההיסטרי הובילו ראש אמ”ן לשעבר שלמה גזית, שקורא להשבית את האוניברסיטאות לאלתר, ופרופ’ זאב שטרנהל שקורא להשתמש בכוח, לא פחות, נגד תנועת “אם תרצו”. פסוודו-אינטלקטואלים אחרים זועקים בשם חופש הביטוי והפלורליזם - ועל ראש כולם יחד בוער הכובע. בגרון ניחר הם קוראים לחופש ביטוי ובמעשיהם הם עוסקים בסתימת פיות אלימה.
...
לפי המידע שהגיע לידינו, פרופסור ניב גורדון, ראש המחלקה, הוא פעיל בולט בהובלת החרם הבינלאומי על האוניברסיטאות בישראל, ד”ר דני פילק הוא יו”ר עמותת השמאל הקיצוני “רופאים לזכויות אדם”, שנתמכת על ידי הקרן החדשה, ד”ר לין שלר חתומה על עצומה, הקובעת כי ישראל מבצעת טיהור אתני בפלסטינים, פרופסור רנה פוזננסקי תומכת בחיילים המסרבים לשרת בשטחים, ד”ר זינה זיסרמן ברודסקי היא סגנית יו”ר עמותת השמאל הקיצוני “מורשתנו”, ד”ר הנרייט דהאן-כלב היא חברה לשעבר ב”בצלם” וחברת “המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית”, ד”ר ישי מנוחין הוא מנכ”ל עמותת השמאל הקיצוני “הוועד הציבורי נגד עינויים”, הנתמך על ידי הקרן החדשה, ד”ר יוסי אמיתי חתום על עצומת תמיכה בטלי פחימה וד”ר עמליה זיו חתומה אף היא על עצומה למען טלי פחימה, וגם למען עזמי בשארה.

האם בזאת מסתיימת הרשימה? לא. פשוט נדמה לי שהעיקרון הובן

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

פרופ' ארנון סופר חושף את טבעו הצבוע והחתרני של השמאל האקדמי הראדיקלי האנטי-ישראלי תוך הבאת מספר דוגמאות

עייפתי מהצביעות במאמרים הרבים שפורסמו בשבועות האחרונים, המגינים על השמאל הרדיקלי בשם החופש האקדמי. בידי הצטבר חומר רב על פעילות זדונית המתבצעת בידי קבוצה קנאית, העוינת את ישראל "היהודית-הציונית" וחותרת להפיכתה ל"מדינת כל אזרחיה" בכל האמצעים, כשגם אינטרסים אישיים צצים פה ושם.

חודשים לפני שפרשת "אם תרצו" עלתה לכותרות, פניתי במכתב לרקטור אוניברסיטת חיפה ובו גוללתי בפרטים, כולל ציון שמות אנשים, תאריכים, מקומות ונושאים של עשרות כנסים שאורגנו על ידי סגל מהשמאל הרדיקלי בקמפוסים.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

המדינה חייבת להתערב כדי למנוע את הניצול לרעה של יחסי המרות שקיימת ב"אנשי אקדמיה בכירים"

מתגובות נוספות שקיבלנו התברר כי קיימות בעיות אתיות לא פשוטות בכך שאנשי אקדמיה בכירים עושים במעמדם האקדמי קרדום פוליטי לחפור בו תוך ניצול סמוי של יחסי מרות (מי הדוקטורנט שלא יחתום על עצומה פוליטית אותה מוביל המנחה שלו?).

מבחינה אקדמית, מציאות זו, של הטיה קיצונית בתכני הלימוד, הדרה והשתקה של דעות אחרות, מהווה לא פחות מאשר כשל שוק. ובמקרה של כשל שוק, אין למדינה ברירה, אלא להתערב. לא לטובת הציונות דווקא, כי אם לטובת האקדמיה והמדע

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

ארז תדמור, ראש אגף מדיניות והסברה של "אם תרצו", משיב על הביקורת של חברי הסגל

הפרופסורים כרמי, דה שליט ובן ארצי היו כמובן מעדיפים להמשיך להתעלם מסתימת הפיות של הסטודנטים הציונים, ומההדרה של כל מי שדעותיו ימינה ממרצ ממחלקות שלמות. נוח היה להם לעצום את עיניהם נוכח הפיכת חוגים מרכזיים לחממות של אינדוקטרינציה אנטי-ישראלית.

כעת עליהם לספק לציבור תשובות. מדיניות הטיוח ועצימת העיניים, שהיוותה למעשה הסכמה שבשתיקה עם רמיסת החופש האקדמי, לא תוכל להימשך. על כך יצא קצפם. לכן הם בפניקה. משטרת המחשבות האנטי-ציונית מתחילה לחוש בזעם הציבורי. כשכל פרט שולי הנוגע ל"אם תרצו" הופך לכותרת ראשית בעיתון "הארץ" אפשר לדעת בוודאות: האליטות האנטי-ציוניות מבינות שהכוח נשמט מידיהן.

הרקטורים והפרופסורים התרגלו לצפצף על הציבור ולזלזל בעם. משום מה הם שכנעו את עצמם שמתוך עשרה קבין של חכמה שירדו לעולם, נטלו הם עצמם 11. משום מה הם שכנעו את עצמם שגם הציבור חושב ככה.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

יעקב אחימאיר נוזף ומגדף בראשי האוניברסיטה על התחמקות מאחריותם לנהל דיון מעמיק בטענות הסילוף הפוסט־ציונות באקדמיה של "אם תרצו" ו"המכון לאסטרטגיה ציונית"

לכן קברניטי האקדמיה אינם פטורים: אל להם להתחמק מדיון נוקב בטענות נגד הרוח המוטית של האקדמיה באולמי ההרצאות. האחריות עליהם. יש גם להחליט באומץ, ללא חשש, אם מרצה הקורא לחרם אקדמי כולל על המוסד שמעסיקו יכול להיות מועסק באותו מוסד. על כך, למיטב דעתנו, המועצה להשכלה גבוהה כבר נותנת את דעתה. עכשיו תורם של קברניטי האקדמיה להודיע את עמדותיהם בסוגיות שעלו על סדר היום

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

פוקעת סבלנות הציבור בפרופסורים הצבועים ומנותקים מהעם

ההתעקשות הצבועה של מי שפועלים כקוזאקים נגזלים ומתריעים על "רדיפה" ו"מקארתיזם" במגמה לשלול את חופש הביטוי והביקורת ממי שזכאי להתבטא במדינה דמוקרטית, צריכה לפנות את מקומה לדיון אחראי ומושכל בטיפול במשבר האמון הנוכחי.

סבלנותו של הציבור הישראלי הולכת ופוקעת בראותו קבוצת פרופסורים מורמת ומנותקת מהעם, המטיפים השכם והערב לפלורליזם, רב-תרבותיות וחירות אקדמית, התובעים במפגיע מכל מוסדות השלטון והתרבות שקיפות ואחריות ציבורית - אולם מנגד, במעשיהם ובאמירותיהם, משקפים רוח של התנשאות, אדנות וזלזול בוטה ברגשותיה ובעמדותיה של החברה שבתוכה ולמענה הם פועלים.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

הדה-לגיטמציה של מותחי הביקורת על השמאל מותירה את אמנון רובינשטיין "ימני קיצוני, מקארתיסט ופשיסט" אך יהודה שנהב (אוניברסיטת תל אביב – החוג לסוציולוגיה) איננו מתערב פוליטית באקדמיה

אמנון רובינשטיין, ממייסדי מרצ ונציגה בכנסת ובממשלה, אמר בדיוק את מה שנאמר במחקרים של המכון לאסטרטגיה ציונית ושל "אם תרצו". על פי אמת המידה של "הארץ", אמנון רובינשטיין הוא ימני קיצוני, מקארתיסט ופשיסט, כפי שהגדיר העיתון את מותחי הביקורת על האקדמיה. שנים רבות לא הייתה בארץ מתקפה כזו של צביעות ושקר, כמו הניסיון להשתיק את השיח הביקורתי על האקדמיה בישראל; ניסיון שאינו בוחל בכל שיטה מקארתיסטית. במקום להתמודד עם הביקורת, להתווכח איתה, אולי להוכיח שהיא שגויה, יצאו המבוקרים, בהובלה של אור קשתי כתב "הארץ" ובגיבוי מערכת עיתונו, למסע דה-לגיטימציה לעצם הביקורת, וחמור יותר –דה-לגיטמציה למותחי הביקורת. ...

והנה, ראו מחקר של פרופ' יהודה שנהב, מראשי האקדמאים האנטי ציונים בישראל. במחקרו "הסוציולוגיה והכיבוש" הקים שנהב בסיס נתונים הכולל את כל הסוציולוגים שנמנו עם המסלול הרגיל בחמש האוניברסיטאות, ובחן את מידת השתתפותם הפעילה בפעילות פוליטית אקטיבית "נגד הכיבוש"... בחינת תכנית הלימודים כדי לראות האם מרצים מציעים לתלמידיהם ביבליוגרפיה מאוזנת, הנותנת ביטוי הן לעמדות ציוניות והן לעמדות השוללות את הציונות – זה מקארתיזם. אבל לבחון כמה מן המרצים מבצעים את תפקידם – להיאבק באופן אקטיבי "נגד הכיבוש", זה כמובן מותר ולגיטימי. זה לא מקארתיזם. זו אינה הפחדה. זו אינה התערבות פוליטית באקדמיה. איזו צביעות!

נקודת המוצא של שנהב, אינה שכל העמדות של האקדמאים לגיטימיות, ועל פיה הוא בוחן מהו ספקטרום הדעות שלהם. נקודת המוצא שלו, היא שההתנגדות לכיבוש היא אמת מוחלטת, חובתם של המרצים לפעול באופן אקטיבי על פי עמדה זו וכל שנותר לו לבחון הוא כמה מתוכם אכן ממלאים את משימתם.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

בן דרור ימיני, עורך מעריב, מגנה המקארטיאיזם השאמלנית; מברך על פעילות של גופי המעקב שחושפים ומתעדים את דברי הסתה של האקדמאיים האנטי-ישראליים

אבל יש עוד דבר אחד שמותר לעשות: לחשוף את הקורסים הללו, את מה שכלול בהם, את המוטיבציות וההטיות הפוליטיות, את שטיפת המוח. ומותר לחשוף את העובדה שמשום מה, במסגרת ה"חופש" האקדמי, אין סיכוי למצוא סמינר שמפנה את תלמידיו ל"עבודה מעשית" במסגרת "עטרת כהנים", וגם לפרסם אח"כ ספר משותף עם העמותה. ומותר לחשוף את העובדה שארבעה או חמישה או שמונה מתוך עשרה או עשרים מרצים בחוג למדעי המדינה או סוציולוגיה הם בעלי דעות אנטי-ציוניות מובהקות.

משום שכל מי שאומר משהו אחר, טוען שלו ולשכמותו מותר הכל בכל. אבל לכל מי שחושב משהו שונה, אסור לפתוח את הפה. אסור לבקר. אסור לחשוף. אסור להפריך. משום שהקדושה האקדמית שמורה רק לשמאל הרדיקלי. וכל מילת ביקורת הופכת ל"מקרתיזם" ול"פשיזם" ושאר ירקות ממחלקת החופש האקדמי בלה-בלה-בלה.

פרופסור אמנון רובינשטיין מציין במאמר שעומד להתפרסם בקרוב, על חופש הביטוי האקדמי, שבחוקת גרמניה, חופש אקדמי היא זכות חוקתית, ובלבד (וזה סייג חשוב) שהוא לא מנוצל לערעור הבסיס החוקתי של המדינה. כך שלמעשה, ההגבלה המוטלת על אנשי אקדמיה, בגלל ובמסגרת תפקידם המעצב, גדולה יותר מזו המוטלת על שאר האזרחים. אין כאן הצעה לאמץ את המודל הגרמני. אך יש כאן חומר למחשבה לצורך הדיון הציבורי הנחוץ כל כך.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

יואל גולובנסקי, הנשיא המייסד של המכון לאסטרטגיה ציונית, קובע שהטיה האנטי-ציונית באקדמיה הישראלית הינה "בדוקה ומתועדת"

התופעה והדינמיקה של שיבוט עצמי אקדמי נחקרה רבות בעבר, ואין צורך במכון לאסטרטגיה ציונית על מנת לחשפה (למשל אצל Politically Correct University, Maranto, Redding, Hess; 2009 ובכתביו של פרופ' הרווי מנספלד מהרוורד). ...

השאלות הרלוונטיות להערכת המחקר, הן האם מסקנותיו מדויקות? האם הטיה אנטי ציונית, בדוקה ומתועדת, במחלקות לסוציולוגיה באוניברסיטאות ישראל איננה סוגיה בעלת חשיבות ציבורית עליונה? ללא ספק, חיוני לדעת האם קיימת הטיה עקבית בנושא כלשהו במחלקה אקדמית כלשהי באוניברסיטה ישראלית כלשהי. החשש איננו תיאורטי. לא עוד. הוא מוכח באופן אמפירי במחקר. ...

המחקר מצא כי האקדמיה הישראלית מרפה את ידיהם של המבקשים לחקור מנקודת מבט ציונית, ואף מונעת מן הסטודנטים, דה פקטו, חשיפה הוגנת לפרדיגמות ופרספקטיבות ציוניות. אם עובדות אלה נכונות, אפילו בחלקן, מדובר בסיכול ובהכשלת החופש והמצוינות האקדמיים באופן שחותר תחת אושיות האקדמיה כולה.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

פרופ' אלישע האס, ויו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי, מאשים את השמאל הקיצוני הישראלי ברמאות; תומך בשר החינוך גדעון סער

אולם החופש האקדמי אינו תחליף לאחריות אקדמית. לפרופסור הניצב בפני תלמידיו בכיתה כוח רב להשפיע על עתידם. מכוח החופש האקדמי הוא מכתיב את גופי הידע והדעה שעליהם ללמוד ואילו תשובות שישיבו במבחנים יזכו אותם בתואר אקדמי. כגודל הכוח גודל האחריות.

טוב עשו מי שהעלו את הנושא, וראוי שייערך דיון ציבורי ונדע שהחופש האקדמי אכן נשמר בצורה אחראית. מי שמשווה את אחריותו של השר למקרתיזם מטה את הדיון ביודעין. מי שמתיימרים להיות אבירי ביקורת התרבות והחברה אמורים להיות הראשונים שישמחו להיות הם עצמם מושאי ביקורת.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

אשר מעוז, הפרופסור למשפט חוקתי באוניברסיטת ת"א, מפריח את תורתם השגויה של חברי הסגל המגנים בעצומה את הביקורת של נשיאת כרמי על ניב גורדון

דבריה של כרמי זכו לקיתונות של ביקורת, והיו מי שקראו לה ללמוד מממשלת שבדיה חופש ביטוי מהו. בעצומה, שעליה חתמו 185 חברי סגל אקדמי, הם קראו "לכל חברי האקדמיה בישראל להגן על חירות הביטוי ועל החופש האקדמי בישראל".

קשה להבין מה עניין החופש האקדמי לכאן. ד"ר גורדון לא הוגבל במחקר האקדמי ובהוראה שלו. בפרסמו מאמר בעיתון, אין איש אקדמיה שונה מכל אדם אחר. שניהם זכאים לחופש הביטוי. מן הצד האחר, מפני מה מבקשים החותמים לפגוע בחופש הדעה והביטוי של כרמי עצמה? קשה אף להבין כיצד המוחים רואים בהסתייגות מדבריו של גורדון פגיעה בחופש האקדמי. נהפוך הוא. גינוי מאמרו של גורדון מהווה הגנה על חופש זה. קריאה להטיל חרם אקדמי היא הפוגעת בחופש האקדמי (ואני מתעלם לצורך זה, מן העובדה הברורה שגורדון עצמו לא ייפגע מן החרם. הוא ימשיך ליהנות משני העולמות: גם להיות סמוך על שולחנה של אוניברסיטת בן גוריון המוחרמת, וגם להיות יקירם ובן חסותם של המחרימים).

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

אשר מעוז, פרופסור למשפט חוקתי באוניברסיטת ת"א, קובע שהחרם האקדמי הוא שפוגע "יותר מכול בחופש האקדמי"

מרצה נוסף קורא להטיל חרם על מדינת ישראל במחאה על הכיבוש; ואילו חברו קורא להטיל חרם אקדמי על האוניברסיטאות בישראל לרבות זו שבה הוא מועסק; תלמידיו של מרצה אחר טוענים שהוא משתיק אותם כאשר הם חולקים על דעותיו. ...
התופעה שפוגעת יותר מכל בחופש האקדמי הינה החרם האקדמי. נשק זה - גם אם המטיפים לו מכוונים אותו כלפי מדיניות הממשלה - פוגע פגיעה אנושה דווקא בחופש לחקור ולהתפתח, זאת משום שהוא מנתק את החוקר הן ממקורות המימון למחקריו והן משיג ושיח עם עמיתיו, שהוא כה חשוב במחקר האקדמי. לא ניתן אף להתעלם מכך, כי דווקא מי שקורא לחרם לא ייפגע ממנו. הוא נהנה משני העולמות - גם מן הזכויות כחבר האוניברסיטה המוחרמת וגם מכך שעליו לא יחול החרם שהוא מטיף לו.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

פרופ' אמנון רובינשטיין מאשר: המעקב והחשיפה של קיצוניים באקדמיה הישראלית לגיטימיים

כאשר המעקב, מביא את דבריהם של אנשי האקדמיה בלשונם ומבקר אותם בלשון אקדמית, אין בכך יצירת סביבה עויינת המגבילה את הגיוון האקדמי. בנוסף, לדעת המחבר, אם גופים אלו הם התארגנות להבעת דעה של סטודנטים אזי זו מוגנת לפי סעיפים 5 ו- 6 לחוק זכויות הסטודנט התשס"ז 2007

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

גוברים הקולות לפסול את החרם בשם "החופש האקדמי"

מזה שנים עומדים מוסדות אקדמיים ישראליים תחת מתקפה של חברי סגל ישראלים, שמסתובבים בעולם וקוראים לאיגודי מרצים להחרים את האוניברסיטאות הישראליות. חלק מהם מגדילים לעשות ומעודדים גופים כלכליים למשוך השקעות מהארץ בכלל ומהאוניברסיטאות בפרט, להחרים את ישראל ואת מוסדותיה האקדמיים ולהטיל עליה ועליהם סנקציות. את פעילותם הם מצדיקים בכך שהחירות האקדמית מקנה להם זכות אפילו לקעקע את היציבות הכלכלית של המוסדות שמהם הם מקבלים את משכורותיהם, והמדינה – המממנת את משכורותיהם – חייבת לפרנס אותם למרות שהם מסיתים נגדה ומסכנים את קיומה.
...
אין שום סיבה המחייבת מדינה, כמו גם כל ארגון אחר, לפרנס ולממן את מי שמסתובב בעולם וקורא להטיל עליה חרמות וסנקציות, שכן הוא מעמיד בסכנה את הלגיטימיות שלה ובכך גם את קיומה.
...
על שר החינוך שממונה על תקציבי האוניברסיטאות להקים באופן דחוף ועדה שתקבע כללי אתיקה לפעילות החוץ אקדמית של כמה עשרות חברי סגל, כדי להגן על החופש האקדמי מפני ניצולו לרעה, ולהגן על מוסדות ההשכלה הגבוהה מפני קריסה כלכלית ומדעית. זאת כתוצאה מפעילותם חסרת האחריות של מי שהפכו עצמם לפוליטיקאים במסווה אקדמי

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

דרור אידר, חוקר הספרות, העורך והמלחין הנודע, חושף את הצביעות באקדמיה הישראלית: חירויות המחשבה וחופש הביטוי שמורות "רק לאנשי שמאל"

לא חירות המחשבה והביטוי עמדו לנגד עיני החותמים אלא שמירה על אנשי הגילדה שלהם, ובעיקר על חירויות המחשבה, שבקרב חברי הגילדה הזאת שמורות כמעט תמיד רק לאנשי שמאל, בעיקר מהאגף הרדיקלי. האקדמיה הישראלית מלאה לאין שיעור בחוקרים החותרים תחת קיומה במסווה של חירות אקדמית. עד כאן. אומה החפצה חיים צריכה ללמד עצמה לומר למערעריה "ניצרו לשונכם מרע". ומי אמור לעשות זאת אם לא מנהיגיה?

דבריו האמיצים של שר החינוך, גדעון סער, כי דווקא תומכי החרם הם אלה שפוגעים בחופש האקדמי, מייצגים את דעת רוב אזרחי ישראל וגם רבים באקדמיה. כמה עצוב שגם חותמי העצומה הנוכחית שותפים לפגיעה זאת

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

בן דרור ימיני, עורך עיתון מעריב, מתאר את המקרתיזם האקדמי האמיתי הנעשה בידי שמאלנים אקדמאיים אנטי-דמוקרטיים

שורה של מרצים בכירים באוניברסיטאות ישראליות מחרפים ומגדפים את ישראל. התרגלנו כבר חלקם גם דורשים את החרמת ישראל. גם לזה התרגלנו. כאשר מישהו מעז לומר עליהם מילת ביקורת, בין שזה שר החינוך גדעון סער או בין שזה הפרופסור אלן דרשוביץ, הם מייללים על הפגיעה בחופש האקדמי שלהם.
...
בשם העצמאות האקדמית יפוטרו מרצים שחורגים מהקו. מרצים צעירים כבר התלוננו בפני הח"מ שאין להם סיכוי לקבל משרה משום שהם אינם חלק מהמקהלה. הפיטורים של ד"ר לויט מוכיחים שהמקרתיזם כבר כאן. הוא פועל בחסות "החופש האקדמי".

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

רונן שובל, ראש תנועת "אם תרצו", מאשים את הפוסט-ציוניים "בבריחה מדיון ענייני" מהשאלות הנוקבות

הניסיון לברוח מדיון ענייני בנושאי ההטיה האנטי ציונית בחלק מהחוגים, ותחושת ההדרה וההשפלה שחשים סטודנטים רבים, לא יצלח. גם הטחת הגידופים בנוסח "מקארתיזם", "פאשיזם" ו"סטליניזם" ח"י פעמים ביום לא תמנע מהציבור ומהסטודנטים הדורשים תשובות לשאול שוב ושוב את השאלות הבאות: האם במקומות מסוימים באקדמיה קיים ייצוג יתר להשקפות פוסט ציוניות ללא פרופורציה כלשהי לייצוגן של ההשקפות הללו בציבור? ממה מצב זה נובע? האומנם מצוינות אקדמית קיימת בעיקר אצל בעלי השקפות כאלה, או שמא בעלי השקפות כאלה מקדמים את אנשי שלומם?

האם נכון הוא שחברי סגל אקדמי, שהם בעלי עניין מובהקים, הם שיתחמו את גבולותיו של "החופש האקדמי", או ליתר דיוק יקבעו שבשם ה"חופש" הזה הכל מותר? האם לציבור, לשר החינוך ולארגונים לא ממשלתיים אין זכות להשתתף בתחימת גבולותיו של "החופש האקדמי"? האם עצם העלאת השאלה היא בגדר סתימת פיות וציד מכשפות? ואולי דווקא צעקות ה"מקארתיזם" הן הניסיון לסתום פיות?

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

קלמן ליבסקינד, כתב מעריב, מביע דעת על הגילויים האנטי-ישראליים ע"י אקדמאים ישראליים שמוזכרים בדו"ח של "אם תרצו"

המחברים מזכירים את הפרס שהוענק למחקר שנערך באוניברסיטה העברית ואשר "גילה" כי חיילי צה"ל נמנעים מלאנוס נשים פלשתיניות רק מטעמים גזעניים. הם מספרים על מרצה שלכיתתו לא יכול היה להיכנס חייל במדים, על מרצה שתיקנה במבחן את הביטוי "ארץ ישראל השלימה", שכתב סטודנט, ל"פלסטין המאוחדת",  על מרצה שאצלה למלחמת העצמאות קוראים "מלחמת 48", על קליניקה באוניברסיטת חיפה העוסקת בסיוע לאסירים ביטחוניים ועל תכנית באוניברסיטת ת"א שבמסגרתה מתנדבים התלמידים בארגוני השמאל הרדיקלי ומקבלים על כך מילגה. הדו"ח כולל מחקר, שפורסם לפני שנתיים, אשר בדק את חומרי הלימוד הנלמדים בחוגים למדעי המדינה. הממצאים הראו ש-80 אחוזים מהחומר העוסק בלאומיות ובציונות מבוסס על רשימת מקורות המייצגת גישות פוסט ציוניות או אנטי לאומיות

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

דני קשמרו מחדשות ערוץ 2 חושף פעילים מהשמאל האנטי-ישראלי: קובי סניץ (אוניברסיטת בן גוריון, החוג למתמטיקה), עמנואל פרג'ון (האוניברסיטה העברית, חוג למתמטיקה) וחיים בראשית (אוניברסיטת מזרח לונדון, החוג ללימודי תרבות)

זה היה עוד שבוע קשה לתדמית של ישראל בעולם. להקות ביטלו ביקור כאן, ארגונים בעולם קראו להחרים מוצרים תוצרת הארץ, ונציגים ישראלים בחו"ל ספגו גידופים ואפילו מכות. אנחנו פגשנו את הישראלים שלא רק מצדיקים את המהלכים האלה - אלא יוזמים אותם בעצמם. עד כמה זה דמוקרטי? או לגיטימי? מה שבטוח, לא תישארו אדישים... והדברים האלה צריכים להטריד את כולנו.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

פרופ' אברהם דיסקין מעיד על השתלטות האנטי-ציונים באקדמיה

הפרסום ב"ישראל היום" של דו"ח "אם תרצו" גרר תגובות אין קץ ברשת השיח של אנשי מדעי החברה באינטרנט. די להתבונן בתגובות שהתקבלו, כדי לדעת לאן נושבת הרוח. דו"ח "אם תרצו", למרות פגמיו, משקף לצערי תופעה אמיתית. [השתלטות השמאל האנטי-ציוני הקיצוני על האקדמיה]

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

השמאל באקדמיה – הסערה

בעקבות הכתבה ב"ישראל היום" על השמאל הקיצוני באוניברסיטאות: בימין מאשימים - "הם המקארתיסטים האמיתיים" אבל בשמאל מזלזלים.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

דוח חדש של תנועת "אם תרצו" מעיד על 80% של ההוראה בגישה אנטי-ציונית במחלקות למדעי המדינה באקדמיה

באוניברסיטה בבאר שבע, הנקראת על שמו של דוד בן גוריון, שמעו תלמידי הקורס "מבוא לפוליטיקה וממשל" שאותו בן גוריון היה "חרא של בן אדם", כדברי המרצה איילת הראל שלו (שוהה בחו"ל ולא העבירה את תגובתה לתלונות בדו"ח). הם גם נאלצו לצפות, כחלק מחובות השיעור וכחלק מחומר הבחינה, בסרט "שיחות עם עזמי בשארה".

עוד בחומר הלימוד של הקורס, ובמסגרת נוכחות החובה: ניתוח כתבה עיתונאית המעודדת סרבנות והאזנה להרצאה מפי ח"כ דוב חנין, איש מפלגת חד"ש, על משנתו הפוליטית.

לינק לדוח של "אם תרצו"
http://www.stuffings.co.il/Im-Tirzu/AcademicSpeechGag.pdf

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

צעדה של אקדמי השמאל בשכונת שמעון הצדיק בירושלים תחת הכותרת "הכיבוש זה כאן" [או בכותרת חלופית: שטח נקי מיהודים]

עשרות אנשי אקדמיה בכירים יקיימו ביום רביעי צעדה בשכונת שייח' ג'ראח במחאה על פינוי המשפחות הערביות מבתיהן. הצעדה תיערך תחת הכותרת: "הכיבוש זה כאן, 3 דקות מהר הצופים" [ועוד פחות מאתר הפיגוע של שיירת הדסה]

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

איזי ליבלר משתמש בסגל האנטי-ישראלי באוניברסיטת תל אביב בתור דוגמא לאקדמאים שחצו את הגבולות שבין החופש האקדמי לבין "פעילות חתרנית"

למרבה הצער, האירוע באוניברסיטת תל אביב הוא רק דוגמה ומשל. אולי ראוי לציין כאן כי ענת קם, שהתהדרה בגניבת מידע מסווג מצה"ל בשם חופש הביטוי וניסתה להציג עצמה כדמות הרואית, למדה בחוג לפילוסופיה של אוניברסיטת תל אביב, חוג שבו מרצים קראו לחרם גלובלי על ישראל. חופש הביטוי הוא מרכיב חשוב ביותר בדמוקרטיה, אך יש למתוח קו ברור בין חירות אקדמית לבין עבירה על החוק ופעילות חתרנית.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

אוניברסיטת תל אביב – מרצים רצו וקיבלו חרם

ג'רוסלם פוסט דיווח על התפטרותו של מרק טננבאום מחבר הנאמנים של אוניברסיטת תל-אביב ומתפקידיו במוסד. זאת על רקע הוויכוח בשאלה אם החירות האקדמית מתירה למרצים לקרוא לסנקציות על ישראל, להחרים אותה ואת המוסדות האקדמיים שלה, ולקרוא למדינות, לאנשים ולגופים כלכליים בעולם למשוך מהם השקעות ותרומות.

טננבאום העלה בפני חבר הנאמנים הצעת החלטה לבקש מסנאט האוניברסיטה לבדוק את הפעילות הפוליטית של מרצים הנעשית בשם האוניברסיטה: כמה מהם דרשו להטיל חרם על ישראל ועל האוניברסיטה שלהם, שממנה ומהכסף שתורמים לה אנשים כמו טננבאום הם אוכלים את לחמם. טענתו איננה נגד עמדותיהם הפוליטיות, אלא נגד העובדה שהם מנצלים את השיוך האקדמי שלהם כחברי סגל באוניברסיטת תל אביב כדי לקדם את החרם על ישראל ועל אוניברסיטה זו.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

ראוי לצל"ש! פרופ' אילן גור-זאב קוטל את ה"פילוסופיות" האופנתיות האנטישמיות האקדמאיות

מאמפתיה לסבל הקורבנות של הקולוניאליזם היא מגיעה להזדהות עם "אלימות-הנגד" ומשם היא ממשיכה. לאן? היא ממשיכה להעדפת הרטוריקה על פני הפילוסופיה, ובסופו של דבר להזדהות עם ההיספגות בתוככי האלימות כמטרת האלימות. הפילוסוף הפרוגרסיבי ז'יז'ק אומר לנו זאת במפורש: אל לנו לברוח מהאלימות או לנסות לצמצמה, אלא להפך, עלינו להתגייס לאלימות דמוקרטית מהפכנית חדשה שאין לה יומרה לאמת. וחברנו אדם טננבאום, המעמיק שבגיבורי התרבות התל-אביבית, מדייק עוד יותר מאילן פפה, יהודה שנהב ועדי אופיר, ומציג את הייעוד הפוסט-מטאפיזי העליון: אלימות שהשתחררה מכל גבול, אמת מידה או מטרה; אלימות טהורה כמטרת האלימות. היא, שהשתחררה מהפרימיטיביות של אשליית אלימות-הנגד הפוסט-קולוניאליסטית, רשאית להתיימר באמת הקסם לחולל מעין הטהרות עוצמתית בעולם שאין בו מקום לאשליית האמת, הצדק והקדושה

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

צה"ל נוהג באפליה: התעלמות מדברי ההסתה של 350 "רבנים" אקדמיים והפורום האנטי-ישראלי "אלף" של אוניברסיטת חיפה

גם באוניברסיטת חיפה, שם חתמו כ-40 אנשי סגל על עצומה הקוראת לסרבנות, יש לצה"ל "הסדר": תלמידי המכללה לביטחון לאומי לומדים שם (גם אילן פפה לימד בתוכנית) לתואר שני, חניכי קורס חובלים - לתואר ראשון, וכך גם אנשי חיל המודיעין. והנה, במחשב המרכזי של האוניברסיטה, תחת הכותרת "פושעי מלחמה", פירסם גוף המתקרא "אלף" תצלומים של עשרות קצינים (בין השאר: גבי אשכנזי, יוחנן לוקר, יגאל סלביק, יואב מרדכי, אבי בלוט, יובל חלמיש, הרצי הלוי, גור רוזנבלט וגם ציפי לבני), ובכך התיר את דמם.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

אוניברסיטת חיפה – דוד בוקעי (חוג למדעי המדינה) – בו דרור ימיני, עורך מעריב, יוצא נגד האח הגדול המגביל את החופש האקדמי באופן מפלה

אנשי אקדמיה ישראלים מהשמאל שמפרסמים דברי בלע כנגד המדינה אינם זוכים לתגובת השלטונות. ... כל דברי הבלע והארס הללו לא זכו מעולם לחקירת משטרה. חופש הביטוי האקדמי, בגרסה הישראלית, כולל הכל או כמעט הכל - עד שמגיעים לד"ר דוד בוקעי מאוניברסיטת חיפה. במרס 2005 הוא "זכה" להיות המרצה הראשון שנפתחה נגדו חקירה בעקבות דברים שנאמרו במסגרת אקדמית. השבוע נשבר עוד שיא, כאשר בוקעי התבקש על ידי פרקליטות המדינה לחתום על הצהרה המנסה להגביל את החופש האקדמי שלו. ... המשטרה, לגמרי כצפוי, המליצה על סגירת התיק. המרצה מחיפה זכה גם לטיהור וגם למכתבי התנצלות, אבל המשנה לפרקליט המדינה שי ניצן החליט על פרוצדורה חדשה: לא סגירת תיק, אלא סגירה על תנאי. ניצן רוצה להפוך את בוקעי למרצה על תנאי. כך שבישראל מותר לומר דברי בלע על ישראל מצד שמאל, אבל התבטאות מימין תביא להליך פלילי מצד האח הגדול.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

אוניברסיטת חיפה – דוד בוקעי (חוג למדעי המדינה) עובר אינקוויזיציה בישראל

בצעד חריג מבקשת פרקליטות המדינה מהמזרחן ד"ר דוד בוקעי מאוניברסיטת חיפה להביע צער על התבטאויותיו מהעבר בגנותם של הערבים, ואף שיחתום על הצהרה כי לא ישוב בעתיד על התבטאויות דומות, ואם יחזור עליהן - יועמד לדין. כל זאת אף שתיק החקירה שנפתח נגדו לפני כארבע שנים בטענה להסתה נסגר בלי אשמה. ... לדברי ד"ר בוקעי, נוסח ההצהרה היה "אני מביע בזה את צערי על כל ההצהרות שנתתי בכיתה, ומוזהר שאם בפעם הבאה אצהיר הצהרות כאלה - אעמוד לדין על הסתה". בוקעי סירב לחתום על ההצהרה ועזב את התחנה כשהוא זועם ונעלב. "מעולם לא אמרתי את הדברים אשר יוחסו לי", אמר ד"ר בוקעי אתמול למעריב, "ואני עומד לתבוע את כל מי שייחס לי דברים שאין בהם אמת. שמי מופיע באתרים נאציים בעקבות דברים שכלל לא אמרתי. אני לא נוסע לאירופה בגלל הדברים שיוחסו לי, ואני לא מתכוון לשתוק עוד".

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

רונן שובל, יו"ר תנועת אם תרצו, מעיד על האוירה האנטי-ציונית הנרחבת בקמפוסים

אולם ההטיה הפוליטית באוניברסיטאות, היא מעמיקה יותר, וחריפה יותר מהתחושה אותה הביעו מספר לא מבוטל של סטודנטים באוניברסיטת ת"א. ראשית ההטיה הפוליטית איננה מסתכמת בשמאל מול ימין. ההטיה הפוליטית המשמעותית יותר היא הדרה שיטתית וחוסר לגיטימיות של עמדות ציוניות ברוב האוניברסיטאות בארץ. למעשה זה שנים אחדות שהתקינות הפוליטית באוניברסיטאות ובמכללות שונות בארץ, היא תקינות אנטי ציונית, או לכל הפחות פוסט ציונית. עמדות ציוניות העומדות ימינה ממר"צ זוכות לקיטונות של בוז, משל היו טוקבקים, אליהם אין צורך להתייחס ברצינות. ... זו האווירה בקמפוסים, ולכן תלמידה הקובעת שחיילי צה"ל הם גזעניים משום שהם לא אונסים נשים פלשתינאיות, זוכה לפרס בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית. מכיוון שהאנטי-ציונות פושה בקמפוסים, מרצים שונים מרשים לעצמם לגרש מהכיתות חיילי מילואים המגיעים לכיתות במדים, ואף יש הקוראים להטלת חרם בינלאומי על ישראל.

לעיין בפוסטר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

תנועת הסטודנטים אם תרצו קורא לסטודנטים לדווח על חברי סגל אנטי-ישראליים

מצורף פוסטר מטעם תנועת הסטודנטים אם תרצו שפורסם השבוע בכל האוניברסיטאות ומכללות השבוע. נאמר בפוסטר שסטודנטים אשר חוו הטפה פוליטית או במהלך הרצה או מתוך תכניות לימודים מוזמנים להשאיר עידות אצל תנועת אם תרצו.

לעיין בפוסטר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

תנועת אם תרצו מגישה לח"כ אורלב, יו"ר ועדת החינוך, דרישה לחקור כל המקרים של סתימת פיות של הקול הציוני בכל האוניברסיטות ומכללות

בכתבות שפורסמו בעיתון "הארץ" בתאריכים 9-10.11.09 עולה כי באוניברסיטת תל-אביב קיימת תופעה של סתימת פיות סטודנטים המביעים עמדות ימניות. ברצוננו לחדד עניין זה ולהצביע על כך שהתופעה הבאה לידי ביטוי בכתבות ב"הארץ" איננה ייחודית כלל לאוניברסיטת תל-אביב ונפוצה גם באוניברסיטאות ובמכללות אחרות. הבעיה חמורה אף יותר מן המובא בכתבות, שכן לא מדובר רק על סתימת פיות של הימין, אלא סתימת פיות של עמדות הקול הציוני, מצד שמאלנים וימנים כאחד וזאת אל מול הקול המרכזי שבא לידי ביטוי באוניברסיטאות ובמכללות שהינו קול אנטי ציוני חד וברור, שבמסגרתו מובעות עמדות השוללות את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית-ציונית ואף שוללות את זכותו של צה"ל מלפעול ולהגן על המדינה.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

האוניברסיטה העברית – זאב שטרנהל (חוג למדעי המדינה) - ישראל אשמה עד שתוכח אחרת וגם אז אשמה.

כל אחד מבין שלהתנגדות הצבא לחקירת ההאשמות שהועלו נגדו יכולה להיות רק סיבה אחת: יש מה להסתיר. יש דרך פשוטה לשכנע שכל חקירה נוספת מיותרת, והיא כמובן חשיפת התחקירים שביצע הצבא עצמו. פומביות היא אחד מיסודות המשפט. אין שום סיבה להאמין לצבא יותר מאשר לכל גוף ציבורי אחר. לכן כל שצריך לעשות הוא, להציג את החומר לציבור.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

פרופ' אשר מעוז תוהה מי מגן על חופש הגינוי

קשה להבין מה עניין החופש האקדמי לכאן. ד"ר גורדון לא הוגבל במחקר האקדמי ובהוראה שלו. בפרסמו מאמר בעיתון, אין איש אקדמיה שונה מכל אדם אחר. שניהם זכאים לחופש הביטוי. מן הצד האחר, מפני מה מבקשים החותמים לפגוע בחופש הדעה והביטוי של כרמי עצמה? קשה אף להבין כיצד המוחים רואים בהסתייגות מדבריו של גורדון פגיעה בחופש האקדמי. נהפוך הוא. גינוי מאמרו של גורדון מהווה הגנה על חופש זה. קריאה להטיל חרם אקדמי היא הפוגעת בחופש האקדמי.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

איזי ליבלר, סגן נשיא לשעבר של הקונגרס היהודי העולמי, כותב  בעיתון "ישראל היום" לחוקק חוק נגד הפצת השמצות שקריות על חיילי צה"ל [כמעשה ענת מטר - אוניברסיטת ת"א]; משווה את ההשמצות של אותם אקדמיים "אוכלי שנאה עצמית" כמעשי בגידה

מה שהופך את המצב לסוריאליסטי אפילו יותר הוא התנהגותה של קבוצה קטנה אך קולנית של ישראלים, התומכים ומעניקים אמינות לעלילות המתועבות המתואמות על ידי אלו שמבקשים להשמציץ את פעולות ההגנה העצמית הלגיטימיות של המדינה שלהם.
אני לא נרתע מהמושג שלעיתים נעשה בו שימוש לרעה, "יהודים אוכלי שנאה עצמית", על מנת לתאר את אנשי האקדמיה, העיתונאים והארגונים הלא-ממשלתיים הישראליים אשר משתפים פעולה עם קבוצות אנטי-ישראליות בחו"ל, במטרה לקדם דמוניזציה, החמרה ודה-לגיטימציה של המדינה שלהם עצמם.
בדמוקרטיה שי חוקים המגינים על כל אדם מפני השמצה, ומענישים את מי שמכפיש את שמו של חף מפשע. ישראל נמצאת במלחמה, והקרב על דעת הקהל הוא מרכיב חשוב בסכסוך. להכתים אומה על ידי הצגה שגרית של חייליה כרוצחים גחמניים זו השמצה שהיתה עשויה להיחשב בגידה במדינות רבות. אם מאפשרים להכפיש או להפיץ שקרים גמורים, הדבר לא רק מערער את המוסד הלאומי אלא גם מסכן את ביטחוננו. יש לקדם חקיקה שתאפשר להעמיד לדין את מי שבאופן מודע מפיץ הכפשות ומשמיץ את המדינה, ובמקביל להשתדל לא לפגוע חופש הביטוי. יש גם לחייב קבוצות המקבלות מימון מממשלות זרות להצהיר על כך, כדי שנדע שהם ממונים על ידי גורמים זרים.
המאבק לשמירה על המוניטין שלנו כעם הגון ומסורי הוא מרכיב חשוב במאבקנו לשלום וביטחון. אם לא נצליח לנקות את החצר האחורית שלנו, ניתן יתרון לאויבינו ולאנטישמים המנסים לחסל אותנו.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

אתגר לפרופסורים למשפטים הישראליים מ- IsraCampus

Isracampus מוציא בזאת אתגר פומבי לפרופסורים ולמרצים למשפטים באוניברסיטאות ובמכללות הישראליים להגן על חופש דיבור!  הללו מתבקשים לגנות את הדיכוי באופן מקרתיסטי של חופש הדיבור והרדיפה הפוליטית של המורה והרב ישראל שירן ופיטוריו האנטי-דמורקרטיים מבית הספר התיכון מוריה-ברקאי בחיפה.  הרב שירן הודח מתפקידו והוכפש שמו ע"י שרת החינוך דאז, יולי תמיר, מכוון שהעיז להביע דעה פוליטית מנוגדת לדעתה האישית שלה. הוא הביע התנגדות ללימודי הדוקטרינה הפוליטית-אידיולוגית של יצחק רבין ז"ל בתור אינדוקטרינאציה מעין תאולוגית בבתי הספר בישראל.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

אקדמים ישראליים קומוניסטיים משתתפים בסבב חדש של ימי סטלניזם

אוניברסיטת תל אביב עוד לא נרגעה מיום הסטלניזם בקמפוס שאירעה לפני שבועות אחדים ועכשיו כנס חדש לסטלניזם במאי. מבין המשתתפים יהיו בכירים מהמפלגות הקומוניסיטיות, המרגל למחבלים אודי אדיב, פרופ' עמנואל פרג'ון (אוניברסיטת העברית - חוג מתמטיקה), פרופ' אורי רם (אוניברסיטת בן גוריון - חוג לסוציולוגיה) ואחרים

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

הגולאג מגיע לאוניברסיטת תל אביב

אוניברסיטת תל אביב פותחת את שעריה לכנס ה 90 של מק"י - המפלגה הקומוניסטית האנטי-ישראלית התומכת בטרור

מבין המרצים בכנס:
דניאל בר-טל (אוניברסיטת תל אביב)
יואב פלד (אוניברסיטת תל אביב)
אביבה חלמיש (האוניברסיטה הפתוחה)
אורי רם (אוניברסיטת בן גוריון)
אילנה קופמן (האוניברסיטה הפתוחה)
אמל ג'מאל (אוניברסיטת תל אביב)
גדי אלגזי (אוניברסיטת תל אביב)

לעלון פרסומת המקורי עקוב אחר הלינק כאן

עורך מעריב – בן דרור ימיני – מגנה את הפוסט-ציוניסטים האנטי-ישראליים

ולמרות זאת, יש "מכובדים" ממנה. ישראל שמיר, למשל, הפך לאנטישמי לכל דבר ועניין. בארץ הוא כלל אינו מוכר, למרות שהוא מתגורר בינותינו. בעולם הרחב, בעיקר באירופה, הוא שם דבר. הוא אפילו הופיע בבית הלורדים בלונדון. אחרים, כמו אילן פפה מאוניברסיטת חיפה או נוה גורדון מאוניברסיטת חיפה, לא הגיעו לדרגה המתועבת הזאת. אבל הם מפיצים בעולם מאמרים נוטפי ארס אנטי-ציוני. חלקם מגיעים לאתרים אנטישמיים. אוהבים אותם שם.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

כשהאקסלי פגש את אורוול

השאיפות הפוסט ציוניות הקיצוניות של מחוללי אוסלו, והתקרבותם הרעיונית והמעשית הפרגמאטית לראשי ארגוני הטרור בעבר ובהווה, הולידו כיסי התנגדות פעילים, של ציבור גדול ומדוכא עליו מפעיל ממסד המטריקס האוסלואידי את כל השיטות האורווליאניות האפשריות והמומצאות כמיטב המסורת והז'אנר: גירושים המוניים, החרבת כפרים - גם כאלו שנבנו לפני 67, כמו כפר דרום - מעצרים מנהליים, אלימות נגד מפגינים, דמוניזציה ממוסדת של 'המתנחלים', 'הימניים הקיצוניים', 'הפשיסטים שמעבר לקו הירוק', 'מתנגדי הדמוקרטיה' ו'מערערי הסדר הטוב' לצד פרופוגנדה תקשורתית אינטנסיבית, מצעדי 'שלום' מבוימים, הפיכת הטרוריסטים ומכחישי השואה דוגמת אבו מאזן (מחמוד עבאס) וערפאת ל'פרטנרים' ו'למתונים' והנחלת אינדוקטרינציות פוליטיות בבתי הספר (דוגמת החובה ללמוד את 'מורשת רבין' וכו').

הרעיון להגביל את תחומי התודעה הביא את יוצרי התשתית הרעיונית, הפסוודו פילוסופית, להציע פרוגראמות מעשיות לשליטת הממסד בזיכרון ולהפעלה של השכחה ממוסדת. מאמרים בשבח מחיקת הזיכרונות בשירות עריצות המטריקס האוסלואידי נכתבו ע"י יהודה אלקנה, אורי רם, שמעון פרס- שקורא לביטול לימודי ההיסטוריה בכלל ועוד. ללא ספק מדובר כאן במגמה אורווליאנית מובהקת של שליטה והכוונה של הזיכרון הקולקטיבי ושל ההיסטוריוגראפיה בשירות אידיאל העריצות הפוליטית האוסלואידית.

היסטוריונים המתבססים על בורות, בערות וריקבון מוסרי דוגמת זנד, מעלים כעת חיה תיאוריות לפיהן אין אנחנו בכלל המשך היסטורי של 'העם היהודי' ולפיכך אין לנו כלל זכות למדינת לאום. אישים כמו פפה, גורדון, פינקלשטיין, חומסקי ואחרים נעים על ציר קבוע המתנדנד בין הכחשת שואה ומחיקת הזיכרון היהודי המשמעותי ביותר בעת החדשה ואולי בכלל, ועד צמצום משמעותי של ממדיה. האקטיביזם השיפוטי, מורשת אהרן ברק האמיתית, לא בא לעולם אלא כדי למצוא צידוק קונסטיטוציוני לעבריינות הפוליטית הממוסדת של אנשי המלייה של המטריקס האוסלואידי. הפקעת לשון החוק מפשוטה, ויצירת המילון המשפטי החדש, דוגמת מילון 'השיחדש' של אורוול, מוצאת צידוק להחרבה ולייבוש של יישובים רבים, להגליה בכפייה של אוכלוסיה אזרחית עצומה ושומרת חוק, ליצירת מרחב מטוהר מיהודים על בסיס קריטריונים גזעניים (יודן ריין), ולכינונה של תופעת הפליטות הציונית בתוך ישראל בעידן הפוסט ציוני האורווליאני הנוכחי.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

ללמוד עם האויב

לגירסה המקורית: ללמוד עם האויב

גירסת מאמר זה באנגלית: Professors of hate

זרם היוזמות החדשות, המבקשות לשלול את הלגיטימציה של מדינת ישראל ניגר מהעולם האקדמי ללא הפוגה. עכשיו מדובר על חרמות אנטי-ישראליות, כפי שראינו רק לאחרונה, במעשה הנבלה של האגודה הבריטית של המרצים באוניברסיטאות.

למרבה הצער, אקדמאים ממוצא יהודי ממלאים תפקידי מפתח בהשמצת ישראל באוניברסיטאות רבות, באמתלת "תחושת הצדק יהודי". אבל האקדמאים מפיצי השינאה, המזיקים ביותר לישראל מצויים דווקא באוניברסיטאות שלנו. הם מוציאים את דיבת ארצם שלהם רעה, ומנסים לשכנע את הסטודנטים שלהם, שמדינת ישראל נולדה בחטא. להשפעתם השלילית בעולם יש השלכות הרסניות.