|
מפתח האתר
מוסדות חינוך ישראליים
Gallery of Rogues
חתימות של אקדמאים ישראליים על עצומות אנטי-ישראליות
|
האוניברסיטה העבריתהאוניברסיטה העברית – חנן חבר (החוג לספרות), הפאשיסט השמאלני, מקדם אחידות המחשבה וקובע שכל מי שיחשוב אחרת שייך לימין הפאשיסטי; מעודד החרם והתערבות גורמים חיצוניים בענייני הפנים של ישראלחוק האזרחות החדש הוא חוק טוב. בחשבון אחרון, הוא פועל לטובת מדינת ישראל. בראש ובראשונה החוק תורם להבהרת מצב העניינים במדינה, שבשנה האחרונה, ליתר דיוק מקיץ 2010, מתגבר הפן הפשיסטי שלה. החוק יגביר את הלחץ הבינלאומי על ישראל, ונראה שכעת זה המוצא היחיד שאולי יחלץ אותה ממצבה העגום. ... התקווה היחידה לבלימת הפשיזם לא תבוא מבפנים. היחלשות הכוחות הליברליים והדמוקרטיים, הלכודים בצבת המחויבות התיאולוגית שלהם ליהודיות המדינה, היא הסימן הראשון לכך. למעשה, מעטים המקרים בהיסטוריה של המאה ה-20 של פשיזם שנבלם מבפנים, ולא על ידי מלחמה חיצונית שגברה עליו. לכן, ככל שהאופי הפשיסטי של מדינת ישראל יתבהר יותר, כך יגדל הסיכוי שכוחות חיצוניים יפעלו נגד המדינה, אם בחרם כלכלי, שכבר צובר תאוצה, ואם באמצעים אחרים.
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1198191.html חוק להסרת מסיכות חנן חבר חוק האזרחות החדש הוא חוק טוב. בחשבון אחרון, הוא פועל לטובת מדינת ישראל. בראש ובראשונה החוק תורם להבהרת מצב העניינים במדינה, שבשנה האחרונה, ליתר דיוק מקיץ 2010, מתגבר הפן הפשיסטי שלה. החוק יגביר את הלחץ הבינלאומי על ישראל, ונראה שכעת זה המוצא היחיד שאולי יחלץ אותה ממצבה העגום. בעיקרו של דבר, אין המדובר בחוק מהפכני. הוא אינו עומד בניגוד למגילת העצמאות, אלא רק מאשרר אותה. הוא גם אינו עומד בניגוד לעמדה הקבועה של כל המפלגות הציוניות. ואכן, כשירון וילנסקי ניסה ביומן הערב של גלי צה"ל לברר אצל ציפי לבני מדוע היא מתנגדת לחוק, לא הצליח לקבל ממנה, כמו ממתנגדים אחרים לחוק, יותר מאקרובטיקה מילולית. גם הניסיון של אהוד ברק להוסיף להצהרת הנאמנות את מגילת העצמאות אינו מעיד על הבדל ממשי בינו לבין אביגדור ליברמן, ודאי שלא בינו לבין בנימין נתניהו, אלא רק מחצין את הקשר ההדוק בין החוק לבין מגילת העצמאות. שכן כל המפלגות הציוניות, וש"ס בתוכן, מאוחדות סביב המודל הסותר של "מדינה יהודית-דמוקרטית", כשברור לכל שהיותה של המדינה יהודית מביס דרך קבע את היותה דמוקרטית. היהודיות, כלומר האתניות והגזע שבסיסם בדת, היא תנאי הכרחי ומספק להצטרפות שוות זכויות למדינת ישראל. לכן מטרת החוק החדש היא לחזור ולהבהיר למצטרפים הלא יהודים, שהם נכנסים מלכתחילה אל המדינה היהודית כדיירי משנה נחותים, כשהחברות בקהילת היהודים הישראלית מבוססת על עקרונות דתיים של טוהר-דם, או בהליך דתי למהדרין. לכן מדינת ישראל, למרות הצהרותיה, היא בעליל מדינה יהודית, ולא דמוקרטית, הכובשת עם אחר ומפלה את אזרחיה הערבים. לכך, למעשה, מסכימות רוב המפלגות. לכן ההבדל בינן לבין ליברמן הוא רק בכך, שהוא מנסח את מה שהן מבקשות להבליע, אבל מאשרות בקריצה. כלומר, מה שהן אינן מתנגדות לו, אלא רק שואפות להסתירו מאחורי כסות של דמוקרטיה כביכול. התנגדות השר יצחק הרצוג לחוק איננה התנגדות לעצם הקונצפט ההרה אסון של מדינה יהודית דמוקרטית, אלא התנגדות לחשיפה גלויה של הקונצפט הזה. כל זה גם מסביר מדוע הפשיזם אכן יעבור ועובר כאן. העדר דמוקרטיה הלכה למעשה, בין היתר מתוקף חוקי מצב חירום; משבר בלגיטימיות של מערכת פרלמנטרית פעילה וביקורתית; פופוליזם, לאומנות פופוליסטית ושנאת זרים ומיעוטים; הפיכת המדינה לתכלית הכל, ומלחמת חורמה נגד כל מי שמערער על המיתוס המכונן של המדינה - הם לב הפשיזם כאן. החוק החדש מציע, כמו בפשיזם, חזון טוטלי של תחייה מחודשת של אתניות ולאומנות. ליברמן קורא בבהירות את המפה הפוליטית ומבין, שהמפלגות הציוניות בדבקותן בחזון של מדינה יהודית דמוקרטית לא יוכלו לבלום תהליך הנשען על דחיית הדמוקרטיה מפני האתניות שלה. שכן, בדיוק כמוהו, הן תומכות למעשה בהכפפת הדמוקרטיה לאתנוצנטריות היהודית. ליברמן יודע, שתהליך השלום, שהוא פועל במרץ להכשלתו, אכן ייכשל, ואחרי הכישלון תפרוץ כנראה עוד אינתיפאדה. הוא גם יודע, שהעם כולו יתאחד סביב התביעה להכות בפלסטינים. נתניהו, ככל הנראה, לא יגיב בעוצמה שהציבור יתבע ממנו; ואז יחסר רק המשבר הכלכלי הצפוי, וליברמן יופיע כמושיע וכמנהיג מדינת ישראל הפשיסטית. התקווה היחידה לבלימת הפשיזם לא תבוא מבפנים. היחלשות הכוחות הליברליים והדמוקרטיים, הלכודים בצבת המחויבות התיאולוגית שלהם ליהודיות המדינה, היא הסימן הראשון לכך. למעשה, מעטים המקרים בהיסטוריה של המאה ה-20 של פשיזם שנבלם מבפנים, ולא על ידי מלחמה חיצונית שגברה עליו. לכן, ככל שהאופי הפשיסטי של מדינת ישראל יתבהר יותר, כך יגדל הסיכוי שכוחות חיצוניים יפעלו נגד המדינה, אם בחרם כלכלי, שכבר צובר תאוצה, ואם באמצעים אחרים. לכן החוק, ושרשרת החוקים שיבואו בעקבותיו (חוק הנכבה, חוק החרם ואחרים), רק יגבירו את הלחץ הבינלאומי על ישראל, שרק ממנו תוכל, אולי, לבוא הישועה. הכותב הוא פרופסור לספרות עברית באוניברסיטה העברית
|