|
מפתח האתר
מוסדות חינוך ישראליים
Gallery of Rogues
חתימות של אקדמאים ישראליים על עצומות אנטי-ישראליות
|
אוניברסיטת תל אביבאוניברסיטת תל אביב - אייל גרוס (חוג למשפטים) תומך בקריאתו של ניב גורדון; תוהה למה ראשי אוניברסיטת בן גריון מתערבים
---------- Forwarded message ---------- אמיר נאה דרשת. אמנון - אף כי ברשימתו של ניב היתה קריאה לחרם, היא היתה להבנתי עמומה ולא היה ברור אם התיחסה לחרם האקדמי או חרם צרכני. מכל מקום, הרשימה עסקה גם בתיאור של ישראל כמדינת אפרטהייד. אני חושב שהאוניברסיטה יכולה וצריכה לפעול נגד חרם אקדמי. היא לא יכולה ולא צריכה לפעול נגד מרצה שתומך בו. מה שמטריד אותי עוד יותר הוא שדברי האוניברסיטה לא ניתקו בין הדברים השונים של ניב גורדון, ונראה שהם מתיחסים למכלול דבריו, ושהאוניברסיטה נוקטת עמדה בקשר לשאלה האם ישראל היא מדינת אפרטהייד והאם מותר או אסור לניב גורדון לומר את זה. לאוניברסיטה לא צריכה להיות עמדה לגבי מרצה שאמר זאת כפי שלא יכולה להיות לה עמדה על מרצה שאומר שישראל היא דמוקרטיה ליברלית. שתי העמדות הן עמדות לגבי ישראל ששתיהן אפשריות והאוניברסיטה לא צריכה להפחיד מרצים שלוקחים את עמדה א' או עמדה ב'. במכתב שאלון שלח כתוב שמותר לאוניבריסטיה לפעול נגד החרם אך אסור לה לנקוט עמדה על עמדה פוליטית של המרצים. זו הבחנה חשובה. אם פרופ. כרמי היתה מוציאה הודעה זהירה בהרבה לפיה העמדות של ניב גורדון על מדינת ישראל מבחינת הדמוקרטיה וכו' הן עמדותיו שלו ואין היא מתיחסת לחלק זה של המאמר כלל, אך יש לה עמדה כאוניברסיטה לגבי סוגית החרם בלבד, זה היה שונה. גם אז לא הייתי חושב שמותר לאיים על מרצה שקורא לחרם. בדרך נכונה יותר נהג הנשיא המפוטר של אונ' תל-אביב פרופ. צבי גליל כאשר פנו אליו בעניין עומר ברגותי שלמד בתל-אביב אף כי קרא לחרם, והוא כתב שהאוניברסיטה לא תפגע באף תלמיד בגלל דעותיו. אייל גרוס
2009/8/26 Amir Paz-Fuchs <amir.paz-fuchs@law-oxford.com אחרי שצירפתי את חתימתי לקריאתו של אלון הראל, אני מבקש לומר משהו על ההיסטריה של הימין כפי שהיא מובעת מטה. לא כל הבעת דעה שלא מסכימים איתה, ולא כל מעשה שמתנגדים לו, מקביל לשואה. למעשה, יש מעט ביטויים ומעשים כאלו. האנלוגיה המהירה לזוועות הנאצים, שנעשית כאן ונעשתה על ידי שר החוץ הבור שלנו (שאפילו את העובדות לא טרח לבדוק) היא, כפי שאמר תום שגב, מעשה מתועב. אותו ימין שהזדעזע (אולי בצדק) מקריאתו של לייבוביץ' "יודו-נאצים" ושהשכם וערב תבע את פרופ' צימרמן בתביעות דיבה על הקבלה בין המתנחלים לבין הזרמים העכורים בתנועה הנאצית הוא זה שלא מסוגל בתקופה האחרונה לבטא עמדה קוהרנטית בלא לעלות ריר נבזי זה על שפתיו. זו דלת חשוכה שהימין מתעקש להשאיר פתוחה, ואל יתפלא אם אומות העולם יצעדו בה, דווקא בכיוון ההפוך, ויראו את ההקבלה בין מדיניות ישראל לבין המדיניות הגזענית של גרמניה בטרם ההחלטה על "הפיתרון הסופי". כהערת אגב, מי שרוצה ללמוד לקח היסטורי והומני כללי מהשואה, ראוי לו שיביע עמדה נחרצת, למשל, כנגד גירוש פליטים אל מותם במדינות השונות. זו, למשל, הקבלה מתבקשת. לגופו של עניין: אין במכתבו של ניב גורדון קריאה לשנאה ולאלימות. מובעת בו דווקא סלידה משנאה ואלימות, כמו גם מדיכוי ושלילת זכויות עקבית, מזה עשרות שנים. אין כאן קריאה לשנאה אלא דווקא זעקה (אולי נואשת, אולי נואשת מדי) להפסקת השנאה, הכיבוש והדיכוי. אבל זה באמת לגופו של עניין, ואפשר לא להסכים. לחופש הביטוי אכן יש גבולות, אך הן אינן הגבולות של "מתי אני לא מסכים", אלא הסכנה לפגיעה ממשית באחרים. כך, כדברי השופט הולמס, אין לצעוק "שריפה" בתיאטרון הומה אדם; ובהקשר הישראלי: אין לקרוא לפגיעה באנשים על רקע נטייתם המינית; אין לאפשר זעקות של "מוות לערבים"; קריאה לבני פלוגתא פוליטיים "בוגדים" מעוררת חשש לפגיעה פיזית, כפי שחווה פרופ' שטרנהל. אך גם הדברים הללו נעשים, מעשה שבשגרה, במקומותנו. כדאי, אם כן, להיכנס למזגן ולהתקרר קצת. לסיום, לאור הצפוי: כהצעת מטא לדיון זה: אני מציע לקבוע לו תאריך סיום: ה-1 בספטמבר נראה לי תאריך הולם. בברכה
-----Original Message----- המכתב שהופץ על ידי אלון הראל
מקביל/דומה לדרישת חופש
ביטוי למכחישי
השואה.
חופש הביטוי הוא ערך חשוב אך גם לחופש הביטוי יש
גבולות (זה גם אחד
הלקחים מרצח רבין). מבחינתי
הדמיון בין המקרים
ברור.
-----Original Message----- This
is a letter to the President of Ben Gurion University which we hope
to
send next week. Please consider
adding your name.
+++++++++++++++++++++++++++++++++++++++ To subscribe/ unsubscribe write to social.science.il@gmail.com ++++++++++++++++++++++
|