|
מפתח האתר
מוסדות חינוך ישראליים
Gallery of Rogues
חתימות של אקדמאים ישראליים על עצומות אנטי-ישראליות
|
אוניברסיטת חיפהאוניברסיטת חיפה – פרופ' שלמה אבינרי משווה את ראשי האוניברסיטה האחראים לביטול ההמנון "התקווה" לחסידי נטורי קרתאיש בבריטניה מיליוני אזרחים מוסלמים, יהודים, קתולים, אתאיסטים ורפובליקאים, אך איש מהם אינו מציע לשנות את ההימנון הבריטי... חבל שיש אנשים באוניברסיטת חיפה שמובילים את עצמם לעמדה הדומה לזו של נטורי קרתא. דמוקרטיה מחייבת איזון עדין בין הרוב לזכויות המיעוט, ובדברים רבים ישראל נכשלה ולא הצליחה למצוא האיזון הנכון. אבל יש לזכור כי לא רק למיעוטים יש זכויות - גם לרוב, בוודאי ברמת ההסמלה.
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1233457.html נטורי קרתא באוניברסיטה מאת
שלמה אבינרי יש בבריטניה מיליוני אזרחים מוסלמים, יהודים, קתולים, אתאיסטים ורפובליקאים, אך איש מהם אינו מציע לשנות את ההימנון הבריטי, הפותח במלים "אל נצור המלכה" וכולל לא רק את ריבונו של עולם, אלא גם את המלכה העומדת בראש כנסיית-המדינה האנגליקנית הפרוטסטנטית. יש בצרפת מיליוני אזרחים שהם קתולים ומלוכנים, הסבורים שהמהפכה הצרפתית והטרור שהנהיגה - הוצאתם להורג את המלך לואי ה-16 ואלפים רבים אחרים - היו פשע שלא ייסלח. אך איש מהם אינו תובע לשנות את ההימנון, ה"מרסייז" - שיר מלחמה רפובליקאי אלים וצמא דם, שהיה שיר צבא צרפת המהפכנית כאשר פלשה למדינות השכנות (הנה כמה שורות נבחרות: "השמעתם את קולם של החיילים האמיצים הבאים לשחוט את בניכם ואת בעלי בריתכם... קדימה נצעד, כך שהדם הטמא שלכם ירווה את שדותינו", ויש עוד פנינים הומניסטיות דומות). אולי כדאי ללמוד בסוגיית ההימנון משהו מהדרך שבה נוהגות בו שתי מדינות המופת של הדמוקרטיה המערבית. רשויות הפקולטה למשפטים אוניברסיטת חיפה, שהחליטו שלא להשמיע את "התקוה" משום שמדובר ב"המינון ציוני", מתעלמים מעובדה פשוטה: מקורו של הימנון "התקוה" הוא כמובן ציוני, אך כיום הוא הימנונה של מדינת ישראל. "התקוה" אינה "הימנון ציוני" בדיוק כמו שההימנון הבריטי מקורו אמנם בהגמוניה ההיסטורית של כנסיית-המדינה האנגליקנית, אבל היום הוא הימנונה של בריטניה, וכפי שמקור ה"מרסייז" אמנם בניצחונם של המהפכנים ב-1789, אך היום זהו הימנונה של צרפת. מפרופסורים למשפטים היה אפשר לצפות להבין את משמעותה של אבחנה זו. אפשר להבין את קשייו של אזרח ערבי-שראלי להזדהות עם מאווייה של "נפש יהודי הומייה", כשם שאפשר להבין לנפשו של אתאיסט בריטי לנוכח ההימנון המלוכני-דתי של ארצו ולהזדהות עם מצוקתו של קתולי-מלוכני צרפתי, לנוכח ההימנון הרפובליקאי הבוטה של מדינתו. אך זהו טיבם של סמלים ממלכתיים, שבמדינה דמוקרטית הם מבקשים לבטא את אמונותיו של הרוב. אינני יודע מה עושים מוסלמי או יהודי-אורתודוקסי בבריטניה למשמע ההימנון על משמעויותיו הדתיות. קרוב לוודאי שהם ניצבים בדומיה כדי לכבד את סמל המדינה שהם אזרחיה ואולי אפילו שירתו בצבאה, כמו שהיה בעבר. לא ידוע לי על יהודים או מוסלמים שביקשו ממוסד ציבורי כלשהו בבריטניה לא להשמיע את ההימנון משום שהוא "פוגע ברגשותיהם". אני מוכן להבין את מי שיציעו לשנות את ההימנון, אולי גם את הדגל ואת סמל המדינה, ואולי ברבות הימים גם את שמה - כדי להתאימם לרצונו של מיעוט כזה או אחר. זו כמובן זכותם, אם כי אינני סבור שעמדת מיעוט זו תתקבל. חבל שיש אנשים באוניברסיטת חיפה שמובילים את עצמם לעמדה הדומה לזו של נטורי קרתא. דמוקרטיה מחייבת איזון עדין בין הרוב לזכויות המיעוט, ובדברים רבים ישראל נכשלה ולא הצליחה למצוא האיזון הנכון. אבל יש לזכור כי לא רק למיעוטים יש זכויות - גם לרוב, בוודאי ברמת ההסמלה.
|